כתוב שם פסחים יא.

א] ודיקא נמי וכו'. א"א דברי זה הרב אינם נכונים דא"כ מאי איריא משום חלוט אפי' בתנור נמי מצה עשירה הוא אבל או כדברי זה שחלטו במים כל צרכו ומלחם קא ממעט ליה או שחזרו ועשאו באילפס דאע"ג דלחם הוא כרבי יוחנן אפ"ה מצה עשירה הויא אבל אי חזר ואפאו בתנור כבר אבד העושר ההוא וזהו החלוט האמור ביבמות כמו שפי' הרב ז"ל:

ב] מאן דפסק כרבי יהודה כו'. א"א ומה שפסק כר' יהודה מטעם שהרי רבא פירש טעמו של רבי יהודה ואע"ג דההיא דחיה לא קיימא מההיא מלתא דיבמות אפילו הכי נקטינן מינה ללישנא קמא הלכה כרבי יהודה מדפירש רבא טעמיה דמ"מ טעמיה דרבי יהודה מהאי קרא נפקא ללישנא קמא וללישנא בתרא ועוד דסוגיא דשמעתא וכו' כרבי יהודה אזלא בבעיא דהדביק מבפנים והרתיח מבחוץ ובאבוקה כנגדו וזהו טעמא במה שפסק כרבי יהודה. ואף על פי כן אומר אני שאין הלכה כר' יהודה מההיא דאמרינן בברכות בכובא דארעא דמר זוטרא קבע סעודתיה עלויה ומברך עליה המוציא ושלש ברכות ומר בר רב אשי אמר שיוצא בה ידי חובתו בפסח ואע"פ שאין זה מעשה תנור. מיהו דברי רבי יהודה נדחו מזה אבל דברי ר"ל לא נדחו שהרי מרתיח ולבסוף מדביק והוא מודה בזה: