כתוב שם ביצה טז:

א] אתקין רבא במחוזא וכו' עד ומסננין את היין בסודרין: א"א טעה בזה ובעל ההלכות פי' כי סחיטת המים. הוא גמר הכבוס. וסחיטת היין חייב משום דש והיינו סחיטה דמסוכרייא דנזיאתו שבסחיטתו מטיף היין לחבית ומסננין את היין בסודרין דלא חיישינן דילמא סחיט להו דכיון דלא קפיד בהו ומסננין בהו לא סחיט להו. ואי משום היין שבהן כיון דאית בהו שמרים או קסמים לא סחיט להו והא דאמר רבא נפרוס סודרא עלויה כיון דתרי נינהו מדכרי אהדדי ולא אתי ליד סחיטה כדאמרינן בשבת בענין אלונתית אבל אשה ודאי איכא למיחש לה:

ב] ומדאוקמה ר"נ בסוכה רעועה וכו' עד מהני בה תנאה וכו'. א"א לעולם לר"י לא מהני בה תנאי כשם שאין מועיל צפיית האדם שמצפה מתי תכבה נרו אלא כיון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולא יומא וסוכה רעועה נמי הרי אתקצאי לבין השמשות וסיפא דקתני אם התנה עליה כדפריש לה בירושלמי מתני' אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה אמרינן בשם שמואל כשלא נתכוין לעבותה אבל נתכוין לעבותה אסור כשלא התנה אבל התנה מותר רב נחמן בר יעקב בעי וכי אדם מתנה לסתור אהלים אמרינן בשם שמואל בנופל לה הוה ר"נ הוי בה כלומר על העבוי בלבד היה שמואל אומר שמועיל תנאי ולמה הוקשה ליה לרב נחמן דבתמיהא קאמר והאי נופל לא דקאמר אפשר דהיינו אסורייאתא. ואם נתנן לעבותה אסורות ואם התנה עליהם מותרות אע"פ שנתן לעבותה עכשיו לפי זה הענין ברייתא דקתני ולא מן הסמוך לה כשנתכוין לעבותה. ואם התנה עליה דאתאן לסוכה דעלמא על העבר קאמר בירושלמי ולא פריך ולא מידי. ואנן לא קשיא לן ולא מידי כדפרישנא. והרב ז"ל דלא אדכר למלתיה דשמואל דאוקים לסיפא בסוכה דעלמא אפשר דליתא בנסחא דיליה אי נמי הדר ביה מתירוצא קמא ושני לה כולה בסוכת החג והא דקתני דלא מהני בה תנאה בעצי סוכה ואפילו ברעועה ונופלת דכל שבעה קדשי ואי נפלה הדר בני לה. והא דקתני לה דמהני בה תנאה דהיינו סוף ברייתא דהכא וברייתא דפרכילי ענבים הנהו בנויי סוכה ואי אמרת בהאי ברייתא דהכא היכא הוזכרו נויין דקתני עלה ואם התנה הכל לפי תנאו איכא למימר דהא קתני רישא ולא מן הסמוך לה דהיינו כעין נויין ואמר על סוכת החג בחג שהיא אסורה כלומר הכל אסור העצים והטפל להם ועלייהו קתני ואם התנה עליה הכל לפי תנאו וזהו האמת והישר: