קדושת יום טוב (ליפמן) קיב

סימן כח פלפול בדין קביעת מזוזה:

(שם ל"ג ע"א בגמרא). אמר ר"י אמר רב עשאה כמין נגר כו' והא כי אתי ריב"י כו' לא קשיא הא דעבידא כסיכתא הא דעבידא כאיסתוירא. וכתבו התוס' בד"ה הא דעבידא כו' ומיהו הא דאמר בפ"ב דמגילה ירושלמי צריך שיהא שמע שלה רואה את הפתח אין ראיה לפי' הקונטרס דלפיר"ת יש ליישב וכו' נראה לפרש דפשט לשון הירושלמי משמע שיהא שמע רואה את הפתח היינו שיהא שמע לצד רשות הרבים שצד רשות הרבים הוא הנקרא פתח מפני שהוא פתוח לר"ה והשתא לפירש"י דהמזוזה קבועה מעומד א"ש שיקבענה בענין שיהא צד שמע של מזוזה לצד רשו"ה דהוי דרך קריאה למי שבא מר"ה לבית דעיקר בתר ביאה אזלינן והקריאה היא משמע לאחד והכריכה היא מאחד כלפי שמע כדלעיל דף ל"א ע"ב וכשיקבענה מעומד יקבענה בענין זה שצד תחלת הכריכה במקום תחלת הפתיחה דהיינו שכתוב שם שמע יהי' לצד ר"ה דהוי' דרך קריאתה לבא אל הבית מרשות הרבים דמשמע מתחיל וקורא עד אחד אבל לפיר"ת דפי' שהמזוזה מניחה מושכב אורכה לרוחב המשקוף וכשנפרש שיהא שמע רואה את הפתח והיינו שיהא לצד ר"ה א"כ הו"ל למי שבא אל הבית מר"ה מהופכת מדרך קריאתה דכן הוא הקורא בספר והוא מושכב לפניו ראשו של ספר ותחלתו לצד חוץ וסופו לצד האדם הקורא ובכאן יהי' בהיפך שראשה ותחלתה של מזוזה יהיה לצד האדם הבא אל הבית ואין זה דרך קריאתה ואע"ג דליוצא מן הבית יהיה לו ביציאתו דרך קריאתה מ"מ במזוזה בתר ביאה אזלינן בין לענין ימין בין לענין פגע במצוה ברישא דמה"ט מצוה בטפח הסמוך לרה"ר ולזה כתבו דגם לפיר"ת יש ליישב דהמזוזה מונחת בענין זה דשיטה אחרונה לצד רה"ר וכו' דהשתא הוי שפיר דרך קריאתה לבא אל הבית וכמ"ש ומה שאמר בירושלמי שיהא שמע רואה את הפתח היינו שיהא לצד אויר הפתח לאפוקי שלא יהא לצד המשקוף והיינו שהתחלת הכריכה דהיינו במקום תחלת הפתיחה שכתוב שם שמע יהיה לצד אויר הפתח ולא לצד המשקוף. כן נראה לפרש דברי התוס':

