קדושת יום טוב (ליפמן) קב

וי"ל דבדשן מזבח החיצון מועלין בו כיון שמחוסר עבודה שצריכה בגדי כהונה כדכתיב ולבש הכהן וגו' אבל דישון מזבח הפנימי אע"פ שמחוסר דישון אין זה חסרון עבודה דלא אשכחן שיהא צריך בגדי כהונה ואע"פ שהשוינו כל הדשנים וכו' אבל לענין שיהא צריך בגדי כהונה אין לעשות ק"ו וכו' עכ"ל יע"ש באריכות קצת טפי (ובסיום דבריהם כתבו כל זה דקדק ריצב"א) ומ"ש דלא אשכחן שיהא צריך בגדי כהונה היינו דלא מפרש ביה קרא בהדיא כדמפרש בדישון מזבח החיצון בהדיא ולבש הכהן וגו' וזהו שכתבו אח"כ דמק"ו נמי אין ללמוד. ולפי דבריו הראשונים שכתבו בשמו דף ה' ע"ב דבביאה ריקנית דאה"מ נמי חייב מיתה אמחוב"ג הרי לא משכחת לה כלל דישון מזבח הפנימי בלא בגדי כהונה ולא היה צריך קרא לפרשו כיון דמפרש קרא בבואם אל אה"מ דאפילו ביאה ריקנית דאה"מ צריכה בגדי כהונה ממילא דדישון מזבח הפנימי אי אפשר בלא בגדי כהונה ולמה לי קרא בהדיא גבי דישון וגם אין צורך לק"ו כלל וכיון דע"כ צריכה בגדי כהונה שפיר יש לומר דעבודה היא ובדוחק יש ליישב ע"פ מאי דאמרינן בשבועות והביאו התוס' כאן דטמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור דדרך ביאה דוקא אסרה תורה יע"ש ולפ"ז ממילא ה"ה לענין מחוב"ג דילפינן מבבואם אל אה"מ נמי דקרא דוקא דרך ביאה הוא דאסרה תורה וא"כ משכחת לה שפיר דישון מזבח הפנימי במחוב"ג ובכה"ג הוא שכתבו שאינה צריכה בגדי כהונה כלומר דמשום עבודה עצמה א"צ בג"כ כיון דלא מפרש ביה קרא ואע"ג דצריכה בג"כ משום ביאת אה"מ מ"מ הא משכחת לה בנכנס דרך גגין להיכל שא"צ בגדי כהונה ואפשר לעשותו בלא בג"כ והיה צריך קרא למכתב גביה דבעי בגדי כהונה משום עבודה עצמה אלא ודאי דלאו עבודה הויא. כן אפשר לפרש וליישב דלא ליסתרן אהדדי. אמנם לכאורה יש להקשות אמ"ש דקרא דוהיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד היינו ביאה ריקנית והיאך אפשר לפרש כן והא ביאה ריקנית אסורה באה"מ כדילפינן הכא מקרא דואל יבא ונהי דמיתה דכתיב גבי מחוב"ג מייתר יש לפרש דקאי אביאה ריקנית דהיכל דבלא"ה אינו אלא אזהרה וכדאמרינן כאן ואיצטריך במחוב"ג דחייב נמי מיתה מ"מ האי קרא דבבואם אל אה"מ אי אפשר לפרש דאביאה ריקנית קאי דבהאי קרא לא כתיב מיתה מיהו באמת לא קשיא לפי מ"ש התוס' כאן דהשתחויה צורך עבודה הויא ומותר ליכנס בהיכל משום השתחויה ולהך מילתא הוא דכתב רחמנא בבואם אל אה"מ וגו' דאע"ג דמשום השתחויה א"צ בגדי כהונה דהיא עצמה לאו עבודה היא מ"מ משום ביאת אה"מ צריך בגכ"ה. אמנם לפי דבריו יקשה עליו קושיית הר"ש מ"ט לא חשיב ר' יוסי מחוב"ג בהדי הנך ואין לתרץ לא כתירוץ של הרא"ש ולא כתירוץ שכתבתי כיון דע"כ ס"ל כשיטת ר"ת דאפילו שלא בעידן עבודה אין בבגדי כהונה משום כלאים ואמנם אין כאן מקומו להאריך ודוק היטב:

סימן כד פלפול בדין הזיה אם צריך לכוין להזות נגד פתח ההיכל דוקא:

(שם דף כ"ח ע"א גמרא):

