קדושת יום טוב (ליפמן) קד

ברייתא דשלא מכוונות פסולה כר' יהודא כיון דסתמא דמתני' כוותיה אתיא ותו אי הך מתני' דפרה ע"כ לא מיתוקמא אלא כר' יהודא א"כ ע"כ הך דזבחים דפליגי בשחיטה ושריפה דס"ל לר' יוחנן שלא כנה"פ פסולה ויליף מהזאה נמי כר' יהודה הויא וא"כ קשה הא לא ילפינן הנך מהזאה אלא מטעם סמוכין *)דתרי קראי הויין בין הגהה דשחיטה והזאה בין דשריפה והזאה *)יעוין בזה בתוס' דבכה"ג לאו היקשא הויא אלא יבמות קף ד' ע"א ד"ה סמוכין הויא ור' יהודא הא לא דריש דכתיב לא תלבש וכו':

סמוכין בכל התורה אלא היכא דמופנה והכא ליכא הפנאה מדלא מקשינן מיניה לאידך הך הפנאה מאי עביד ליה ועוד בלאו"ה כל הנך קראי דרשינן להו ביומא דף מ"ב ומ"ג יע"ש. מיהו לפי מ"ש התוס' ביבמות דף ד' ע"א ד"ה וכי מפני שסמכו וכו' לחד תירוצא דהיכא דאיכא וי"ו מוסיף על ענין ראשון מודה ר' יהודא דדרשינן יע"ש י"ל בהנך דושחט והזה ושרף והזה נמי משום וי"ו מוסיף הוי. מיהו לאינך תירוצא דשם לא א"ש. ותו גם בתחלת הסוגיא קשיא דקשיא להו רומיא דברייתות אהדדי מ"ט לא קשיא ליה ממתני' אברייתא דקתני שלא מכוונות כשירות ומתני' ודאי אלימא לאקשויי וכה"ג פרכינן בגיטין דף כ"ז ע"ב ור' זירא מ"ט לא אמר כרבה וכו' יע"ש ודוחק לחלק משום דהתם הוי מתני' אמתני' והכא הוי מתני' אברייתא מ"מ ודאי אלימא לאקשויי טפי ממתני' אברייתא יותר מברייתא אברייתא דמתני' עיקר טפי וכמו שפירש"י בגיטין שם והנראה בעיני בזה דהא דאמרי' הכא דלרבנן אל נוכח לאו דוקא אין הכוונה דלא בעינן כלל אל נוכח אלא דרבנן דרשי מאל נוכח פני אה"מ דבעינן שיהא הכהן המזה מתכוין ורואה פתחו של היכל ולא בעינן שיעמוד מכוון כנגד פתחו של היכל ויזה במכוין כנגד הפתח אלא בכל מקום שהוא עומד ובלבד שיהא רואה משם פתחו ש"ה ובעינן שיהא רואה ממש בשעת הזייה והיינו דתנן במדות שיהא מכוין ורואה פתחו ש"ה ואיתא נמי ביומא דף י"ו ומהאי קרא הוא דילפינן וכן פירש"י ביומא וכן פי' הר"ש והרמב"ם במדות וזהו לרבנן דסגי להו בראיית פ"ה בלבד ולהדיא יש להוכיח מסוגיא דיומא דגם לרבנן דו' יהודא בעינן שיהא מתכוין ורואה פש"ה דבעי לאוקמי התם הך מתני' דמדות כר' יהודה ומקשינן עלה ומסיק דע"כ לאו ר' יהודה היא יע"ש אלמא דאפילו לרבנן דר' יהודה נמי בעינן שיהא מתכוין ורואה פש"ה בשעת הזייה והיינו מהאי קרא וכמ"ש:

ועוד נראה דיש לומר דדוקא לרבנן בעינן שיהא מתכוין ורואה דאינהו דרשי הכי לקרא דוהזה אל נוכח וגו' היינו שיהא הכהן רואה פש"ה בשעת הזייה אבל לר' יהודא דס"ל דקרא כפשטיה ואל נוכח על הזייה קאי דבעינן שתהא הזייה מכוונת כנגד פ"ה דוקא מנ"ל תו דבעינן נמי שיראה פ"ה וביומא דפרכינן אהא דקאמר ה"מ ר' יהודא היא מהך דס"ל לר' יהודה מזבח ממוצע אה"נ דהו"מ למיפרך דע"כ לא אתיא כר"י דלדידיה כיון דדריש קרא אהזייה גופא תו לא בעינן שיהא מתכוין ורואה דמנ"ל אלא משום דלא מצינו להדיא דס"ל לר' יהודא הכי אלא מדיוקא דמילתא אחריתא דאל פני הכפורת משו"ה ניחא ליה למפרך מהך דמצינו לו *)בהדיא ויתיישב קצת בזה מה שהקשה רש"י הגהה שם דף י"ז דאכתי הו"מ לאוקמי כר' *)וכעין זה כתבו גם התוס' יהודא יע"ש ואין להאריך כאן בענין שם ד"ה ה"מ ר"י' וכו' יע"ש ועוד משום דאכתי הו"מ זה ועכ"פ הא ודאי דגם לרבנן בעינן למימר ר"ש היא או ר' יוסי שיהא מתכוין ורואה ומהאי קרא דאל היא דס"ל נמי מזב' ממוצע נוכח ואע"ג דס"ל אל נוכח לאו דוקא וכמ"ש התוס' שם להכי היינו דהזייה לא בעינן שיהא מכוון פריך דמדות ע"כ לא ס"ל אל נוכח דווקא וס"ל דאכהן קאי שיהא מזבח ממוצע יע"ש :

מכוין ורואה:

והשתא נראה לי הא דמשני רבא הא והא רבנן הא דקאי מזרח ומערב וכו' היינו משום הך מילתא גופא דגם לרבנן בעינן שיהא רואה פש"ה וכשעומד פניו למערב אז יכול לראות פש"ה ואפילו אינו עומד מכוון כנגד ההיכל מ"מ מכיון שעומד פניו כנגד הצד של פ"ה דהיינו פניו למערב ויכול לראות משם פש"ה שפיר דמי והא דקאי צפון ודרום דבכה"ג שעומד פניו לצפון או לדרום ודאי אי אפשר שיראה פש"ה שהוא לו מן הצד וכ"ש בעומד אחוריו למערב ומה"ט הוא דפסול משום דאינו רואה פש"ה בשעת הזייה דזה מעכב ודאי לרבנן ונראה דאפילו עומד מזרח ומערב כל שעומד במקום שאינו רואה פש"ה הזייתו פסולה אלא דניחא ליה לאוקמי בפשיטות דקאי צפון ודרום דבכל מקום אינו רואה פש"ה ומ"מ עיקר טעם הדבר משום ראיית פתח היכל הוי והשתא לפ"ז נראה דמתני' דפרה וודאי לא קשיא מידי דהא דקתני התם הזה ולא כיון כנגד הפתח היינו שלא כיון לראות כנגד הפתח והאי ולא כיון אכהן המזה קאי שלא כיון לעמוד לראות כנגד הפתח ובכל גווני בין שעמד צפון ודרום ומחמת זה לא אפשר לו לראות כנגד הפתח בין שעמד במקום שאי אפשר לראות ואפילו עומד מזרח ומערב כל שלא כיון כנגד הפתח דהיינו שלא היה רואה את הפתח בשעת הזייה הזייתו פסולה ואתיא שפיר כרבנן ומשו"ה נמי מעיקרא לא הוי קשיא ליה ממתני' אברייתא דקתני שלא מכוונות כשירות דברייתא ודאי אהזיות קאי וכדקתני שבע הזיות שבפרה וכן נמי לישנא דשלא מכוונות נמי משמע דאהזיות עצמן קאי שהם היו שלא מכוונות משא"כ מתני' דקתני הזה ולא כיון דמתפרש שפיר אכהן דהוא לא כיון לראות כנגד הפתח וזה ודאי מעכב ולא קשיין אהדדי מידי ופריך מברייתא דקתני נמי כהאי לישנא ממש שלא מכוונות פסולות דמשמע בפשיטות דאהזיות קאי והוצרך לשנויי דתנאי היא ורבא משני תרוייהו כרבנן ושלא מכוונות דפסולות אכהן קאי דעמד בכה"ג שלא היה מכוין לראות פש"ה וכמתני' דפרה והשתא לפ"ז סוגיא דזבחים נמי מתפרשת בכה"ג דהא דקאמר שחט שלא כנגד פתח ההיכל פסולה היינו ששחט במקום שאינו יכול לראות משם פתח ההיכל פסולה וכל ששוחט במקום שיכול לראות משם מקרי כנגד פתח ההיכל ואע"ג דאין המקום מכוון ממש בשווי כנגד הפתח אבל שחט במקום שאינו יכול לראות כנגד הפתח פסולה וכן שריפה בכה"ג מתפרש ומהזאה הוא דילפינן להו ואתיא שפיר כרבנן ופרכינן נמי שפיר דהו"ל לפרושי חוץ מגתה בכה"ג דהיינו במקום שאינו רואה משם פש"ה וזה מקרי שפיר חוץ למקומה דמקומה הראוי לה היא שיהא יכול לראות משם פתח ההיכל והו"ל מקום שאינו רואה חול"מ והשתא אתיא הכל שפיר. וגם דברי הרמב"ם יש לפרש ולכוין על זה הדרך שכתב הזה ולא כיון וכו' זהו לשון המשנה דפרה ומפרש לה כמ"ש דהיינו שלא כיון שיראה כנגד ההיכל וזהו מה שסיים שנאמר והזה אל נוכח פני אה"מ עד שיכוין כנגד ההיכל ויהא רואהו וסיים ע"ז בד"א וכו' שעמד לצפון וכו' אבל אם עמד ופניו למערב אעפ"י שלא כיון כנגד ההיכל בדקדוק כשירה כלומר דעיקר העיכוב הוי שיהא עומד באופן שיראה את ההיכל בשעת עבודות הללו אבל אין זה מעכב שיהא המקום מכוון כנגד ההיכל בדקדוק אלא אפילו אין המקום מכוון בדקדוק כל שעומד שם באופן שרואה את ההיכל כשירה ונקט צפון ודרום או