אבל בדברי הרא"ש ראיתי ושם מבואר בלשון אחר קצת וז"ל בהלק"ט והא דאמרינן בירושלמי בפ"ב דמגילה צריך שיהא שמע רואה את פני הפתח לפירש"י כשגוללה מאחד כלפי שמע מכוין כשמעמידה שיהא שמע לצד אויר הפתח ולא לצד פנים ולפיר"ת הופך שיטה אחרונה לצד ר"ה וראשונה לצד פנים כדי שתהא שיטת שמע לצד אויר הפתח לפנים עכ"ל לכאורה הי' נראה לפרש דמ"ש לפירש"י שיהא שמט לצד אויר הפתח ולא לצד פנים היינו שיהא לצד האויר שבין שתי המזוזות ולא לצד המשקוף וכן ראיתי בפרישה שפירש כן דברי הטור שהוא כלשון הרא"ש. אמנם באמת לא נראה לפרש כן דא"כ גם לפיר"ת בפשיטות יתפרש כן דכך לי מעומד כמו מיושב ובמיושב נמי יתפרש בפשיטות שיהא שמע לצד האויר שבין מזוזה למזוזה ולא לצד המשקוף באותו פי' ממש שמפרשין לפירש"י דמה לי בזה בין נתונה לארכו של משקוף או לרחבו של משקוף וראיתי עוד בפרישה שכתב דלפיר"ת קשה למה אמר שיהא שמע כלפי חוץ היה לו לומר סתם שורה ראשונה או פסוק ראשון יהא כלפי חוץ וע"ק למנ"מ צריך שיהא כלפי חוץ בשלמא לפירש"י צריך שיקבענה כך כדי שיוכל לקרות בביאתו לבית דרך הפתח אבל לר"ת שהיא מושכב א"א לקרות מושכב א"כ מנ"מ יהא שמע לצד חוץ או לצד פנים לכך אמר שלפיר"ת בא לומר שיכוין שיהא שיטה אחרונה שבה על הארץ כו' ואין הטעם משום שיקראנה עכ"ל והנראה מדבריו דס"ל דבפשיטות דברי ר"ת משמעותן שתהא המזוזה מושכב בחור שבמשקוף שינקב החור מצד אויר שבין מזוזה למזוזה לצד הכותל ומניח המזוזה בתוך החור בהשכבה והאויר של אותו החור פתוח לצד האויר שבין מזוזה למזוזה וכשנפרש שיהא שמע כלפי חוץ היינו שמניחה בהשכבה וצד סופה דהיינו שיטה אחרונה לצד הכותל ושורה ראשונה לצד אויר הפתוחה לאויר שבין מזוזה למזוזה וע"ז קשיא לי' דהו"ל למימר פסוק ראשון או שורה ראשונה ועוד לפיר"ת א"א לקרות מושכב כלומר כיון שמונחת בתוך התור לגמרי וא"כ מנ"מ אם יהא שמע כלפי חוץ ולכך פי' הטור דלפיר"ת בא לומר שיהא שיטה אחרונה שבה על הארץ לצד ר"ה וכו' והיינו דהשתא אין הפי' מושכב שיקוב חור וכדרך שכתבתי אלא שמניחה אורכה לרוחבו של משקוף וראשה לצד הבית וסופה לצד ר"ה כן נראה לי בפי' דברי הפרישה. ואמנם הם תמוהין חדא דמהיכן יש ללמוד מדברי ר"ת כן דלפי"ז יהיה אופן הנחתה בדרך זה שיקוב חור במשקוף כדרך שכתבתי עד שלפי זה יקשה לשון הירושלמי ונצטרך לפרש פירוש אחר בדבריו הא אין ר"ת חולק על רש"י אלא שלרש"י מניחה מעומד אורכה לאורך המשקוף ואיהו ס"ל דמניחה מושכב אורכה לרוחב המשקוף ותו לא מידי ומה ענין לנקיבת החור לפיר"ת ותו דלפי דבריו צ"ל דהשתא לפירוש הטור בדברי ר"ת יתיישב לשון הירושלמי שלא אמר פסוק ראשון או שורה ראשונה והיינו משום דהשתא יש לפרש שיהא שמע לצד האויר שבין מזוזה למזוזה כמו לפירש"י לפי דרכו כיון דלפיר"ת נמי כל המזוזה מונחת על המשקוף מבחוץ כמו לפירש"י אלא דלפירש"י מונחת אורכה לאורך המשקוף ולפיר"ת אורכה לרוחב המשקוף ובפי' שיהא שמע לצד אויר הפתח אין שום חילוק בין לפירש"י בין לפיר"ת וכל זה אין מבואר כלל בדברי הטור דלפי דבריו הו"ל להטור לבאר דלפיר"ת יכוין ג"כ שיהא שמע לצד האויר כיון דזהו עיקר כוונת הטור ליישב לשון הירושלמי לפירוש רבינו תם. ותו דהטור מסתמא דרך הרא"ש אביו נקט ובדברי הרא"ש משמע להדיא דהשתא נמי צריך לפרש לפיר"ת דברי הירושלמי דקאמר צריך שיהא שמע וכו' דהיינו שיטה ראשונה ששמע כתוב' בה וזהו שסיים הרא"ש בלשונו לפיר"ת כדי שתהא שיטת שמע לצד אויר הפתח לפנים ונראה מדבריו להדיא דזהו פי' דברי הירושלמי לפיר"ת וכיון שכן לדברי הפרישה לא תיקן השתא מידי לפיר"ת ולא מתרץ בזה שום קושיא מקושיותיו דבעינן הטעם סיים הוא עצמו דהשתא נמי אין הטעם משום שיקראנה ואיברא לא ידענא מ"ט לא ניחא ליה השתא דלפיר"ת נמי הטעם משום שיקראנה כיון דהשתא לפיר"ת נמי כולה מונחת בחוץ כמו לפירש"י ואין להאריך. ובעיקר דבריו נראה דלשון המרדכי אטעייה וגם רצה להרכיב דברי התוס' בדברי הרא"ש וכל זה אינו וכמו שיתבאר אי"ה וגם דברי המרדכי יתבארו אי"ה בס"ד:

ונחזור לעניננו לדברי הרא"ש אם נפרש דמ"ש לפירש"י שיהא שמע לצד אויר הפתח ולא לצד פנים היינו לצד אויר שבין מזוזה למזוזה וזהו אויר הפתח וצד פנים היינו צד המשקוף א"כ פי' זה יש לפרש בפשיטות לר"ת ג"כ וכמ"ש ולמה סיים לפיר"ת כדי שתהא שיטת שמע לצד אויר הפתח לפנים דמשמע להדיא דבזה מפרש לשון הירושלמי שאמר שצריך