כתוב שם מגילה ד.

ולפיכך בני חמיסר אסורים בתענית בי"ג וכו': א"א דברים תמוהים הם מאוד שיהיו בני י"ד מותרים להתענות בי"ג ובני ט"ו יהיו אסורים שלא נאסרו בני ט"ו בי"ד עצמו אלא מפני שהוא יו"ט לבני י"ד ודי להם שיהיו כמותם. ואם נאמר כי מפני הנס של עצמן נאסר גם בשניהם נמצא שגם הם דברי קבלה. ומה שהזכירו במגילת תענית יום י"ד ואת יום ט"ו בו וכו' שלאחר שחלק אותם כלל כאחד. ולא עשה כן אלא לאסור של זה בזה אבל מעולם במגילת תענית לא הוסיפו על ימי הפורים כלום. והאומר שהוסיפו נחשוב אותו מן החיצונים והזרים כל עיקר אנו יש לנו דעת אחרת בכל אלה כי מאחר שבטלה מגילת תענית השכל נותן והסברא מסכמת שאפי' בחנוכה ובפורים אין להם פנים ואחור כלל דלא עדיפי טפלי דהני מעיקרי דהני מיהו אמרי' בטלה מגילת תענית דוקא לתענית יחיד שהיחיד מתענה בהם חוץ מחנוכה ופורים אבל לגבי תענית צבור לא בטלו דחזינן בגמ' רב נחמן גזר תענית בתליסר דאדר ואקשו עליה והא יום טוריינוס הוא ותו אקשו ליה והא יום שלפני נקנור הוא ושני יום טוריינוס בטולי בטלוה. והלא רב נחמן מן האחרונים היה ולאחר החורבן כמה היה והקשו עליו ממגילת תענית אלמא לתענית צבור לא בטלה מעתה משנה תענית שנחלקו בלפניהם ולאחריהם אפי' בזמן הזה היא שנויה ובתענית צבור כעין כל המשנה כולה בתענית צבור והדברים נכונים ונכוחים ולא כמו שזה סובר שלא דברו אלא בחנוכה ופורים שהרי אמרו בה דלא להתענאה לפניו אסור וכו' והרי חנוכה ופורים דלא למספד אינון ותו לא מידי: