כתוב שם ברכות לא.

א] שמאחר וכו'. א"א אין נראין דבריו כי מה שאמרינן הוא אומר על המוגמר אינו חוזר על המברך על היין שהרי אין אחד מברך לכולן אלא על יין שבא לאחר המזון ועל מוגמר מברך אפילו בא בתוך המזון מדלא קא מפליג ביה כי היכי דאיפליג ביין ועד שלא נתברר מינו המברך על היין איך יפול עליו והוא אומר עליו. ומאי דאמר נמי שהמברך ברכת המזון הוא הגדול שבכולן. כדרב חייא בר אשי דאמר הנוטל ידיו באחרונה וכו' הכי אמרינן דאיכא דעדיפי מניה ואמר זה דאיהו מברך ברכת המזון מפני שהוא גדול שבכולן והלא דברי ר' חייא בר אשי אינן כן שאין הדבר תלוי בגדול אלא במי שנוטל ידיו באחרונה וממעשה דרב גופי' דהוי יתיב בסעודתא קמי דר' חייא ורבי ובריך רב והיה קטן שבהם אלא פירוש הענין כלו כך הוא כי אותו שבירך להם המוציא הוא יברך להם כל ברכת הסעודה ועל האחד של רישא קאי החבר אחד מברך לכולן והוא האחד שמברך המוציא והוא שמברך על המוגמר באיזה מקום שיבוא אפילו תוך הסעודה מדלא מפליג ביה ואע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר בהמ"ז וכבר נפרדה קביעות כל הסעודה ובאותו מוגמר אין שם זיקת הבוצע כלל אפי' הכי כיון שבא קודם ברכה הבוצע מברך שאין מעבירין אותו מגדולתו שנתנו לו תחלה לאותה סעודה ודייקינן בגמרא מדקאמר הוא מכלל דאיכא דעדיף מיניה שאם היה גדול והחוב המוטלת עליו בכל צרכי הסעודה לא היה צריך להזהיר עליו שהוא שבצע יברך על המוגמר וש"מ אין תורת סעודה מוטלת על הגדול אלא על הרגיל או שיכול הגדול ליתן רשות לאחר לברך כענין שעשה רבי לרב וכדרב חייא בר אשי שאם היתה החובה מוטלת על הגדול אין הגדול רשאי לפטור ממנה כי הוא מבזה במצות אלא לא נתן לגדול אלא מפני כבודו ואם הרשה לאחר הרשות בידו והוא הדרך הישר:

ב] שקודם וכו'. א"א זה אינו נראה והלא המוגמר קודם ליין: