כתוב שם סוכה יח.

ונ"ל כי בני גננא דרכם היה לבנות האפריון מעצים של הדס להריח לחתן ולכלה ולכל בני חופה: א"א יש לנו טעם יפה מזה ומאן דהוה שרי ליה לאורוחי לאלתר היכי שרי למעבד מינה גננא ואורוחי לאלתר אלא ודאי טעמא בטלה הוא דן ואנן הכי מפרשינן דמחוץ לתחום אייתו לה ומאן דשרי לאורוחי לאלתר סבר כיון דלא שרינן להו למעבד מינה גננא ריחא לאו כלום הוא דהא איסור מוקצה לית בה ואיסור תחומין נמי לית בה ומאן דאסר סבר באיסור תחומין מיהא גזרינן דלמא משוי ליה שליח לאתויי ליה בשבת: