כתוב שם פסחים יג:

א] יש להשיב. א"א טעם חדש הוא זה ולא גמרינן מיניה כי הוא דבר שאי אפשר שיהיה הג' שבו מניין אחר ולא יהא טעמו ניכר בו. וכשהקשו לזעירי אי הכי לרבי אליעזר חמץ בפסח נמי נחשוב כהיתר מצטרף לאיסור לאו על הנך דמתניתין אקשו ליה אלא אפילו על חמץ ומצה שאין מעורבין ושאין להם טעם זה מזה והנך דמתניתין לאו משום היתר מצטרף לאיסור אלא משום דטעם כעיקר ולרבי אליעזר אית להו מלקות מכל מחמצת ולרבנן מלקות לית בהו דלא דרשי כל מיהו מן התורה אסירי מדינא דנזיר ומדין ק"ו לא מלקינן לדעת חכמים אבל לדעת רבי עקיבא מלקינן כיון דאיסורייהו בגופייהו כתיבי לטעם כעיקר או להיתר מצטרף לאיסור גמרינן להו מדינא או אפילו מבנין אב למלקות דגלויי מלתא בעלמא הוא למלקות כדאמרינן בשמעתא דרבי עקיבא מייתר ליה משרת להיתר מצטרף לאיסור משום דנ"ט כעיקר יליף מגעולי נכרים אלמא למלקות נמי מגעולי נכרים נפקא לן דאי לאיסורא בעלמא אכתי משרת לא מייתר דהוה צריך ליה למלקות אלא ודאי לרבי עקיבא הכי הוא כדפרשינן ורני יוחנן לא סבירא ליה הכי אלא כרבנן דלא מלקינן מדינא. וזהו שאמר במסכת ע"ז כל שטעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ורבנן סבירא להו דכל ע"י תערובת שאין האיסור ניכר בו או בעינו או בחזותא אין לוקין עליו אלא אם כן יש באכילתו כזית בכדי אכילת פרס. ואפילו כי האי גוונא נמי לא הוה פשיטא ליה לאביי עד דשמעה מרב דימי דהוה סבר אביי דכזית בכדי אכילת פרס שהיא אכילה לכל איסורין שבתורה ואפילו לקרבן כדאיתא בכריתות לאו ע"י תערובות הוא אלא באפי נפשיה ורב דימי פשט ניהליה דאפילו ע"י תערובות דאורייתא הוא. ומדר' יוחנן במסכת ע"ז שמעינן לה ואקשי ליה אביי כיון דאפילו על ידי תערובות דאורייתא הוא ללקות עליו אמאי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בכותח הבבלי ואמאי לא לקי נמי עליה כלומר אי אמרת בשלמא דכל ע"י עירוב איכא מאן דפליג והיינו רבנן דפליגי אדרבי אליעזר בכותח דלא דרשי כל לעירוב משום הכי פטרינן בכותח דאף על גב דליכא נותן טעם נמי ילפינן ליה מנזיר ואפילו לרבנן מילקא מיהא לא לקי דסבירא ליה אין מלקין לא מבנין אב ולא מק"ו וכ"ש מהיתר מצטרף לאיסור ע"י עירוב אא"א דכזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אפי' ע"י עירוב אמאי פליגי הא כ"ש הכא דטעמו וממשו הוא ושני ליה דליכא כזית בכדי אכילת פרס ומשום נותן טעם נמי לא מלקינן ליה בשאר איסורין אלא בנזיר דכתיב בגופיה ובכולה שמעתא לא גרסינן אלא מאי היתר מצטרף לאיסור ומי שיש לו לב יוכל להבין זה מתוך דברינו שכתבנו ובנוסחאות ספרדיות אינו ולא בנוסחאות ישנות כלל ואביי שהיה מקשה ורצה לומר שאומרים בכל איסורים היתר מצטרף לאיסור לדעת רבי עקיבא היה מקשה שהרי דברי רבי יוחנן לדעת רבי עקיבא הם כדאיתא בשמעתא ורצה אביי לומר דגמרי' לכל התורה כולה מנזיר אפילו למלקות כדפרישנא לעיל ומה שהקשה משתי מדורות ושתי קדרות באין בהם בנותן טעם קאמר דמ"מ הרי יש בהם כזית בכדי אכילת פרס דאי יש בהם בנותן טעם לכ"ע איסור מן התורה אית בהו ושתי סאין ושתי קופות אין בהם כלל טעם:

ב] ויש מקום אחד בגמרא. א"א גנוב הוא מאתי שכבר כתבתי אותו לפני הרב רבי משולם ז"ל ועם כל זה לא ירד לסוף הטעם שהיה לו לרבא לומר לא נצרכא אלא להיתר מצטרף לאיסור. אבל מפני שאנו מחמירים בקדשים שתי חומרות כי כל מה שקבל טעם הרקיק מן הרקיק האיסור נחשוב אותו איסור בעין ואם יצטרף עמו מן המקום אשר לא קבל טעם האיסור יהא חייב עליו בצרוף כזית וזו החומרא בקדשים נאמרה שהבלוע כאילו הוא בעין ואף על פי שאינו נראה בעין מה שאין כן בחולין ולא אפילו בנזיר שהרי חזותא מיהא איכא במקום השרוי ביין ומשום הכי אמר לטעם כעיקר דבקדשים אסור וכו' ומה שאמר זה דהא דאמרינן חד בתרי בטיל לאו למימרא דששים ונותן טעם לאו דאורייתא דהא גמרינן כל התורה מנזיר שכח מה אמר לו רבו שכל מין במינו דליכא טעמא ברובא ומין בשאינו מינו או בששים היכא דליכא קפילא או בטעמא דקפילא וזהו מן התורה אבל מדרבנן היכא דמערבא איסורה ונמוחה בהיתר אמור רבנן אפילו מין במינו בששים. והיינו דמקשי' גבי גיד הנשה שנתבשל עם שאר גידים וליבטל ברובא שהרי במינו הוא וכך מפורש בזבחים והיינו שמעתא דריש לקיש בפגול ונותר וטמא שבללן ולא מדחייא כלל כדפרישנא. ומה שכתב זה בטעמו וממשו והוא כזית בכדי אכילת פרס דבעינן שיהא טעם האיסור וממשו ניכר בה אעפ"י שהוא פירורין פירורין ומעורב ברוב ומנין לו זה ההפך וכי כותח הבבלי וזיתום המצרי שהיה אביי סבור לומר שילקה עליו משום כזית בכדי אכילת פרס אוכלים החמץ שבהם או שותים אותו שיהא ממשו ניכר באכילתו והלא משקה הם עשוים לטבול ולשתיה. וכן מה שכתב דרבא פליג בטעמו ולא ממשו דסבר לאו דאורייתא טועה הוא. וגדול ממנו טעה ג"כ אלא הכי קאמר ליה לאביי אי מהכא ליכא למשמע מיניה ולדעת רבי עקיבא קאמר תרוייהו דמפיק משרת להיתר מצטרף לאיסור ומצריך ליה טעם כעיקר למגמריה מדוכתא אחרינא דאביי אמר מבשר בחלב גמר לה כדאיתא הכא. ויש מקומות בשמועה זאת שצריכים מעט תיקון וכל חכם לב יוכל לתקן אותם במעט תקון חוץ ממה שאמרו בתחלת השמועה לזעירי דאמר אף שאור בבל תקטירו כמאן כרבי אליעזר דדריש כל אי הכי חמץ בפסח נמי ואמאי לא אקשי ליה כל איסורין שבתורה נמי דהא כתיב כל חלב וכל דם וכל נבלה וכל השרץ השורץ על הארץ וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת וכל שרץ בעוף בכל קדש לא תגע דדרשינן ליה באכילה וכל איסורין שבתורה דכתיב לא תאכל כל תועבה ודבר זה צריך עיון: