קדושת יום טוב (ליפמן) קה

אחוריו למערב דזהו הדרך הפשוט שאינו רואה את ההיכל וכדנקט רבא כאן ובאמת ה"ה אם עומד במקום רחוק או מן הצד ביותר באופן שאינו יכול לראות משם את ההיכל אפילו פניו למערב נמי פסול דבהא כו"ע לא פליגי דבעינן שיהא יכול לראות את ההיכל בשעת עבודות אלו וכמ"ש ואתיין דברי הרמב"ם שפיר כהלכה ואמנם בזה יש לעיין בדבריו במה שדקדק וכתב כנגד ההיכל ויהא רואהו וכן בתחלת לשונו כתב כנגד ההיכל דמשמע מזה דלא בעינן אלא שיהא רואה את ההיכל איזה מקום מן ההיכל אעפ"י שאינו רואה את הפתח ובמשנה דפרה קתני כנגד הפתח וכן במדות קתני שיהא מכוין ורואה את הפתח דמשמע דראיית הפתח דוקא בעינן אבל אם אינו רואה את פתח ההיכל אעפ"י שרואה את ההיכל שלא במקום הפתח לא מהני וכן מוכחת סוגיא דיומא שם דראיית הפתח דווקא בעינן ונראה שזהו כוונת הראב"ד בהשגה לפי גירסתו בדברי הרמב"ם אעפ"י שלא כיון כנגד הפתח בדקדוק וס"ל לפרש דברי הרמב"ם דכנגד ההיכל הוא דמעכב בכוונה וראיה אבל כנגד הפתח אינו מעכב בכוונ' וראיה וע"ז אמר דלא נראה דבמשנה אמרו הזה ולא כיון כנגד הפתח ובמדות אמרו שיהא מכוין ורואה פתחו של היכל אלמא דכוונה וראיה כנגד הפתח דוקא הוי' בעיכוב אבל מה שנלע"ד בישוב דברי הרמב"ם דכוונתו בראיית ההיכל היינו שיראה את ההיכל ממש דהיינו שיראה פנימיות ההיכל שזהו המקום העיקר הנקרא היכל בכל מקום דהיינו כל האויר של היכל ואי אפשר לראותו אלא דרך הפתח ומה"ט הוצרך להיות כותל המזרח נמוך שיכול לראות את פתח ההיכל ומשם יראה בהיכל וכן סוגיא דיומא דמפרשינן שלא יהא פתח ההיכל מכוסה כנגדו היינו נמי כדי שיהא פתוח לפניו שיהא יכול לראות את ההיכל עצמו דהיינו פנימיות ההיכל דרך שם ועיקר הקפידא בראיית ההיכל תליא ודנקט בכל דוכתין פתח היינו דאי אפשר שיהא רואה פנימיות ההיכל אלא דרך הפתח. ונראה לענ"ד דטעמו ונמוקו עמו בזה משום דילפינן מיני' לא הוזכר פתח כלל דאל נוכח פני אה"מ הוא דכתיב ומנ"ל למילף מהכא דפתח דוקא בעינן ועל כן מפרש דמהכא ילפינן דבעינן ראיית אהל מועד ממש דהיינו פנימיות של אה"מ דהכי משמע לישנא דאל נוכח פני וממילא דבעינן שיהא הפתח פתוח לפניו שיהא רואה פנימיות דרך הפתח ועיקר קפידא דקרא בראיית אה"מ הוא דהויא ומפני שהביא הוא דרשא דקרא דקדק וכתב ראיית ההיכל כמשמעותיה דקרא ובמשנה שאמרו הזה ולא כיון כנגד הפתח פירושו שלא כיון כנגד הפתח שיהא רואה דרך שם את ההיכל ומכוון בזה לשון המשנה דנקט ולא כיון כנגד הפתח ולא נקט ולא ראה את הפתח או לא כיון לראות את הפתח היינו משום דעיקר מילתא בראיית ההיכל תליא ודרך הפתח הוא שרואהו נקט לא כיון כנגד הפתח שיהא רואה דרך שם ההיכל כן נראה עוד בישוב דברי הרמב"ם וע"פ דרך זה נכון טפי גי' הספרים שלפנינו דגרסינן בדבריו אעפ"י שלא כיון כנגד ההיכל בדקדוק ועולה הכל יפה כל הסוגיות והמשניות בזה הדרך שכתבתי ודברי הרמב"ם עולין יפה כהלכה ודוק היטב:

