כתוב שם ביצה ז.

א] ונ"ל כאן באבנט וכו' עד היו קשין. א"א גם זה היפך שאין הקושיא אלא בשביל שחוטן כפול מאוד ואדרבא חשן ואפוד הם כפולים יותר ויותר משל אבנט כדאיתא ביומא אבל תירץ לא כפירוש האחרון שאמר שלא הותרו קשין אלא בהצעה התתתון שאינה אלא גזרה שאין עמידה לזה הפירוש כמו שמפרש זה אלא כמו שנראה בע"ה:

ב] הלבדין וכו' עד שהן שועין. א"א זה המפרש לא דקדק כל צרכו חדא דא"כ מה ראה רב הונא בר יהודה לומר בנמטא גמדא והלא אפילו בבגד שדרכן להעלאה נמי מותר לדבריו ועוד כי מעיינת ביה שפיר אפילו בלבישה נמי מותרין מן התורה ואפילו הן שוע טווי ונוז הואיל והן קשין דמהכא נפקא לן דקשין מותרין הם מדקאמר ובגד כלאים שעטנז ובגד ודאי אינו אלא של חמום אלמא בלבישה והעלאה נמי בעינן רכים מעתה קשה לנו מימרא דערכין דאמרינן כהנים אשתרי כלאים לגביהן במס' יומא א"ר אשי בגדי כהונה קשין הן ואי קשין הם היכן אשתרי כלאים לגבייהו ונ"ל דבגדי כהונה אע"ג דקשין הם יש הנאה בלבישתן מיהו אין הנאתן מרובה הלכך לא גזרו עליהן בהצעה תחתיה כמו שגזרו בכלאים אחרים שהנאתן מצויה ותשמישן מרובה כדאמרינן בעלמא מלתא דלא שכיחא לא גזרו בהו רבנן ולעולם בכל לבישה גזרו ואפילו בגמדא דנרש משום דהוו דרך לבישה ומש"ה אמרינן בנמטא גמדא דשריא דוקא נמטא אבל מלבוש אסור אע"פ שהוא קשה ואינו שוע והא דפשיטא במסכת יומא בגדי כהונה נתנו ליהנות בהם מדתניא בגדי כהונה היוצא בהם למדינה אסור משום דרך חול ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר י"א דוקא ביום שהוא הזמן עבודה ואפילו בלבישה ואע"ג דאיכא תרתי אבל בלילה בלבישה לא אבל הצעה מותרת. ול"נ אפילו בלינה חדא דהא איכא איברים ופדרים ועוד דהא תנן לא היו ישנים בבגדי קדש אלא פושטים אותן וכו' אלמא עד זמן שינה היו לובשים אותן: