קדושת יום טוב (ליפמן) קג

הפתח עכ"ל. והרבה יש לעיין בדבריו בכוונתו ובישוב דבריו והנה כוונתו במ"ש שהראב"ד היה גורס בדברי רבינו אע"פ שלא כיון כנגד הפתח לא ידעתי מאין מצא מקום כן מדברי הראב"ד והרי הראב"ד העתיק לשון המשנה הזה ולא כיון כנגד הפתח פסולה ומחמת זה כתב שלא נראו לו דברי הרמב"ם בהזאה ואי היתה גירסתו בספרי הרמב"ם כגי' הכ"מ כ"ש דשפיר כתב שלא נראו לו דבריו דבמשנה קתני שאפילו כיון כנגד ההיכל ולא כיון כנגד הפתח פסולה וכ"ש אם לא כיון אפי' כנגד ההיכל כלל דפסולה ובזה אפשר לדחוק דכוונתו מדלא כתב בהשגתו בדרך כ"ש וכתב סתם אלמא בעינן כיוון וראיה משמע דעל אותה כוונה דכתב הרמב"ם דלא בעינן כתב הוא דבעינן ולדבריו ודאי בעינן כיון כנגד הפתח משמע שהיה גורס בדבריו אעפ"י שלא כיון כנגד הפתח דאי היה גורס כגי' הכס"מ היה לו ליכתב אלמא אפי' כיון כנגד הפתח וראית הפתח בעינן ואמנם במ"ש ויש ליישב אותה גירסא לא ידעתי אם כוונתו שגם אותה גירסא יש ליישב וכ"ש גי' קמייתא דאתיא שפיר בפשיטות נסתרה דרכו ממני היאך מתיישב אותה גי' דלא תיקשי עליה קושית הראב"ד בדרך כ"ש דאפילו כיון כנגד הפתח מעכב ואיהו כתב דאפילו לא כיון כנגד ההיכל כלל כשירה ומיהו אפשר לפרש דבריו דכוונתו דאותה גירסא לחוד הוא דיש ליישב ולדחוק משא"כ גי' ראשונה דאין ליישבה כלל דכיוון אל ההיכל ודאי בעילן לעכב:

ואמנם בעיקר ישובו לא ידענא שהתחיל בשתים וסיים באחת והרי הראב"ד הקשה עליו בתרתי דבעינן שיכוין ההזאה כנגד הפתח וגם שיהא רואה הפתח בשעת הזייה ולזה הביא שני משניות חדא דפרה וחדא דמדות והוא כתב ליישב שמה שצריך שיכוין ויראה וכו' אם כוונתו נמי אהנך שתים דהיינו שיכוין הזייה כנגד הפתח וגם יראה את הפתח שניהם לא הוי אלא למצוה אם כן היה לו לסיים נמי אהזאה והו"ל לכתוב אבל כל שהזה כנגד ההיכל ופניו אל ההיכל הרואה אותו אל פני אהל מועד מקרי ואמנם זה ודאי יותר קשה דזה ודאי אי אפשר דהך דבעינן שיכוין הזאה כנגד הפתח אינו אלא למצוה מן המובחר דהרי בהדיא תנן הזה ולא כיון כנגד הפתח פסולה הרי להדיא דמעכבת ואם כוונתו ליישב הך דראיית הפתח לחוד ומ"ש שיכוין ויראה זהו כלשון המשנה שהיה מכוין ורואה אם כן אכתי היאך מתיישב קושיית הראב"ד מהך משנה דפרה דכוונת הזייה כנגד הפתח מעכב. והנראה בעיני מפשט לשונו ודבריו דקושיא זו ממשנה דפרה אינו תופס לקושיא כלל משום סוגיא דכאן דאוקי רבא הא דקאי מזרח ומערב והא דקאי צפון ודרום וס"ל דמתניתין דפרה נמי בהכי מתפרשת דקאי צפון ודרום וכמו שלא מכוונות דברייתא וס"ל דעיקר קושיית הראב"ד הויא מהך מתני' דמדות דקתני שהיה הכהן מכוין ורואה פתחו ש"ה ומשום זה נראה לו דהראב"ד היה גורס בדברי רבינו אע"פ שלא כיון כנגד הפתח ומפרש לה דאכהן קאי שהיה עומד פניו כנגד ההיכל אע"פ שלא כיון לעמוד כנגד הפתח לראות את הפתח ומשו"ה קשיא ליה ממשנה דמדות אבל אם היה גורס אע"פ שלא כיון כנגד ההיכל לא היה אפשר לפרש אעמידת כהן דהא כתב בריש דבריו ופניו כנגד ההיכל וע"כ צריך לפרש דאהזייה קאי שלא כיון הזאה כנגד ההיכל ולא הוי קשיא עליה מידי והשתא יש לפרש בפשיטות מ"ש ויש ליישב אותה גירסא כוונתו דגם אותה גי' יש ליישב ולדחוק וכ"ש גי' קמייתא דא"ש בפשיטות וכמ"ש כן נראה בעיני פשט דבריו ואמנם עיקר ישובו תמוה מ"ש דאינו אלא למצוה מן המובחר מצוה זו מנין אי מקרא ילפינן הרי כתיב חוקה בפרשת פרה לעכב כל מה שנאמר בה ואי לא ילפינן לה מקרא מצוה גופא מנלן אם לא שנאמר דהלכה למשה מסיני הויא כן וכל זה מנ"ל להרמב"ם. ותו מ"ש אבל כל שפניו וכו' אלפני אה"מ קרינן ביה הוא תמוה דלא כתיב בהזייה דפרה אל פני אה"מ. אל נוכח פני אה"מ הוא דכתיב אם לא דט"ס הוא ועכ"ז אינו מתיישב נמי הך קרינן ביה ואין להאריך כאן עוד בזה:

