כתוב שם ביצה יג.

א] הא דאמר ר"ש בן אלעזר שוחטין מן הנגרין ביו"ט וכו' עד מוקצה מחמת איסור מלאכה. א"א לא מחוורת האי מילתא דר"ש מודה בהאי ספק מוכן דנגרין דהא דעתיה עלייהו ואי משום מלאכה הלא דלועין שנקצצו בשבת הוא מתיר אלא שנוכל לומר שהן כמדבריות. וכן כותי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר כגרוגרות וצמוקים דמו מ"מ לענין הלכה אין ספק שהרי מוקצה מחמת איסור אסור:

ב] ואם אין מאותו המין במחובר וכו' עד שהביא דורון לפי שאין הכן לנכרי. א"א אנו אין לנו כפירושו של זה דמאן דאמר אין הכן לנכרי אם היו לו גרוגרות וצמוקים דלא חזו לא יהא בהם משום מוקצה אלא כשם שהם מוקצים ברשות ישראל כך הם מוקצים ברשות הנכרי וכן תמרי דעיסקא למי שיש לו מוקצה אחד בישראל ואחד בשל נכרי אסור לישראל אלא הא דאמרינן אין הכן לנכרי ה"פ שלא תאמר להוי פירות נכרי כמדברות לישראל דהא לאו דעתיה עלייהו מאתמול קמ"ל אין הנכרי צריך הכן כלומר אין פירותיו צריכים הכנה לישראל:

ג] או שעשה לו כבש בשבת וכו' עד ואין הפרש בזה בין שבת ליו"ט. א"א אני כתבתי את זה בהלכות ומן התוספתא כתבתי דגרסינן בסוף שבת נכרי שהביא חלילין מרשות ישראל בשבת לא יספוד בהן אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר עשו לו ארון וחפרו לו קבר לא יקבור בו אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר ונר וכבש ומילוי מים כיוצא בהם:

ד] כדי שנאמר כי שני הימים וכו' עד וה"ה לשבת ויו"ט. א"א אם שמענו מפי מומחין אולי סמכנו על דבריהם אע"פ שאין הטעם מספיק דהא בעינן בכדי שיבאו ממקום קרוב וכיון שכן בעינן בכדי שיעשו בהיתר אבל ב' ימים של ר"ה אין כאן היתר: