כתוב שם ברכות ט.

א] ומפסוק ראשון וכו'. א"א אין נראין דבריו כי הגאון רב האי ז"ל ור"ח ז"ל כך פסקו כמו שכתב הרב. וכן נראה בלי ספק מדפרקו הכא הא בפרק ראשון הא בפרק שני ורבא לא פליג ובעל הגמרא נמי לא אמר ולרבא דס"ל פסוק ראשון הוא דבעי כוונה הא בפרק ראשון הא בפרק שני מי לא אמר רב מארי ושתיק ליה רבא אלמא קבולי קבלה לענין בטול מלאכה וסוגיין דמסכת יומא נמי הא שמעינן לה בהדיא דאיכא הפרש בין פרק ראשון לשאר פרקים והקושיא שהקשה מדכתיב לדבר בם כי היכא דכתיב ודברת בם לא דמי שזה צווי לדבור וזה אינו צווי לדבור אלא ללמוד הבנים שיעסקו בתורה והדבר שאמרו הגאונים כמה הוא נאה ומתוקן והוא להחמיר ואיך ימלא לב אדם לחלוק עליהם וכ"ש להקל ואין נראין דבריו:

ב] גדר הוא וכו'. א"א אינו נראה זה דרב האי כתב דלא קי"ל כר"ג ועוד מפני הרמאין דלא לימרו אסטניס אנו. ור' אפרים ז"ל סייע לדברי גאון ממה שאמרו במסכת מועד קטן אי אבלות דמעיקרא היא אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד כמ"ש הרב בהלכותיו ואעפ"כ אין אנו סומכים על דבריו וכבר פירשנו יפה בפיר' מו"ק כדעת הרב ז"ל והוספנו לתרץ אותה קושיא אלא שהוקשה עליו הסוגיא שאמרו בפסח שני אילימא דמית קודם חצות הא חלה עליה אנינות אלמא אנינות לילה דאורייתא ביום מיתה דאי מדרבנן הא אמרי' אונן לא העמידו דבריהם במקום כרת ומאי נינהו דמית בי"ג וקברו בי"ד דיום קבורה לא תפיס לילה אלא מדרבנן אבל ביום מיתה מיהת תפיס לילו מדאורייתא ואיכא למימר דהא דמקשינן הכא הא תלה עליה אנינות בין לר' יהודה דאמר אנינות לילה דאורייתא ובין לר"ש דאמר דרבנן קא מקשינן לרבי יהודה ודאי כדאית ליה דאין ראוי לאכלו בערב ואי מייתי ליה הוי ליה נשחט שלא לאכליו ואפילו לר"ש דאמר אנינות לילה דרבנן נהי דמשום אכילה ליכא שהרי ראוי לאוכלו בלילה אבל משום שחיטה וזריקה איכא שהרי אונן אינו מביא קרבן כדאיתא בזבחים פרק טבול יום והתם מפרשי האי מילתא הלכך קמה ליה מילתא דאנינות לילה דרבנן ככולהו תנאי בר מדרבי יהודה לחודיה דלית הלכתא כוותיה. ועוד דמעשה רב: