כתוב שם פסחים יג.

א] ואם תשאל לרב שימי. א"א אין בנוסחא ספרדית של בנות עשירים שהרי אין במשנה וקולן של סופרות. אלא כך היא הגרסא טפולן של בני עשירים שמשיירים אותם לבני עניים ומפני השיור שהזמן מאריך עליו מתקשה ורבי אלעזר אומר אף טפולי נשים לא בא להוסיף אלא לגלות שיש בטפולי הנשים נוקשה של חמץ לפי שיש שטופלות אותן בסיד ויש בשמן המור בא רבי אלעזר להזהיר גם על זה. עוד יש לומר שהטפול הזה של סולת פעמים הוא שאינו ע"י מים אלא על ידי משקים אחרים ובא רבי אלעזר להזהיר עליו להעבירו בפסח מפני שיש שעושה במים ואפשר שהטפול ההוא קרוב הוא לחמץ גמור ולא בא אלא לגלות עליו:

ב] נראה מדבריו שאין הלכה כר"א וכו'. א"א כרב רבי יצחק אבן גיאות ז"ל כתב זה וגם כתב דאיכא מרבוותא דפסקו כחכמים ואני רואה דברי הרי"ף ז"ל שפסק בעירוב כחכמים ואף על פי שסתם משנתנו כרבי אלעזר כדאמרינן בעלמא מתניתין יחידאה היא וסתם יחיד עם רבים אינו סתם אלא ביחיד עם יחיד וסתם המשנה כאחד מהם. מיהו בנוקשה קיימא לן כרבי מאיר דסתם לן כוותיה ולא פליגי רבנן עלויה וכן פסק הרב ז"ל וטעמא דרבי מאיר בנוקשה לאו מכל אלא ממחמצת מיהו כרת לית ביה מדשני ליה קרא לחמץ ורבנן מודו ליה לרבי מאיר בנוקשה כדאמרן ויחידאה הוא דפליג עליה ומנו רבי יהודה וכיון דסתם לן כרבי מאיר הלכה כוותיה:

ג] והוא הדין לנוקשה בעיניה וכו'. א"א אין טעם בזה הטעם אבל העיקר משום דשני בדבוריה נכתוב כולהו מחמצת או כולהו חמץ אלא מדשני בהו ש"מ דלגבי כרת בעינן חמץ גמור. והקושיא שהקשה לרבנן לשתוק קרא מינה ממאי לשתוק והחמץ שכתב הוא שמיעט העירוב מכרת ומלאו דאי לא שני בדבוריה לא שמענו הפרש בין שהוא בעינו או שהוא בעירוב: