כתוב שם מגילה ג.

תניא בברייתא המפרש והיוצא לדרך קורין בי"ג: א"א אני יש לי התוספתא ויש בה קורין בי"ד כמו שיש בירושלמי ועל ענין בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר נאמר ודומה דה"ק אע"פ שהוא בן כפר ואנשי מקומו מקדימין ליום הכניסה או שהוא בן כרך ואנשי עירו קורין בט"ו מכיון שיצא לים או לדרך יצא מתורת מקומו וקורא בי"ד כי הוא זמן לכל. ר' חלבו רב הונא רב בשם ר' חייא רבה הכל יוצאין בי"ד שהיא זמן קרייתה. ומנא ליה לר' אפרים די"א וי"ב בטלו. והא ההיא מתניתא דמסייע מינה לר' יוחנן דאמר בזמן הזה אין קורין אותה אלא בזמנה רב אשי דהוה בתרא מוקים לה כר' יוסי בר יהודה ואימתי דר' יוסי בר' יהודה לאו לפרושי אתא אלא לחלוק ור' יוסי בר' יהודה חולק עם ר"ע רבו של אביו ואין הלכה כמותו ומלתייהו דרב ורב אסי מסייעי להאי סברא. ואע"ג דאמר ר' יוחנן זו דברי ר"ע זו וס"ל קאמר דאיכא טובא בגמ' כי האי. אי נמי לא אתא ר"י למימר אלא לגלויי דר"ע חולק ואימתי דר' יוסי בר' יהודה לאו מפרש הוא אלא חולק הוא וממילא ידעינן דהלכה כר"ע וכן עיקר. ועל זה נהגו בנרבונה לקרותה מבעו"י של י"ג לאנוסים ולבחורים שלא להתענות משחשיכה יותר מדאי: