קדושת יום טוב (ליפמן) יא

קדושת יום טוב שאלות ותשובות סימן א שאלה אם ב' סימנים מובהקים קצת הנקראים בפוסקים סימנים בינונים אם מצטרפים להיות כסי' א' מובהק גמור ונ"ם לסמוך עליהם באיסור דאורייתא כמו גט אשה או בעדות מיתה להתיר אשתו:

תשובה כבר מבואר הדבר קצת בתשובה אחת שכתבתי לענין היתר עגונות*) ואמנם מפני שלא היה נוגע שם לענין עיקר ההיתר לא הארכתי שם מענין זה וכתבתי שם דברי האחרונים המקילין בזה ועתה יתבאר אי"ה הדבר באריכות קצת מענין זה:

הנה בש"ע החדשים נדפס תשובה אחת מהגאון מו"ה עוזר בענין זה והביא שס ראיות להיתרא וראשונה הביא מסוגיא דבבא מציעא דף כ"ח דפריך אהא דאמר רבא את"ל סימנים דרבנן הא דמהדרינן אבידה בסימנין היינו משום דניחא ליה לבעל אבידה וכו' אלא הא דתנן תכריך של שטרות ואגודה של שטרות הרי זה יחזיר מי ניחא ליה וכו' ומשני אלא אמר רבא סימנים דאורייתא דאמר קרא וכו' וקשיא ליה הא רבא גופיה קאמר לעיל דכ"ע סימנים דרבנן וכן בתר הכי מספקא ליה ורב אשי נמי ספוקי מספקא ליה והיכי מתרצי למתני' דתכריך ואגודה אי סימנים דרבנן אמאי יחזיר וע"ש מ"ש דתי' הרא"ש דחוק כבר כתבנו מזה שאינו דוחק ואין עליו קושיא וגם ביארנו שהרא"ש גופיה לא סמך אלא על תי' אחר שתי' שם והוא העיקר ומ"ש הוא לתרץ לפי דרכו כבר כתבתי שהוא נגד דברי הראשונים שכולם הסכימו דסי' דתכריך ואגודה לאו משום סימני' הוי וכמבואר שם ואף שמל' רש"י בספ"ק דשם משמע קצת דמשום סי' הוא דהוי כבר כתב הנימוקי יוסף כדברי רש"י ומפרש דלאו משו' סי' הוא דצריכינן ליה אלא כי היכי דלא ליהוי יאוש בעלים וע"ש ואמנם גם הדרך שבחר הוא לעצמו ביישוב הסוגי' אינה נכונה דלפי מאי דכתב שם דלמסקנא חיישינן לשאלה וגם הא דמהדרינן תכריך ואגודה של שטרות היינו משום דאיכא שני סימנים סימן מנין וסי' הכריכה דהוי כסי' מובהק דאורייתא אבל בסימן דרבנן לא היה חיוב לאהדורי בשטרות דבשטרות לא שייך תקנתא דרבנן וכקושית המקשה וא"כ תקשי הא דקתני שם מצא בחפיסה או בדלוסקמא ה"ז יחזיר וע"כ היינו בסי' שנותן בחפיסה או בדלוסקמא וכמו שהוכיחו התוס' בב"מ שם דהך שהוא מונח בדלוסקמא לא הוי סי' יע"ש. וכן כתבו בגיטין דף כ"ח) דעכ"פ סי' מובהק וודאי לא הוי וכיון שבסי' התפיסה הוא דקתני דמהדרינן א"כ תקשי ניחוש לשאלה וכמ"ש התוס' *)אנ"ה היא תשובה ט'. שם. ומה שתירץ התו' שם דבממון לא חיישינן לשאלה משום תקנתא דרבנן לסברתו ליכא לתרוצי כן דהא בשערות לא שייך תקנתא דרבנן ובעינן סי' מובהק דאורייתא כמו באיסורא ואין לומר דהא דחיישינן לשאלה באיסורא היינו מדרבנן ומשום חשש לעז אבל בממונא לא חיישינן לשאלה אפילו בלא תקנתא דרבנן וכדרך שכ' התוס' בב"מ (דף כ' ע"ב) לענין הך דשני יוסף בן שמעון דא"כ מאי פריך בב"מ (דכ"ז ע"ב) אהא דקאמר חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ומאי קושיא הא בממונא לא חיישינן לשאלה ולמה ליה לתרוצי נמי אוכף לא מושלי אינשי ולדברי התוס' דמפרשי דמשום תקנתא דרבנן הוא דלא חיישינן לשאלה א"ש דפריך מחמור בסימני אוכף משום דהתם דריש לה מקרא דמהדרינן חמור או בסימני אוכף או בעדי אוכף ולהכי פריך שפי' וניחוש לשאלה אבל אי נימא דהא דחיישינן לשאלה באיסורא היינו מדרבנן וכמ"ש לא הוי פריך מידי אלא וודאי דאי חיישינן לשאלה מדאורייתא הוא דחיישינן וא"כ תיקשי הך דחפיסה ודלוסקמא למסקנא אמאי יחזיר והש"ס דלא פריך מינה לרבא כדפריך מהא דתכריך יש לומר דלא פסיקא ליה כל כך דיש לומר דלא חיישינן לשאלה ובעדי דלוסקמא הוא דמהדרינן או בסי' מובהק אבל למסקנא וודאי תיקשי לפי דעתו ולכל הפוסקים הראשונים וודאי לא קשה מידי דאינהו ס"ל דאפילו בשטרות מהדרינן בסי' שאינו מובהק גמור כגון סי' מנין לחוד ואע"ג דסימנין דרבנן משום דס"ל דאיכא תקנתא דרבנן אפילו בשטרות ולאו הך תקנתא דקאמר רבא דניחא ליה לבעל אבידה אלא תקנתא אחריתא איכא וכדרך שכתב הרא"ש שם דף כ"ח ומשו"ה א"ש נמי דלא חיישינן לשאלה בדלוסקמא משום תקנתא דרבנן וכמ"ש התוס' והיינו דלענין שטרות פסקו בפשיטות דמהדרינן בסי' הכלי וכמ"ש הטור בח"מ סי' ס"ה ולענין גט דוקא כשמצא הוא בעצמו ויודע שלא השאיל לאחר הוא דכשר וכמ"ש בא"ה סי' קל"ב אבל לשיטתו דשטרות לא מהדרינן כ"א בסי' דאורייתא תקשי מתני' דקתני מצאו בחפיסה או בדלוסקמא יחזיר אמאי לא חיישינן לשאלה ואין לפרש בשיש עדים שהוא אבדו בדלוסקמא זו א"כ למה לי דלוסקמא כלל בעדים שהוא אבדו לחוד סגי והתוס' שכתבו כן בגיטין לחד גירסא דמיירי בשהוא יודע שאבדו בדלוסקמא התם א"ש דאתי לאשמעינן אעפ"י שאינו מכיר את הגט ומכיר את הדלוסקמא אפ"ה כשר ולחד פי' כתבו שם דבכה"ג אינו כשר יע"ש ודלוסקמא ודאי בעינן התם אבל הכא תיקשי חדא למה לי דלוסקמא כלל ועוד פשיטא דבעדים מהדרינן ועל כן זה הדרך שבירר לעצמו בפי' הסוגיא לאו כלום הוי ואין לזוז מדרך הראשונים דע"כ גם בשטרות