ואמנם לעניננו מה שנראה מדבריו דהך משנה דפרה נמי מתפרשת בעומד צפון ודרום כבר כתבתי בס"ד דע"כ אין לפרש כן וגם מדברי הראב"ד נראה דעיקר קושייתו היה מהך משנה דפרה דבעינן כוונת הזייה כנגד פתח ההיכל ומעכבת ובאמת היא קושיא גדולה וכמ"ש ואמנם גם דברי הראב"ד צריכין ישוב במה שכתב לא נראה בהזאה שאמרו במשנה וכו' דמשמע דוקא בהזאה לא נראה לו מ"ש אף על פי שאינו מכוין כנגד הפתח משום דבמשנה אמרו הזה ולא כיון וכו' אבל בשחיטה ושריפה אתיא ליה שפיר האי דינא דהרמב"ם ובזה צריך ישוב מסוגיא דזבחים ר"פ פרת חטאת שהבאתי לעיל דאמרינן שם דלר' יוחנן שחטה או שרפה שלא כנגד הפתח פסולה ויליף לה מושחט והזה ושרף והזה דמקשינן שריפה ושחיטה להזאה מה הזאה שלא כנגד הפתח פסולה וכו' וכיון דהנך מהיקשא דהזאה ילפינן ודאי דדומיא דהזאה ממש בעינן דהיינו שיהא מכוון כנגד הפתח ממש ואין לחלק ביניהם כלל ואין לומר דמשו"ה לא קשיא ליה להראב"ד מהנך משום דאיכא בהו פלוגתא ואיכא למימר דפסק כמ"ד כשירה דז"א דנהי דבשריפה איכא למימר דפסק כר' אושעיא לגבי ר' יוחנן אבל גבי שחיטה דפליגי ר' יוחנן ור"ל ואנן קיימא לן דהלכה כר' יוחנן לגבי ר"ל בכל דוכתין לבר מתלת מילי וכמפורש בחולין ומיהו בהא איכא למימר דלא גריס הך פלוגתא דשחיטה כלל והך דשחטה שלא כנגד הפתח מכלל הך פלוגתא דשריפה נפקא ליה לרב אדא ב"א וכן משמע מדברי התוס' שם וגם הרש"ק מחק שם הך פלוגתא דשחיטה יע"ש ובמ"ש שם בס"ד מיהו הא קשיא אי לא פסק בהך כר' יוחנן א"כ האיך כתב תחלה הזה ולא כיון כנגד ההיכל וכו' וכן אם שחט או שרף וכו' ומנ"ל בשחיטה ושריפה כלל הך דכנגד ההיכל ואפילו לצד דרום או צפון מנ"ל דפסולה כיון דלא מקשינן להזאה דלמ"ד דלא מקשינן לא נתפרש כלל בהנך כנגד ההיכל וכדמוכח הסוגיא דשם ואף דהרמב"ם כתב שנאמר ושחט אותה לפניו ע"כ צריך לפרש דאהיקשא דשחיטה וכן שריפה להזאה סמיך וכמו שפירש הכסף משנה שם דמושחט אותה לפניו ליכא למילף כלל כנגד ההיכל וביומא דף מ"ב דרשינן מיניה לרב שיהא זר שוחט ואלעזר רואה ולשמואל שלא יסיח דעתו ממנה יע"ש ולא משמע נמי מהאי קרא כנגד ההיכל כלל דלא מיירי האי ענינא מהיכל כלל עד והזה דכתיב בתריה אלא ודאי מהיקשא קאמר והיינו כדר' יוחנן וא"כ גם אשחיטה ושריפה קשיא כיון דבהזאה בעינן מכוין כנגד הפתח דוקא ממילא דה"ה בשחיטה ושריפה ומ"ט לא קשיא ליה להראב"ד אלא אהזאה בלבד ואפ"ל דאה"נ דגם אשחיטה ושריפה פליג הראב"ד עליו ומה שלא הזכיר אלא הזאה משום דהזאה מפורש להדיא במשנה ועכ"פ האיך שיהיה דברי הרמב"ם וודאי קשיין מהך משנה דפרה דע"כ אין לפרש מתני' דאצפון ודרום קאי וכמש"ל בס"ד:

אבל אחר העיון נראה דגם סוגיין לא מתיישב בדרך שכתבתי דרבא מוקי למתני' דפרה כר' יהודא חדא דא"כ דע"כ סתמא דמתני' אתיא כר' יהודא למה ליה לרבא לאוקמי תרוייהו ברייתות כרבנן ובתרי גווני דלא כהלכתא דודאי הלכה כסתמא דמתני' טפי ניחא לאוקמי הך