הא דקאי מזרח ומערב ואדי הא דקאי צפון ודרום ואדי וכו'. יש לעיין תינח דהני ברייתות דמתרצן אהדדי בהכי דבתרוייהו קתני סתם שלא מכוונות אבל אכתי תקשה מתני' דתנן בפ"ד דפרה הזה ולא כיון כנגד הפתח פסולה אלמא דבעינן דוקא שיהיו הזיות מכוונות כנגד הפתח ואין לומר דרבא מפרש התם נמי דאגברא קאי שלא היה עומד מכוון חדא דמ"מ אכתי מוכח מהתם דבעינן שיהא עומד מכוון פניו כנגד פתחו של היכל דבהדיא קתני כנגד הפתח אלמא אפילו עומד מזרח ומערב אם אינו מכוין כנגד פתחו של היכל פסולה ולא ה"ל לשנויי הא דקאי צפון ודרום דאפילו עומד מזרח ומערב נמי משכחת לה פסול אם אינו עומד כנגד פתחו של היכל ותו לרבנן אי בעינן פתח היכל דוקא ע"כ היינו מקרא דאל נוכח פתח אה"מ וע"כ ס"ל אל נוכח דוקא א"כ הזיות מ"ט לא בעינן שיהיו מכוונות אל נוכח פאה"מ דוקא דהא בקרא כתיב והזה אל נוכח. ועוד דבזבחים ריש פ' פרת חטאת פליגי ר' יוחנן ור"ל בשרפה שלא כנגד פתח היכל דר' יוחנן אמר פסולה משום דכתיב ושרף והזה מה הזאה כנגד הפתח וכו' והתם ודאי אין לפרש דאגברא קאי שלא היה עומד מזרח ומערב בשעת שריפה. חדא דלישנא דקאמר ר' אושעיא דפליג עליו וס"ל דכשירה ויליף מעל פרשה ושרף מקום שפירשה למיתה שם תהא שריפה אלמא דבמקום המכוין פליגי ולא בעמידת הכהן מכוין ועוד דא"כ מאי פריך התם ולוקמא כגון ששחטה חוץ לחומה שלא כנגד הפתח אהך דקתני שחטה חוץ מגתה ומייתי עלה הך דר' יוחנן ואי נימא דאעמידת כהן קאי ר' יוחנן ולא אמקום המכוין היאך אפשר לפרש מתניתין דקתני חוץ מגתה בכה"ג דחוץ מגתה וודאי חוץ ממקומה הראוי לה קאמר דלענין שחוטי חוץ מתנייא מתניתין ולר' יוחנן נמי אין לה קביעות מקום כלל דבכל מקום ששחטה כשירה אם הכהן עומד מכוין מזרח ומערב דומיא דהזייה דילפינן מיניה אלא ודאי דהזייה נמי בעינן שתהא מכוונת פתח היכל וכפשטא דלישנא דמתני' דפרה וזה ודאי דוחק לומר דכולה סוגיא דהתם דלא כרבא דהכא וע"כ היה נראה לומר דודאי מתניתין דפרה אתיא כפשטא ואהזאה קאי שאם לא כיון כנגד פתח היכל פסולה וע"כ כר' יהודה אתיא דס"ל אל נוכח דוקא ורבא נמי מודה בהא אלא דהנך תרתי ברייתות ניחא ליה לאוקמי דאתיין תרוייהו כרבנן ולא פליגי אהדדי אבל מתניתין ודאי פליגא וכר' יהודא אתיא:

אבל לפ"ז תיקשי טובא אדברי הרמב"ם שפסק בפ"ד מהל' פרה וכתב שם בהאי לישנא הזה ולא כיון כנגד ההיכל פסולה וכו' וכן אם שחטה או שרפה וכו' בד"א שהזה או שרף או שחט כנגד הדרום או כנגד הצפון וכו' אבל אם עמד בין מזרח ומערב ופניו כנגד ההיכל אעפ"י שלא כיון כנגד ההיכל בדקדוק כשירה עכ"ל. ולפי מ"ש דע"כ גם לרבא מתני' דפרה ע"כ כר' יהודא אתיא דס"ל אל נוכח דוקא ובעינן הזיות מכוונות כנגד הפתח דוקא היאך פסק דלא כסתמא דמתני'. ואמנם הראב"ד ז"ל השיג עליו שם וכתב עליו וז"ל אמר אברהם לא נראה בהזאה שהרי אמרו במשנה הזה ולא כיון כנגד הפתח פסולה ובמדות אמרו שהיה מכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזיית הדם אלמא בעינן כיוון וראייה עכ"ל והרב בכסף משנה כתב שם ליישב ומפני שיש דקדוקי דברים בדברי הכ"מ נכון הוא להעתיק לשונו וז"ל שם הזה ולא כיון וכו' ומ"ש וכן אם שחטה וכו' בר"פ פרת חטאת וכו' וכר' יוחנן וכו' ומ"ש בד"א שהזה או שרף וכו' בפרק הקומץ רבה וכו' רבא אמר הא והא רבנן הא דקאי מזרח ומערב ואדי וכו' וגי' הספרים דידן בספרי רבינו אע"פ שלא כיון כנגד ההיכל בדקדוק כשירה והראב"ד היה גורס בדברי רבינו אע"פ שלא כיון כנגדי הפתח וכו' וכתב עליו א"א לא נראה בהזאה וכו' ויש ליישב אותה גירסא לדחוק ולומר שמה שצריך שיכוין ויראה פש"ה הוא למצוה מן המובחר אבל כל שלפניו אל ההיכל אל פני אהל מועד מיקרי אע"פ שלא היה כנגדי