קדושת יום טוב (ליפמן) קז

והכא פתוחות קשיא שפיר למה ליה טעמא דאין מורידין כלל דבין מס"ת בין מתפילין בלאו טעמא דאין מורידין נמי אין עושין. ואמנם באמת מלבד שהדרך הזה דחוק מאד דהיאך יתכן דבחד מינייהו בלאו"ה אין עושין ונקט טעמא דאין מורידין משום אידך. דא"כ למה נקט להאי כלל ולפי דרכו למה נקט ס"ת כלל בברייתא כיון דבלאו"ה אי אפשר לעשות מס"ת תפילין ולא הו"ל למינקט אלא תפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין ולפי הדרך שכתבתי בישוב דברי ר"ת יקשה איפכא למה ליה למנקט הכא תפילין כלל גם מלבד זה אי אפשר לפרש כן דא"כ קשיא טובא בסוגיין דפריך בתר הכי אתפילין הא מורידין עושין והתניא וכו' ודחק לשנויי בשינויא דחיקא והא קושיא מעיקרא ליתא כיון דשני ליה להשלים ובס"ת איצטריך שפיר לטעמא דאין מורידין א"כ תו לא קשיא מידי מתפילין דאה"נ דבלאו האי טעמא אין עושין ומשום ס"ת לחוד נקט האי טעמא ונקט טעמא דשוי לתרוייהו אלא ודאי דליכא למימר כן משום דא"כ למה ליה למנקט הכא תפילין כלל וכמ"ש ואין צורך להאריך בזה:

והדרינן למילתין דלשיטת ר"ת בסדר תפילין אין הסוגיא מתיישבת למאי דס"ד לאתויי סייעתא מהך דס"ת ותפילין שבלו וכו' והיאך הוי ניחא ליה אי במזוזה נמי סתומות עבדינן מ"מ הא בתפילין אינן כתובות כסדר דמזוזה ואי ס"ל דע"י תפירה כשר א"כ השתא נמי דבמזוזה פתוחות דוקא נמי לא תיקשי מידי דשפיר משכחת לה ע"י חתיכה ותפירה דליהויין פתוחות לשיטת ר"ת וכמ"ש. ואמנם אי ס"ל לר"ת בפתוחות וסתומות כסידור קדמונים דהפתוחה היתה בסוף שיטה ריוח והסתומה היא או באמצע שיטה ריוח או בתחלת שיטה ריוח וכמש"ל באריכות בס"ד הוי ניחא ליה ליישב הסוגיא לדעתו דעיקר הקושיא מתפילין הוי וס"ל כדעת הרמב"ם בזה דתפילין צריך לעשותן כמו בס"ת דפ' והיה תהיה סתומה דוקא ול"ד למזוזה דעבדינן פתוחות וס"ל נמי דתפירה מהני במזוזה ומס"ת דמשכחת בה סתומה באמצע שיטה אה"נ דלא קשיא מידי דמשכחת לה שפיר ע"י חתיכה ותפירה שתהיה במזוזה פתוחות וכמ"ש ומתפילין הוא דקשיא ליה דלא משכחת בתפילין סתומ' באמצע שיטה [ואפי' אי משכחת בתפילין סתומה באמצע נמי אי אפשר לעשות פ' בין שמע לוהיה כשיתפור למזוזה כיון שפ' שמע מסוימת בסוף שיטה] כיון שכל פ' מסוימת בסוה"ד בדף בפ"ע ופ' שלאחריה מתחלת בתחלת דף בפ"ע וכמ"ש הרב ב"י בא"ח סי' ל"ב דמה"ט אי אפשר לעשות בתפילין סתומה אליבא דכו"ע יע"ש וע"כ צריך לעשותה בתחלת והיה שיניח ריוח בתחלת שיטה ומתחיל לכתוב באמצע ופ' שמע אין לה ריוח בסופה כלום ושפיר דייק דאי עבדינן במזוזה סתומות שפיר היו עושין מתפילין מזוזות דהיינו ע"י תפירה שיתפור פ' שמע לפ' והיה ותהיה סתומה כדינה דפ' שמע מסוימת בסוף שיטה ופ' והיה מתחלת באמצע השיטה אבל, אי במזוזה פתוחות דוקא היכי משכחת לה לעשות מתפילי' מזוזה דאם יתפור פ' שמע לפ' והיה כמו שהן בתפילין הרי היא סתומה גמורה. מיהו לפי זה ע"כ הא דמשני להשלים ע"כ א"א לפרש כפי' התוס' להשלים על הגליון אלא בדרך זה שישלים פ' והיה על הגליון שלמטה מפ' שמע ויניח ריוח שיטה שלימה דבכה"ג הוי פתוחה לדעת סידור קדמונים. אבל איפכא ודאי לשיטת ר"ת אי אפשר דלדידיה ע"כ בתפילין בעינן כסדרן בקדימת זמן הכתיבה וכמש"ל והאי להשלים ע"כ אתפילין קאי ואמנם זה דוחק שיהא הגליון שלמטה כל כך גדול בתפילין שיכול לכתוב עליו פ' והיה ויניח נמי ריוח שיטה שלמה ויהא הגליון גדול מן הכתב הרבה שבכתב אינה אלא פ' שמע שהיא קטנה וגם בכתיבה דקה מכתיבה של פ' שמע נמי א"א דהו"ל כמנומר. מיהו בפשיטות יש לפרש דר"ת מפרש להשלים כדרך פירש"י כיון דע"כ ס"ל דמהני תפירה במזוזה ועוד איכא נמי גוונא שיכתוב על הגליון בכל האורך של הד' פרשיות ואין להאריך ומיהו אי ס"ל לר"ת כדברי המס' סופרים או כדברי הירושלמי היה נראה לכאורה דא"א לפרש דעיקר הקושיא והסייעתא מתפילין הוי מיהו אחר העיון קצת גם אי ס"ל כחד מהנך נמי יש לפרש בפשיטות דעיקר הקושיא מתפילין הוי ואי במזוזה נמי סתומות עבדינן א"ש אבל אי במזוזה פתוחות עבדינן לא משכחת לה כלל לעשות מתפילין מזוזה כיון דסתומה דתפילין א"א להיות באמצע שיטה וכמ"ש תו לא משכחת גוונא לעשות מסתומה פתוחה לכל השיטות ואין להאריך ואמנם עיקר הפירוש לא ניחא לי דנימא דעיקר סייעתא מהך דתפילין הוי משום דס"ל בתפילין סתומה דווקא עבדינן דמ"מ אכתי מנ"ל הא דילמא לעולם פתוחות דוקא קאמר רשב"א ומה"ט הואיל ואינן סמוכות בתורה עבדינן דוקא פתוחות להיכרא וה"ה דבתפילין נמי ס"ל דפתוחות עבדינן מה"ט וליכא סייעתא ולא מידי ומהיכא משמע ליה בפשיטות דבתפילין לא מצי סבר כן עד דמייתי מיניה סייעתא להך דמזוזה אלא ודאי עיקר סייעתא לא מייתי אלא מס"ת דבס"ת ודאי מודה דסתומות הויין וכדקאמר בהדיא אמרתי לו רבי מה טעם אמר לי הואיל וכו' אלמא דבס"ת מודה דהויין סתומות. ומה"ט פירש"י הכא סתומות בס"ת וכו' משמע דמס"ת לחוד הוא דהוי קשיא אבל לא מתפילין וכן כתב הרא"ש להדיא בהלכות ס"ת לענין דין השרטוט דהך קושיא קמייתא הא מורידין עושין דס"ת הוא דהויא יע"ש. ומשמע מלשונו דטעמיה כמ"ש דמתפילין ליכא סייעתא כלל יע"ש. ועל נראה לי יותר בישוב הסוגיא נפיר"ת דאע"ג דבתפילין בלאו"ה ע"כ לא משכחת אלא ע"י תפירה בש"ר וע"י חתיכה ותפירה בשל יד מ"מ בס"ת לא ניחא ליה בהכי כיון דעדיין מחוסר נמי מחיקה קצת או חתיכה קצת מן התיבות כדי לעשו' מסתומו' פתוחות וכדרך שכתבתי וגם המתרץ ניחא ליה טפי בהך הגהה דלהשלים מדגימא ע"י חתיכה ומחיקה עיין מ"ש בסמוך ותפירה. מיהו הא ודאי יש להוכיח למטה על הגליון :