סימן כה פלפול בדין כסדרן בפרשיו' של תפילין ומזוזות (שם שם בתו' בא"ד) או והיה אם שמוע בתחלת העמוד והוסיף שמע בגליון שלמעלה עכ"ל. יש להקשות הא הו"ל שלא כסדרן ותניא במכילתין והביאו ב"י סי' רפ"ח כתבן שלא כסדרן יגנזו וכבר ראיתי שעמד על זה בעל ט"ז ביו"ד סי' ר"צ ותי' דהתוס' מפרשים שלא כסדרן דוקא בפ' אחת אבל בב' הפרשיות לא איכפת אם הקדים הכתיבה פ' והיה לפ' שמע כיון שאינן סמוכים בתורה יע"ש והוא דוחק גדול דמ"ש מפני שאינן סמוכות בתורה לא שייך כאן כלל דדוקא לענין פתוחות וסתומות שייך האי טעמא דאע"ג דבתורה הויין סתומות במזוזה אם עשה הפסק פתוח' ביניהם נמי כשירה כיון שבתורה אינן סמוכות ורחוקות זו מזו ויש הפסק בתורה ביניהם בכמה פרשיות פתוחות וסתומות אבל לענין כסדרן הא בתורה בהאי סדר הוא דפ' שמע מוקדם ופ' שמע מאוחר ומאי מעליותא שהיא מאוחרת טפי ואינה סמוכה אחריה מיד ואדרבא משום זה כ"ש שאין להקדימה וראיתי בנקה"כ שכתב על זה שנראה לו לתרץ דהתוס' לדמיון בעלמא נקטי דאיכא לפרושי כן ולאפוקי מפירש"י אבל לענין דינא מודו דבעינן כסדרן וגם זה דוחק דלמה להו למינקט האי דמיון שפסול בכה"ג במזוזה ומ"ט לא סגי להו בדרך הראשון לבד כגון שפ' שמע בסוף עמוד וכו' דהו"ל כסדרן וכשר באמת אי לאו דאין מורידין עוד כתב שם דהתוס' כתבו כן למאי דבמזוזה בעינן פתוחות וע"כ צריך לומר דלהשלים קאמר ונראה להו דבכל ענין מיירי בין שצריך להשלים פ' שמע בין שצריך להשלים פ' והיה וא"כ ע"כ פליגא ברייתא אהך דמכילתין אבל למסקנא דקיי"ל דבמזוזה נמי סתומות א"צ לאוקמי להשלים ולא פליגא ברייתא אהך דמכילתין יע"ש ומלבד שהתי' בעצמו דחוק דאטו מפני שנראה להו לפרש בכל ענין משום זה נימא דברייתא פליגא אמכילתין במאי דלא מצינו פלוגתא דטפי עדיף לפרש דלא מיירי בכל ענין אלא בשצריך להשלים פ' והיה לחוד ולא פליגא כלל דעכ"פ שפיר איצטריך לאשמעינן טעמא דאין מורידין דבלאו"ה משכחת לה גוונא דהיו עושין קמ"ל דאין עושין משום דאין מורידין ובהאיך גוונא דמשכחת אתי שפיר ולא איצטריך כלל לאשכוחי בכל גווני דבחד גוונא נמי אתי שפיר דמשום האי גוונא איצטריך לאשמעינן האי דינא ומלבד זה במחילה מכבודו לא זכר בעת ההיא מדברי התוס' דשבת שם שכתבו כן בפשיטות לפי האמת לפרש כן משום דקשיא להו דהא פ' והיה רחוקה בס"ת מפ' שמע וכתבו לתרץ בהנך תרי גווני או שפ' שמע כתובה בסוף עמוד וכו' או פ' והיה כתובה בתחלת עמוד וכו' אלמא דהתוס' ס"ל באמת גם למסקנא לפרש כן ולא לדחוי בלבד וגם תירוץ הראשון של נקה"כ לא שייך שם דשם לא מיירי לאפוקי מפירש"י כלל ולא הוי להו למינקט האי גוונא שאינו כשר אפילו אי מורידין ועיקר תי' שם לא הוי אלא לתרץ הא דמורידין עושין. ויותר היה נראה לי דהתוס' מפרשים הך דמכילתין כתבן שלא כסדרן יגנזו לאו בקדימת זמן שכתב פ' והיה מלמטה קודם ואח"כ כתב פ' שמע למעלה דבזה לא איכפת לן כיון שעתה הם כתובים על הסדר שזה מוקדם וזה אחריו כסדר שהן כתובים בתורה. אלא הך דמכילתין שכתבן שלא כסדר ממש שפ' והיה כתב למעלה ופ' שמע אחריה דהוי השתא כתובים למפרע שלא על הסדר שכתובים בתורה ואפי' אם בקדימת הזמן הקדים לכתוב פ' שמע למטה קודם שכתב והיה למעלה אפ"ה פסולין כיון שעתה הם כתובין שלא על הסדר שכתובין בתורה. ונראה הגהה דגם לענין תפילין ס"ל להתוס' לפרש ועיין בסוטה דף י"ז ע"ב כן לפירש"י דלקמן דף ל"ד ע"ב בסדר דאמרינן כתבה למפרע הנחתן בבתים אמנם לפיר"ת דלקמן פסולה ופרש"י שם כמ"ש ודאי דליכא לפרש כן ויתבאר אי"ה כאן עי"ש במקומו בס"ד: