כתוב שם ברכות א

א] ועדיין וכו'. א"א דע כי בתענית צבור ובתענית של מעמדות מעולם לא התפללו אלא בסמיכות גאולה לתפלה ובק"ש אבל היו מאחרים את הכל מפני שהיו ממתינים את העם כדי לדבר בפניהם דברי כבושין ועניני תשובה וכן אנשי המעמד אומרים פסוקי דרחמי וסליחות והתרעות מן השחר והיו מאריכים בהם עד שעברה שעה מן היום או יותר מ"מ היו כוללים בתוך פסוקיהם פסוק של שמע כמו שאנו רגילין לומר שמע ישראל ובש"כ וה' הוא האלהים שמא ימשכו אחר שלש שעות והוא היה הנקרא עיקר ק"ש ועל כן א"ל ר' יוסי קורא אותה בעונתה כי היה לו דבר זה פשוט. ומה שאמר במס' יומא (דף לז:) הקורא עם אנשי משמר לא יצא מפני שהיו מאחרים ק"ש לגמרי כי זו מצוה הרשות שדוחה לדבר מצוה אבל מה שאמרו הקורא עמהם אפי' קראו קודם ג' שעות לא יצא ידי חובתו מן המובחר שהמצוה המובחרת שבה הרי הוא כותיקין או סמוך לזה והמאחר מזה כעין נוגי ממועד הוא ואנשי המעמד כבר היו נזהרין בזה לקרות את שמע בזמנה כמו שאמרו וכן אנשי משמר שהיו מקדימין שעה קודם הנץ החמה מ"מ לאחר השחר היו קוראין כדאיתא בסדר תמיד ומפני אונס העבודה לא היו ממתינים לא להנץ החמה ולא להכיר בין תכלת ללבן ויוצאין ידי חובתן וכך אנו אומרים לכל מי שמתירא מן האונס כגון משכים לצאת לדרך וירא שמא לא יוכל לעמוד במקום שצריכים עמידה ואעפ"כ אמרו הקורא עמהם לא יצא ידי חובתו לא יצא שחסר מצוה הואיל ושלא מאונס עשה ולפי שהן עושים כן בכל יום לכתחלה החמירו על הקורא עמהם שלא באונס ואמרו שלא יצא כדי שלא יהא רגיל עמהם ולעולם הקורא לאחר עמוד השחר יצא כרבי שמעון אפילו במזיד שהרי עמוד השחר יום הוא לדברי הכל ולא אמר אביי לק"ש כותיקין וגם ותיקין עצמן לא קבעוה להנץ החמה מפני שלא תהא זמן ק"ש קודם לכן אלא מפני שיסמוך גאולה לתפלה ויתפלל ביום והכל מפני התפלה: פוק חזי שלשה שיעורין שכתב בהנץ החמה לא נראו לי ע"כ הארכנו בק"ש של שחרית לשמור דברי זה כחכם: וכן בק"ש של ערבית אין ספק שלא יצא קודם יציאת הכוכבים בין מאונס בין שלא מאונס והקולא שמצא בה ממה שאמרו בירושלמי שניא היא שהיא שניי' לשנון אינו נראה שלא נאמר בה כדי להקל בה אלא כמי שאמר ומה הפסיד אם קרא אחר חצות או אלא שנון הוא ואין פחות ממי שקורא בתורה ור"ג מחמיר היה ולא היה מיקל זה פי' הדבר בלי ספק: