קרני רא"ם צו

דבר ועל זה סיים דלפי זה מה שסיים מר"ן דאין יכול קודם ודאי בדאינו רוצה לכתוב לה כתובה איירי ועל זה סיים מיהו מהש"ס לא משמע כן מההוא דבעו למפסלה וכו' ואמרו דלא מהנו מעשיו ולא חלקו וכו' נתכוון בזה על ההוא מעשה דפומבדיתא דאמר עלה דלא עשה ולא כלום וכדתני בברייתא וכו' ולא משום שום חלוק ש"מ לא שנא ועל זה סיים ואין לומר שם הטעם משום דעדיין לא זכה בהם דאין בידו למכור דהתם במעשה דפומבדיתא דהוא בשני אחין איירי הגם שיכול לסלק עצמו כמ"ש הר"ן עכ"ף אין יכול למכור אפילו כתב לה כתובה דסוף סוף עדיין לא זכה למכור דהואל ושני אחים הם הוי דבר שאב"ר על זה לא חילק הואל וחלוק זה לאו מילתא פסיקתה היא לכל חלקיו ואין מדרך התלמוד לעשות החילוק אלא כד תהיה המילתא פסיקתא כגון אי הוה מחלק ואומר דאם כתב לה יהנה בין לסלוק בין למכר הוה מחלק אבל עכשיו דלא הוה חלוק זה מהני בההוא עובדא אלא לענין סלוק הוא דמהני ולענין מכר לא מהני לכך לא חלק ודו"ק ובזה אתי שפיר מדוקדק דברי הרב שכתב וז"ל וא"ל הטעם שם משום דאין בידו למכור דעדיין. לא זכה ע"ך דיש לדקדק האי מלת למכור דכתב מיחזי חלילה כשפת יתר דהא בלמכור איירי וכך הו"ל למימר וא"ל הטעם שם משום דאין בידו דעדיין לא זכה ואתי שפיר הלשון מתוקן אך על פירושינו זה אתי שפיר דכוונתו לומר דשם הטעם דלא חילק משום דאין בידו למכור וכו' דהגם דיש בידו לחלוק כמ"ש הר"ן למכור אין בידו ודו"ק וא"ך כוונתו לומר דהואל והחילוק שם לא יוצדק לכך אין סתירה מהש"ס משום דלא חילק ועל זה סיים א"ך קשה במאי דאמר השתא וכו' כוונתו בזה דבאותה בעייא דבעו מעולא חילק ואח"ך יבם הרי איירי ביבם שיש לו אח ורצה לסלק לאחיו או באין לו אח כלל ומכר קודם היבום דתרוייהו זכו מן הדין לסלק ולמכור דהוי דבר שיש ברשותו אך מצד תקנת רז"ל דנכסי בעלה משועבדים. הוא שאינם יכולים לסלק או למכור וכדכתבנו וא"ך לפי זה מאי מקשה על מאי דבעי חילק ואח"ך השתא וכו' הרי יש רבותא בחילק ואח"ך יבם דיכול לכפותה לכתוב לה ולהיות הכל מתוקן אם הם שנים יסלק ואם הוא לבדו ימכור אלא ודאי מהש"ס לא משמע ליהוי חלוקה כלל ועל זה חזר לסיים ומיהו מהש"ע י"ל מ"ש בסמוך ואם מכר קודם היבום לא עשה ולא כלום היינו מטעם זה וכו' כוונתו לומר הגם דלפי דעתו מיחזי דמן הש"ס לא משמע האי חלוקה עכ"פ מדברי הש"ע דתלי טעמא מראש ועד סוף משום שעבוד כתובה אך במקום דליכא שעבוד יכול למכור כגון אם כתב לה על נכסיו וא"ך הגם דבכבר כנס אין יכול לכתוב כמש"ל עכ"פ במה שכתב ואם מכר קודם היבום לא עשה ולא כלום היינו מטעם זה דלא רצה לכתוב כדאמרן והגם דלדעת הרב"ש תקשה למר"ן מאי מקשה תלמודא השתא וכו' כמו דקשיתיה לדידיה כוונתו דהרב"ש לומר דהש"ע י"ל דס"ל קודם היבום מהני אם כתב והך קושייא אפשר אינה עומדת נגד עיניו דאיכא למימר דעתיה רחבה ויכול הוא להשיב בטוטו"ד ועל זה אין לסתור דין הש"ע והדיוק שלו משום קושייא כידוע דמשום תיובתא בעלמא אין לסתור הדין כמ"ש בעלי הכללים ועל זה סיים וכן משמע מהרמב"ם וכו' באמת כן נראה מדברי הרמב"ם מדכתב וז"ל שומרת יבם כתובתה על נכסי בעלה לפיכך אין היבם יכול למכור וכו' והדר סיים וכתב ואם מכר או נתן לא עשה ולא כלום שכבר נתחייבו נכסים אלו לאלמנה לגבות מהן כתובתה ע"ך ופשט הלשון מורה למי שלא ירצה לעקים הדרך דדוקא במקום דלא נתחייבו אלא הני דוקא היינו דאינו יכול למכור אבל אי הות גבייה ממקום אחר כגון כתב לה קודם יכול למכור זהו הנראה לע"ד לפרש בדברי הרב"ש ז"ל ומה שנדחקים בדברי הש"ע במאי דכתב בין קודם היבום בין לאחר היבום וכו' דמחזי דהאי בין קודם היבום כיתור דמי הואל וכבר אמר אפילו אחר היבום לא מהני לע"ד אין כאן ריח קושיא כלל ולאלפים יש בדברי הש"ע מזה דוק ותשכח ומה שרשום עתה בזכרוני הוא מ"ש בחומ"ש סע"ב המלוה על המשכון הוי ש"ש בין משכנו בשעת הלואה בין משכנו שלא בשעת הלואה וכו' ומשכנו שלא בשעת הלואתו הוא דבר פשוט יעו"ש ודוק וא"ך גם כאן אין ריח קושיא ולשון זה של מר"ן הוא ג"ך לשון הרמב"ם דפרק כ"ב מהלכות אישות הלכה י"א יעו"ש ומקורו הוא מאותה גמרא דכתובות דשם נאמר כי אתא רבין אמר ר"ל בין יבם ואח"ך חילק בין חילק ואח"ך יבם לא עשה ולא כלום והלכתא לא עשה ולא כלום ע"ך והרמב"ם הזכיר שניהם כמו שהזכיר הש"ס שניהן וגם מר"ן הזכירם שניהן כמו שהזכירם הש"ס דמשם מקורו כמ"ש הרב באה"ג יעו"ש ולא ידעתי מאי קשיא ליהו ובפרט לפי דין הש"ע חלוקים הם דמה שכתב בין מכר קודם היבום הוא בדלא כתב דוקא ובין מכר אחר היבום הוא אפי' בכתב אחר היבום ודו"ק: נמצינו למדין לפי אוקמתא זו בדברי הש"ע והרב"ש דבמקום דליכא אח כלל וכתב לה כתובה קודם היבום לדברי הש"ע יכול למכור אפילו קודם היבום וכן אם יש לו אח וכתב לה יכול לסלק לאחיו קודם היבום לדברי הש"ע אכן לדעת הרב"ש מסופק הוא בזה הואל ועומדת לנגדו קושית השתא דאמר תלמודא כדאמרן אבל במקום דיש אח אליבא דכ"ע אפילו כתב לה קודם היבום אינו יכול למכור דהואל ועדיין לא יבם יש יד אחים באמצע והוי דבר שאב"ר דמיוסד מדברי מר בר רב אשי דלא עשה ולא כלום ואין אומר ואין דברים וא"ך אתאן לנדו"ד שהיבם הזה פרי עץ הד"ר בין אחים יפרה פשוט דהגם שכתב לה אין במכירתו כלום אפילו אי הוה מוכר לה מהיום ולכשאכנוס הואל ויש ברכת אחים הי"ו הדר דינו כההיא דמתה מחסייא דאמר מר בר רב אשי עלה לא עשה ולא כלום מכ"ש במה שמכר לה לחלוטין קודם היבום פשוט דלית מאן דס"ל דיש ריח מכר כלל: ואין להשתבש ולומר דהואל והיה ליבמה זו שעבוד על הקרקע זו נימא שיהיה עדיף כחה להיות מכירת היבם הזה מכירה זו אין הדעת סובלתה דהואל ומכירתו אין בה כח על מה יחול המכר מה לי מכר לאיש זר או מכר למי שיש לו שעבוד על קרקע זו כל מעשיו מהבל ימעטו וקם דינא מדינא דגמרא אליבא דכ"ע דאין מכירתו כלום: ולע"ד נראה דכל מה שטרחנו לייסד הדין מן