קדושת יום טוב (ליפמן) קא

להיכל כולו בארבעים כתבו התוס' בד"ה להיכל כולו כו' הקשה הרב יו"ט כו' אלמא דשרי להיכל ותירץ ר"ת דהשתחויה צורך עבודה היא עכ"ל. יש לעיין אם אמרינן כן במבית לפרוכת דיהא מותר ליכנס לשם להשתחות. ויש להביא ראיה דאסור מהא דאמרינן ביומא דף נ"ג ותיפוק ליה דעייל ביאה ריקנית ודחיק לשנויי כגון ששגג בביאה וכו' או דעייל אחריתא יע"ש. ואי ס"ד דכדי להשתחות] מותר הו"ל לשנויי בפשיטות כגון שנכנס להשתחות והשתחוה והקטיר נמי קטרת חסירה אלא ודאי דגם להשתחות אסור במבית לפרוכת והשתא לפ"ז קשה מאי אמרינן רבנן אי ס"ד כר' יהודה וכו' מבית לפרוכת למה לי הא איצטריך כדי לאסור אפילו להשתחות דאלו בהיכל מותר כדי להשתחות. אחר שעלה קושיא זו בדעתי ועוד לא כתבתיה מצאתי קושיא זו בס' טורי אבן שחיבר בעל שאגת אריה ז"ל במסכת חגיגה בסופה בדבור תוס' הזהרו שלא תגעו בשולחן יע"ש וראיתי שם עוד שנתעורר בכמה דברים בסוגיין שכבר עמדתי עליהם בעזה"י ונתבאר לעיל בס"ד. אמנם בענין הקושיא נראה לענ"ד ליישב דודאי כן הוא דהשתחואה אסורה מבית לפרוכת שיכנס שם בשביל השתחואה לבד אע"פ שבהיכל מותר ליכנס משום השתחואה ולאו משום יתורא דקרא דבאמת קרא לא מייתר בין לר' יהודא בין לרבנן וכדאמרינן בסוגיין וגם בקרא לא מפרשי ענין השתחואה לא להיתרא בהיכל ולא לאיסורא במבית לפרוכת אלא מסברא הוא דמחלקינן בהו והיינו טעמא דהא דהשתחויה מותרת בהיכל היינו משום דהשתחויה צורך עבודה היא ולענין עבודה בהיכל שהותרה כל השנה כולה בכל עת שיצטרך ואין שיעור לעבודה שבהיכל דבכל יום היה נכנס להקטיר ולהדליק נרות ולהיטיב נרות וגם סידור וסילוק לחם הפנים בכל שבת וכמה פעמים נכנס בכל יום לצורך עבודו' אלו וגם לצורך דישון מזבח הפנימי וכל אלו עבודות קבועות בכל יום ויש עוד עבודו' שאינם קבועות והם בהיכל בכל עת שיצטרך כגון הזאות דפר העלם דבר של צבור ושעירי ע"א ופר כה"מ שהיה מזה מדמן על הפרוכת ועל מזבח הזהב שאין שיעור לעבודות אלו ובכל עת שיצטרך להם הותר ליכנס להיכל וזהו מצותו ומשום האי טעמא נמי שרינן השתחואה שהיא צורך עבודה בכל עת שיצטרך כמו שהותרו העבודות עצמן בכל עת הותרו נמי השתחויות שהם צורך העבודה בכל עת משא"כ בלפני ולפנים שלא הותר ליכנס לשום אדם בכל השנה כולה לשום צורך עבודה ואפילו לכה"ג לא הותרה כ"א ביוה"כ ובעבודות הקבועות ליום זה דהיינו ד' פעמים שתי פעמים בהזית הדם של הפר והשעיר ופעם א' להקטרה ופעם א' להוצאת כף ומחתה וכדילפינן לכולהו מקראי וחוץ מעבודות אלו לא הותרה לו אפילו ביום הכפורים לשום צורך עבודה בעולם וכיון שכן ודאי לא עדיפא השתחויה שהיא אינה אלא צורך עבודה מעבודה עצמה וכמו שעבודה עצמה לא הותרה לפני ולפנים חוץ מד' אלו בזמן הקבוע להם. כמו כן לא הותרה לו ליכנס בשביל השתחויה כלל שהרי לא הותרה לו כי אם ד' פעמים ביוה"כ ותו לא וזה נראה נכון וברור ולפ"ז לא קשיא הכא ולא מידי דלא איצטריך כלל מבית לפרוכת לענין לאסור הכנסה לצורך השתחויה דאפילו הוי נפ"ל מאל הקדש נמי ממילא הוי אסרינן מטעמא דכתיבנא. ונראה לי עוד להביא ראיה לדברי התוס' דלצורך השתחויה מותר ליכנס מהא דתנן ברפ"ק דכלים ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים ואי נימא דאסור ליכנס אלא לצורך עבודה בלבד א"כ טפי הו"ל למיתני שאין נכנס לשם אלא לעבוד עבודה וממילא דאין נכנס לשם שלא רחוץ דהא אסור לעבוד שום עבודה בלא רחיצת ידים ורגלים וחייבין עליו מיתה וכיון שאין נכנס לשם אלא צורך עבודה ממילא שאין נכנס שם שלא רחוץ. ודוחק לומר דאיצטריך למיתני שלא יכנס להיכל שלא רחוץ דהיינו שירחץ שם ידור"ג ויעבוד שם דמילתא דפשיטא היא דהשתא לפני מלך ב"ו אין עושין כן וכו' ואפילו אכילה אמרינן בזבחים (דף ס"ג) אי לאו דילפינן מקרא הוי אסרינן בהיכל משום דאין אדם אוכל במקום רבו כ"ש רחיצה אלא ודאי דמותר ליכנס להשתחויה ולהך מילתא הוצרך למיתני שאסור ליכנס שם שלא רחוץ מיהו יש לדחות דמשום אכילה נקט לה דלצורך אכילה מותר ליכנס שם וכדילפינן בזבחים (דף ס"ג) ואיצטריך לאשמעינן דאסור ליכנס שלא רחוץ ידור"ג דמשום אכילה אין צורך לרחיצת יור"ג מיהו מהך גופא יש ללמוד דהשתחויה מותרת בהיכל מדהותרה אכילה כ"ש השתחויה דהוי דרך כבוד וקצת עבודה וצורך עבודה ומתיישב נמי בזה בפשיטות טפי דיש חילוק בין היכל לקדש הקדשים לענין השתחויה מדמצינו שהתיר הכתוב אכילה בהיכל. ובזה מתיישב נמי מה שהקשה הרא"ש בריש מס' כלים משנה ט' מ"ט לא קתני בדברי ר' יוסי מחוסר בגדים דקחשיב מנינא יע"ש מה שתי' בזה והוא דחוק דאי משום כניסה לתקן הא קתני התם דאם א"א בתמימים יכנסו בעלי מומין וכו' והיכי קתני שאין נכנסין לשם אלו כלל דמשמע דלעולם אין נכנסין הא אי ליכא תמימין יכנסו בעלי מומין ועוד דאינה אלא מצוה לכתחילה בתמימים והיכי שייך למיתני בזה אין נכנסין אלא ודאי לא איירי מתני' כלל מהך כניסה דצורך תיקון היכל דההיא הותרה בכולם ובסתם כניסה להיכל קמיירי שלא לצורך תיקון ואכתי קשה ליתני נמי מחוסר בגדים אמנם לפי מ"ש א"ש דבכניסה להיכל לצורך אכילה מיירי דכל אלו אסורין ליכנס משא"כ מחוב"ג דאי אפשר שיאכל בבגדי כהונה דהא אסורין שלא בשעת עבודה משום כלאים וגם לא ניתנו ליהנות בהם וכמ"ש הוא ז"ל שם לפי תירוץ ראשון אהך דלצורך תיקון יע"ש. ובזה קשיא לי אדברי התוס' דיומא דף ה' ע"ב שכתבו שם בשם הריצב"א דמחוב"ג אסור ליכנס לאהל מועד וחייב עליו מיתה ואפילו אביאה ריקנית יע"ש והאיך אפשר לומר כן והא ילפינן מקרא בזבחים שם דהכהנים מותרים לאכול קדש קדשים בהיכל והאיך אכלו שם אי בבגדי כהונה הא אסורים שלא בשעת עבודה משום כלאים למ"ד אבנטו של כהן הדיוט זהו של כה"ג של כל השנה דהוי של כלאים ועוד דלא ניתנו ליהנות בהם שלא לצורך עבודה מיהו משום הא לא איריא דלאכילה שהיא צורך עבודה שרי ליהנות כדאמרי' ביומא ר"פ בא לו שינה היא דלא הא מיכל אכלי ומשני שאני אכילה דצורך עבודה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם מיהו הא ודאי משום כלאים אסור שלא בעידן עבודה והא דדייקינן הא מיכל אכלי היינו באותן שאין בהם כלאים דהיינו כולן חוץ מאבנט דשינה אסור בכולן הא אכילה שרי בהנך אבל באבנט שהוא של כלאים נראה דודאי אסור דנהי דאישתרי להו בשעת עבודה שלא בעידן עבודה לא אישתרי. מיהו יש לומר דסבירא ליה להריצב"א כשיטת ר"ת לקמן ד' מ"א דסבירא ליה דבגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה מותרין ואין בהן הגהה משום כלאים כל יע"ש) אמנם *)וצ"ע דבמדרש פ' חוקת בלא"ה דברי הריצב"א דשה נראין איתא להדיא בבגדי כה"ג כסותרין את דבריו שם דף נ"ט ע"ב אם יצא חוץ להר הבית ד"ה אין לך וכו' שכתבו שם וז"ל סופג את הארבעים יע"ש וצ"ע:

וא"ת מ"ש דדישון מזבח הפנימי אפילו קודם דישון לית ביה מעילה וכו' ודשן מזבח החיצון מועלין ביה לכ"ע קודם דישון