לשיטת ר"ת וכל הגאונים דסברי כן בסדר הנחת פרשיות דתפילין ע"כ ס"ל דתפירה מהני במזוזה דאל"כ לא משכחת לה כלל לעשות מתפילין מזוזה אם לא בלהשלים והאיך הוי ס"ד מעיקרא ובסמוך כתבתי דפשט הסוגיא דמגילה מוכחת כן דמהני תפירה במזוזה וגם סוגיא דשבת מוכחת קצת כשיטה זו וכמו שביארתי בס"ד:

הגהה ונחזור לעניננו בישוב דברי ועיין בב"י באו"ח התוס' דכאן דלא תקשה סי' ל"ב מה שכתב על מהך דמכילתין דס"ל לפרש שלא שלא שם הר"ר יחיאל בהגהת כסדרן ממש דהיינו למפרע וכמש"ל סמ"ק ותמה על דבריו וכשיטת רש"י בסדר הנחת הפרשיות והניח בצ"ע ולפי מ"ש דתפילין ולשיטה זו מתיישב דלא כאן לפרש דעת התוס' תקשה מתניתין דמגילה דקתני אין בהך דמכילתין דברי הר"ר בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא יחיאל נכונים עפ"י פירוש שהספרים נכתבין בכל לשון וכו' זה יע"ש:

ואמאי לא קתני נמי שהספרים נכתבים אפילו שלא כסדרן ותפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא כסדרן דלשיטתם דמפרשי שלא כסדרן היינו למפרע ממש בכה"ג גם בספר תורה פסול והא דקתני לה במכילתין גבי תפילין ומזוזות יש לומר דתפילין ומזוזות איצטריך משום דסד"א מפני שאין הפרשיות סמוכות בתורה לא שייך בהן כסדרן