קרני רא"ם צה

הסלוק והר"ן לא פירש בההיא דפליגנא לך דפומבדיתא דבסילוק איירי אלא משום קושייא דוקא והעיד על זה דהא במעשה דמתא מחסייא דכתב שם פליגנא לך אפילו הר"ן מוכרח לפרשה דבמכר איירי כמי סגנון התלמוד דאמר מר בר רב אשי דלא דמי לשדה זו לכשאקחנה וכו' א"ך גם כאן ודאי מאי דבעי כאן חילק ואח"ך יבם מהו כוונתו היא בין סילק בין מכר וכדי שתהיה בעייא זו במכר דומייא דיבם ואח"ך חילק דהתם ביבם ואח"ך חילק מוכרח אתה לפרשה דחילק דהיינו מכר או נתן דלא שייך שם לומר דבא לסלק מהירושה כדפירשה הר"ן דהואל וכבר יבם מה פחד נשאר לו מהאחין והיאך יוצדק לשון סלוק דהואל וכבר זכה יתן להם מה שירצה אלא ודאי מאי דאמר יבם ואח"ך חילק פירושה הוא מכר או נתן וא"ך דומייא דידה גם חילק ואח"ך יבם היינו מכר או נתן וא"ך אם כוונת התלמוד למבעי בחילק ואח"ך יבם אפילו במקום אחים הרי תקשה כדאמרן דתיפוק לך מצד הדין דמוכר דשאב"ר לא עשה ולא כלום אלא מוכרחים לומר דכוונת המבעי דבעי בחילק ואח"ך יבם היא בין בשני יבמין וסלק זה לזה כפירוש הר"ן או ביבם אחד שאין לו לא אב ולא אח דמצד הדין זכה בירושתו אחיו ויכול הוא למכור אפילו קודם היבום וכמו שאבאר לקמן בס"ד בזה בעי מהו ועל זה השיבו השתא ומה יבם כבר וכו' כוונתו לומר דודאי יבם כבר הוא עדיף מאח אחד שעדיין לא יבם שזה שכבר יבם זכה בנכסים ולא חל עליו השתא פירעון הכתובה אלא עד שיגרשנה או עד שתמות אבל זה שעדיין לא יבם עדיין תלוי ועומד שאם יחלוץ חל עליו השתא פירעון הכתובה והגם דשלו הם עכ"פ משועבדים הם מתקנת חז"ל לפירעון הכתובה ואולי לא יהיה לו ממה לפרוע ומוכרח להשתלם מהם הכתובה א"ך לפי שעה גרע מיבם כבר שלא חל עליו השתא פירעון הכתובה ומכ"ש דביבם כבר הוא עדיף ממי שיש לו אח וסלק עצמו דעדיין מצד הדין עצמו לא זכה למכור כי אם לסלק דוקא וא"ך באומרך דיבם כבר דמצד הדין זכה והווין ברשותו אפילו למכור אך מצד התקנה רמי עליו שלא יוכל למכור ופשיטנא דאפילו עבר ומכר לא הוי זביניה זביני כרב יוסף מכ"ש חילק ואח"ך יבם ודאי לא עשה ולא כלום והכל יבוא על נכון: ומהשתא הדרן למאי דאתן עלה העולה למסקנא מתלמודא דידן במקום דאיכא שני יבמין אין שום אחד אפילו הבכור יכול למכור אפילו לאחיו דהואל ועדיין לא יבם עדיין לא זכה והוי מוכר דבר שאב"ר דלא עשה ולא כלום וכדאמר מר בר רב אשי ומצד עצמו יכול הוא לבטל המכר אך אם ירצה לסלק זל"ז כדפירש הר"ן דנחלה הבאה וכו' בזה אם באנו מצד הדין תורה יכול לסלק דלגבי סלוק חשיב ברשותו הואל ושייכי בנחלה כמ"ש יעו"ע אך מצד דנכסי בעלה משועבדין לכתובה וקי"ל כרב יוסף דאם עבר ומכר או סליק לא עשה ולא כלום אפילו הסלוק לא מהני ואם היו שני אחים וכבר יבם אם באנו מצד הדין ג"ך הרי זה זכה ועמד במקום אחיו למכור אך מצד מה שאמרו רבותינו שתהיה כתובה על נכסי וכו' וקי"ל כרב יוסף א"ך אפילו עבר ומכר לא עשה ולא כלום ואם לא היה כאן כי אם יבם אחד גם אב ואח אין לו ולו לו משפט הירושה גם בזה ודאי דינו הוא דאפילו עדיין לא יבם זכה בנכסים מצד הדין דהואל ואחיו נעדר והוא לבדו נשאר וראוי לירושה משעת מיתת אחיו קמו נכסי אחיו ברשותו לעשות בהם חו"ר וכמו שאחיו אפילו היה עליו חוב הכתובה היה יכול למכור במשועבדין וכשתבוא לגבות אה"ן תהיה טורפת אם אין לבעל ממה להגבותה גם יבם זה אפילו קודם היבום היה דינו כך ומכרו קיים והן הם דברי הרמב"ם בפרק נ"ב מהלכות אישות דפסק הש"ע בס' קס"ח ס"ח ז"ל יבמה שלא היה לה כתובה או שמחלה כתובתה זכה בנכסי אחיו ומוכר ונותן כחפצו וכשיכניסנה יכתוב לה כתובה מנה וכו' הרי דמשמע דיכול למכור אפילו קודם היבום וכדמפורש בלישניה שכתב ימכור כחפצו וכשיכניסנה וכו' משמע דיכול למכור קודם היבום ודבר פשוט הוא דמי מעכב על ידו ומר"ן לא הוצרך לכתוב דינו אלא ביבמה שאין לה כתובה אלא משום התקנה דקי"ל דאין יכול למכור משום דנכסי בעל משועבדים וכו' אבל אלולי התקנה היה מן הדין שהיבם יכול למכור בנכסי אחיו אפילו קודם היבום היכא שאחיו נעדר והוא לבדו דר אפילו תהיה כתובה לאשה וכדאמרן דכמו שאחיו היה יכול למכור איהו במקום אחיו יקום אך מצד התקנה דאמרו רז"ל שיהיו כל נכסיו אחראין וקי"ל כרב יוסף אפילו עבר ומכר לא עשה ולא כלום: ומעתה הבוא נבוא לדברי הש"ע דס"ג דהוא בנוי על פסק דרב יוסף ממעשה דפומבדיתא ומהנהו בעיות דעולא וכוונתו דמר"ן היא לדבר ביבמין שיש להם זכייה מצד הדין ולא נגרע כחם אלא מצד תקנת חז"ל שאמרו אינו יכול למכור וכו' וזה כוונתו יבמה כתובתה ע"ן בעלה הראשון לפיכך אין היבם רשאי למכור מכל נכסי אחיו [וטעמו הוא כמו שמפורש בברייתא דאמרו אפילו הניח מאה מנה לא ימכור ואם מכר או נתן או חילק עם אחיו בין קודם היבום וכו' היינו בין יבם שאין לו אב ולא אח דמצד הדין זכה כדאמרן בין בשיש לו אח וחילק דהיינו סלק כדפירש הר"ן דמן הדין יכול הוא לסלק והוא מעשה דפומבדיתא בין ביבם שכבר יבם וזכה כבר בנכסים בכלהו לא עשה ולא כלים הואל וקי"ל כרב יוסף דאין זביניה זביני זהו כוונת מר"ן ולא דבר כי אם ביבמין שיש להם כח מן הדין למכור או לחלוק ושלשה המה מטיבי סעד דהיינו בדיבם כבר הוא דאיירי בכל ענין אפילו במוחזק באחין ובמה שאמר קודם היבום לא דבר אלא בשאין לו אח ומכר או ביש לו אח וסלק דוקא שכולם אלו לא היתה תקנת חז"ל היו מעשיהם קיימים ותקנת חז"ל הגריעו כחם מדין יבמין שאפילו מצד הדין לא היו מעשיהם כלום כגון יבם שיש לו אחים ומכר קודם היבום בזה לא דבר דוה אין אנו צריכים להגריע מעשיו ולבטל מכרו מצד מה שאמרו נכסי הבעל משועבדים דאיירי ביה כאן דבלאו הכי תפיק לך שאין במעשיו כלום משום מוכר דבר שאב"ר ואין זה מקומו ובחומ"ש סר"ט שם שם מקום מנוחתו: ומשכוני נפשין לפרש דברי הרב"ש שכתב אם מתחילה אימר אי אפשי בתקחז"ל אינה יכולה לעכב ויכול הוא למכור אפילו קודם היבום דשלו הם הואל ואין עוד מלבדו וכדאמרן דמר"ן בהכי