כתוב שם סוכה יט:

דלמא משהי להו ע"ה וכו': א"א בהדי פירושא דסבי למה לי ואי לא משהי ליה לאחר הביעור מי ליכא למיחש דלמא זבין מינייהו חלוק והיינו לסחורה כמו שפי' הרב ז"ל:

ופי' של עזקה היינו מן המשומר: א"א של צרפתי הוא זה ואינו נכון שלא אסרה תורה אלא המשומר ביד ישראל מפני שעבר על והשביעית תשמטנה ונטשתה אבל שמור ביד נכרי לא אסרה. ועוד איזה שבח יש בין שמור לשאינה שמור אבל של עזקה היא ארץ עבודה ומטוייבת ואם ספיחים אסורים בשביעית כ"ש פירות ארץ עבודה בין של נכרי בין של ישראל.

ועצים להסקה לדידהו ואין בהם קדושת שביעית כלל: א"א כך פירשו הגאונים ז"ל אלא שלא האירו דבריהם ואנו כך מפרשים דבין ת"ק ובין ר' יוסי תרוייהו ס"ל לכם דומיא דלאכלה אלא דת"ק סבר דומיא דלאכלה שהנאתו וביעורו שוה ור' יוסי סבר דומיא דלאכלה שהוא שוה לכל אדם הלכך עצים להסקה נמי שוה לכל אדם הוא ונוהג בהם שביעית ומתוך טעמיה נמי מרבינן מיניה צבעים לקדושת שביעית אע"ג דלאו בני אכילה נינהו:

הלוקח בהמה במעות מעשר שני בשוגג יחזרו דמים למקומם במזיד תעלה ותאכל במקום: א"א אין דבריו מספיקים דלא מתרצי מתנייתא בהכי דהכא קתני לדברי חכמים שאין מתחללין על החיים גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים ואם בירושלים גזרו כ"ש חוץ לירושלים א"כ אמאי תעלה ותאכל במקום והא אין מתחללין קאמר סתם משמע אפי' דיעבד ועוד שאין תנא בעולם שיאמר בירושלים על החיים אין מתחללין דקרא בהדיא כתיב ועוד שיוכל להביא מהם שלמים וא"א אלא בחיים ואנן הכי אמרי' דת"ק דסתם כר"מ וחכמים דהכא היינו דהתם היינו דאמר ר"י בד"א במתכוין ולקחה לשם שלמים דבהני ודאי ליכא למיחש שמא יגדל מהם עדרים עדרים אבל במתכוין להוציא מעות מעשר שני לחולין בין בשוגג משום מקח טעות ואפי' במזיד דליכא מקח טעות יחזרו דמים למקומם משום קנסא דמוכר שלא ימכור את בהמתו מיהו מעות ודחי אין מתחללין גזירה שמא יגדל עדרים עדרים ומהדר נמי הדרי משום קנסא שהמוכר צריך למעות ואין לו ומתני' דהכא ודהתם דוקא בחו"ל מיפרשה ואע"ג דאמרי' חוץ לירושלים טבעא אפירי לא מחללינן הני מילי לכתחלה אבל דיעבד מתחלל והכא מתחללין קאמר דיעבד ובהכי מתוקמא שפיר ומתני' דהלוקח בהמה ר"מ היא דהוא ת"ק דר"י בברייתא דמס' קדושין. ואי קשיא לך כיון דאמרי' דחכמים דהכא הם ר"י דהתם על שחוטין אמאי מתחללין הא הכא במזיד קא מיירי דהא מחללין קאמר ובודאי על שחוטים מתכוין להוציאם לחולין הוא ואמאי לא קניס ליה כי התם לא היא דהכא מעות שלו ובהמה שלו ואין הקנס אלא למוכר בהמתו בשביל צורך מעות ואין לו: סליקו להו לולב הגזול