קרני רא"ם צח

סכ"ה דכן פשטה הוראה עכ"ל וכן בא לידי בנדו"ד בס' בע"י חיי סמ"ז ששם כתב וז"ל וגם יכול לומר קי"ל כהרמב"ם וכפירוש הרב בעה"ת והרב בעל הטורים כמ"ש מוהריב"ל ח"ב וכו' וגם הר"י באנק"י ז"ל בפסקו נראה ג"ך שסובר שיכול המוחזק לומר קי"ל כפוסק פלוני כפי פירוש פלוני אפע"פ שיש פירוש אחר באותו פוסק עכל"ה וא"ך יכול לומר קי"ל בהאי פירושא בסמ"ע וקי"ל כהסמ"ע וסיעת מרחמוהי באה"ג ונתיבו"ת המשפ"ט ומוהרר"ב ז"ל דבעינן שיהיה נמסר השטר אחר שבא לעולם וזה שנמסר בשעת המקח כמאן דליתיה דמי: עוד נוסף טעם אחר הראוי לסמוך עליו הואל ומחזה חזינן תנא הרוב"ץ בתוך יאוריו ר"ב חיליה ורב גובריה כך דעתו וכך קבלו עליהם וכך ראוי לבני מקנאסה יע"א למעבד כמר באתריה כמו שמיוסד מן הגמרא למעבד ככל מר באתריה ועיין בכללי כנה"ג המובאים בספרי המגנים הנדפסים מחדש מה שאספו המחברים ז"ל יעו"ש בכללי הכנה"ג כלל צ"ב ודו"ק: ומעתה משכוני נפשין עוד להשיב מאי דעמד לנגדינו והוא דמצאנו ראינו למור"ם בס' ר"ט דשם סיים על מה שכתב הש"ע אין אדם מקנה דבר שאב"ר סיים איהו וז"ל מ"מ אם טרח המוכר וקנה הדבר שמכר צריך לקיים מקחו כי אדעתא דהכי טרח כדי דליקום בהימנותיה וכו' וא"ך גם כאן הואל ומחזה קא חזינן שנשתדל איהו מכל אחיו ליבם ולא לחלוץ נימא כההיא דטרח המוכר: אלא דרב המרחק בניהם דבשלמא במוכר דבר שאינו שלו וחזינן דמחזר אח"ך לקנותו אמרינן כדי דליקום בהמנותיה אבל בנדו"ד הגם דמחזה חזינן דיבם ולא חלץ אפשר כוונתו לשם מצוה לקדום הוא לאחיו משום והיה הבכור דממנו נלמד מצוה בגדול, וא"ך נימא לשם מצוה נתכוון דמצות יבום קודמת גם יכולין לומר דכוונתו להקנות אשה נתכוון ובדרך אגב קם במקום אחיו לזכות גם בממונו ומאן לימא לן דכדי דליקום בהימנותיה נתכוון למצוה זו ועיין בס' שע"ד יעו"ש: גם דעדיפא מזה הוא דלא אמרינן כדי דליקום בהמנותיה אלא במוכר דבר שאינו שלו והלוקח לא ידע וכמו שמדוקדק לשון ליקום בהמנותיה נתכוון וכן פירשה הטו"ז והרב נתיבו"ת המשפ"ט וכן מוכח מדברי מר"ן עצמו בס' שע"ד יעו"ש אבל באם הלוקח ידע דלאו דידיה לא שייך ליקום בהמנותיה ועיין בטו"ז א"ך נדון דידן דמידע ידעה דבא להגבותה כתובה אחיו ולאו דידיה מאי ליקום בהמנותיה שייך אפילו אי לא הוה מיבם איהו אלא אחיו אין עליו שום תרעומת דמידע ידעה דלא כתב אלא אדעתא שייבם ותו לא מידי: ועוד אם כדי ליקום בהמנותיה נתכוון למה הטריח עצמו לייבם הוה די לו בחליצה ותטול איתה בכתובתה ואם מצד שהיה חולץ היה זוכה מר אביו נר"ו בירושתו והיה מגבי לה מעות ולא קרקע הרי כבר הרב מר אביו ברישא סלק כחו ורשותו ונראה דכך ניחא ליה להגבותה וא"ך היה לו ליבם לחלוץ ותזכה בו אם כוונתו משום כדי ליקום אלא ודאי אין ראיה ממה שייבם משום כדי ליקום ולא נגע ולא פגע כאן דינא דליקום בהמנותיה: נשאר לנו ג"ך לברר קוץ אחד דמחזי לכאורה דיש זכות לאשה זו והוא דמצאנו לסברת הפוסקים הרבה דס"ל אפע"פ שאין אדם מקנה דבשב"ל יכול להתנות עליו עיין להרב בני חיי שאסף איש טהור סברת הפוסקים דסברי כך ומכללם הרי מור"ם העלה במפ"ה בס' ר"ט ס"ח וז"ל דאפע"ג דאין אדם מקנה דבשב"ל יכול להתנות על דבשב"ל יעו"ש ומצאנו כאן בשטר שעשו בניהם היבם והיבמה שם נמצא כתוב בשיפולי השטר וז"ל גם הואל שבעת שיכנוס היבם את היבמה הנז' לא תכנוס לו בשומא מחצית הבית עם החפצים כדין נצ"ב אלא ישארו בידה בתורת נכסי מלוג ואם הותירו הותירו וכו' נמצא דכאן התנו בניהם להכניסם לו בתורת נכ"מ דוקא נמצא שיהיו שלה וא"ך צריך לקיים התנאי: אלא נראה דגם לזה יש לחלק דבשלמא אלו היה הקנין של האשה תלוי בתנאי ומכח התנאי באה לזכות וכגון אם היה תנאי בניהם בזה האופן דהיינו שהתנו בניהם שלא תכניס ליבום אלא אדעתא שתטול לה כתובתה מהקרקע וכו' ויחזור ויכתוב וכו' אזי היינו אומרים דלא הקנית עצמה לו אלא אדעתא דהכי ומחוייב הוא לקיים תנאו אבל בנדו"ד לא באה אשה זו להקנות הקרקע מכח התנאי אלא מכח הקנין שהקנה לה אלא לבסוף כתבו דאותה קרקע שהקנה לה לא תכניסנה לו. נמצא מה שרוצה לזכות לא מכח התנאי אלא מכח הקנין שהקנה לה בעודו אינו ברשותו ובנפול היסוד שאין הקנין כלום יפול הבנין ודמי זה למ"ש מר"ן ס"י יעו"ש וא"ך גם כאן הואל והקפידו להקנות בקנין ועליו סמכו הואל והקנין כמאן דליתיה דמי לא נשאר תנאי ועיין בחומ"ש ס"ר ס"ד ודו"ק זהו מה שנלע"ד ולי"ה עינינו יצילנו משגיאות. הי"ז יום ז"ך לאב רחמן ש' ששו"ן לפ"ק פה סאל"י יע"א: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן ל"ג ראובן באו לו מערי אדום מטליות ודרכם לעולם לבוא מערי אדום ששים מטליות בכל כרך וכרך ועתה הפעם ראובן זה חבירו שבערי אדום שלח לו מטליות זה שבעים בכל כרך וכרך וראובן זה בעת שהוציאם מבית המכס לא ידע מזה ולחושבו שבאו ששים בכל כרך כנהוג ודין גרמא שמכר לשמעון כמה כריכות לערך ולחשבון ששים בכל כרך ולאחר זמן נתוודע הדבר לראובן ובא לחזור על שמעון ושמעון טוען שאין עליו שום חיוב יען כי גם הוא דרכו הוא למכור הכריכות כמות שקנאם ואין דרכו לפורטן וא"ך אין עליו אשמת דבר יען שמכר כמו שקנה יומ"ץ: תשובה לזה לענין פטור שמעון ודאי פטור כפי טענתו ויתברר לך זה מדברי הש"ע בס' רל"ב סי"ח יע"ש בלוקח שבא לתבוע סרסור שמכר לו יע"ש ואפילו לדעת מור"ם שם יודה בנדון דידן ששמעון פטור יע"ש ודו"ק גם יש לפוטרו מפסק הש"ע בס' רצ"א ס"ד יע"ש ומכ"ש לכאן יע"ש ג"ך ודו"ק: אלא דעדיפא מזה יש להסתפק אם נתעכבו