קרני רא"ם צב

דבמקום תועלת השותפ' יעשה מה שלבו חפץ לעשות שותף אחר הוה הדין יכול לשנות גם בסחורה ממנהג המדינה ואם באנו לומר דכוונתם היתה לומר גם על זה דהרא"ש הוא הפך גם מזה דהואל והרא"ש טעמו הוא משום תועלת השותפות הוא הדין שיכול לשנות והוא הדין דגם מזה היו יכולים לדקדק דנראה דהרמב"ם דפסק לא ישנה הוא הפך דברי הרא"ש דאמר כל שנראה לו לתועלת לא הוי שינוי והא דלא נקטו זה ולא נקטו כי אם מה שכתב הרמב"ם ולא ישתתף עם אחרים וכו' הוא משום דדין זה עצמו כתב עליו הרא"ש דלא הוי שינוי וניחה ליה להקשות דומה בדומה דהיינו שותף עם השותף אבל אה"ן גם בדין שינוי הסחורה שפסק הרמב"ם לא ישנה איכא למימר דגם הם הפך דברי הרא"ש: זה אינו דהא הוצרכו לישב דברי מר"ן דפסק לתרווייהו לסברת הרמב"ם והרא"ש ובעינך תראה שכל הארבעה ישובים הראשונים לא יוצדקו כלל לישב בהם בין מה שפסק הרמב"ם לא ישנה ממנהג הסחורה למאי דפסק הרא"ש דכל שהוא לתועלת השותפ' לא הוי שינוי ובמאי ניחא להו זה אלא דמוכרחים אנחנו לומר דממה שפסק הרמב"ם דאל ישנה ממנהג הסחורה וכו' לא קשה להו עם דברי הרא"ש ומילתא בטעמא דיכולים לומר דהמשנה בסחורה אפי' הרא"ש מודה דהוי שינוי והטעם הוא דהואל ודבר זה אין מדרך המדינה לעשותו והוא עשאהו בודאי שינוי הוי דהגם שנראה לו שיש בו תועלת הרי בטלה דעתו אצל כל אדם ופשוט דלכו"ע הוי שינוי אך במה שהלך ונשתתף עם אחר ס"ל להרא"ש דאין כאן שום שינוי ולא בטלה דעתו כלל דמדרך העולם להשתתף כל אחד עם חבירו ולזה הוקשה להם דעת הרמב"ם דחשיב שינוי עם דעת הרא"ש דלא חשיב שינוי היאך מר"ן פסקם יחד. לזה הוכרחו לתרץ אותם תירוצים דלא יוצדקו לחלק אלא בין מה שפסק הרמב"ם דלא ישתתף וכו' עם מה שפסק הרא"ש דהמשתתף לא הוי שינוי לזה הוצדקו לתרץ דהשני דינים דעת הרמב"ם והרא"ש צדקו יחדיו אבל על מה שלא ישנה בסחורה לא יוצדק שום אחד מהתירוצים גם תרוץ החמישי שכתב הכנה"ג משם מהרשד"ם לא יוצדק שהרי מוקי דהרא"ש מיירי בנשתתף עם אחר לתועלת השותפו' והרמב"ם מיירי לתועלת עצמו וכו' וא"ך היאך יוצדק תירוץ זה לתרץ בו ג"ך דמאי דפסק הרמב"ם לא ישנה ממנהג המדינה בסחורה הוא במשנה לצורך עצמו היאך יוצדק דבר זה הרי כל עסק הסחורות הוא לתועלת השותפ' אלא דהאמת יורה דרכו לכל הני להקת הפוסקים דמחלקן בהני חלוקים להשוות דעת הרמב"ם, והרא"ש ודאי לא היתה קשה בעיניהם אלא מה שפסק הרמב"ם אל ישתתף דוקא עם מה שפסק הרא"ש אבל בדין שינוי הסחורה אפי' הרא"ש מודה דהמשנה ידו על התחתונה וזה דרך מרווח לדעת כל הפוסקים נדו"ד לא נכנס בגדר ספק כלל של מחלוקת הרא"ש והרמב"ם ותו לא מדי: אך באמת עמד לנגדינו דברי הרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה בספרו מוצ"ב סמ"ב דבאמת נראה פשוט מדבריו דמשוה הוא משנה בסחורה לדינא דהרא"ש ופסק בסכינא חריפא דכל שיש תועלת לשותף לא הוי שינוי וא"ך נראה דגם כן לפי דעת הרב נראה לכאורה דיכול לטעון לתועלת היתה כוונתו אך מה שיש להשיב על זה הוא דלפי האמת נראה דהרה"ג זלה"ה נעלמו ממנו דברי הפוסקים ה' דמדבריהם פשוט דלא קרב זה אל זה כמש"ל ואי הוה הרה"ג רואה דברי הפוסקים הנז' וישובם להשוות דעת הרמב"ם עם דע"ת הרא"ש דממנו מוכח דלא עלה בדעתם משנה בסחורה יהיה שוה לדינא דהרא"ש כמש"ל אפשר הרב גם הוא לא היה משום אותם אלא משום דודאי נעלמו מעיניו כמו שמוכח מדבריו שכתב בס' ה' בפסקת ודעדיפא וכו' זל"ה מ"מ הדברים מוכחים דס"ל למר"ן ולב"ח דהיכא דלא שייך ידע ומחיל סגי בטעמא דלתועלת השותפות נתכוון כפי גירסת השאלתות ותשובות וכו' עכל"ה דבריו אלה הם הפך דברי כנה"ג בס' קט"ו הגהו"ט אות כ"ט דשם כתב וז"ל ונ"ל לפי גירסת בעל הטורים ומהרי"ק ז"ל שגורסין וראובן ידע בזה שאף שמעון היה לו מעות בשותפות לא קשיא ולא מדי שלעולם הרא"ש אינו חולק עם הרמב"ם ז"ל דאם נשתתף עם אחרים הריוח לאמצע והני מלי בשלא ידע השותף האחר משותפות השלישי עד שעת חלוקה אבל אם ידע אח"ך ושתק ודאי נתפייס והיינו נדון דהרא"ש ואע"ג דהרא"ש נתן טעם מפני שהיה לתועלת השותפות ולפי האמו"ר הו"ל לתלות הטעם בשתק ונתפייס קושיא זו יש לה פתר כמ"ש בס"ד בהגהות ב"י אות רי"ד שאף לגירסת רבינו ב"י ז"ל דגריס וראובן לא ידע כי היכי דלא לפלוג אהרמב"ם ז"ל יש לפרש שלא ידע בשעת השותפ' אבל אח"ך ידע דהוי כעבר ונשתתף והודיעו והסכים למעשיו דפטור עכ"ל הרי לך מבורר לדעת הרב כנה"ג אדרבא דעת מר"ן מצריך לומר דדוקא בידע ובזה עולה התרוץ לדעת הרב"י בין הרמב"ם והרא"ש וזה הוא הפך דברי מהר"ר יעב"ץ זלה"ה מכאן מוכח דלא שלטו עיניו הפקוחות בדברי הכנה"ג הנז' במה שאסף איש טהור דברי חבל נביאים הנז' שמהם מוכח דהמשנה בסחורה ממנהג המדינה לא נכנס בסלע המחלוקת אלא אפי' הרא"ש בודאי יסבור דפושע הוי ואפשר אלו ראה רבינו יעב"ץ ז"ל דבריהם הוה הדר ביה: ומה גם דבנדו"ד אפילו הרה"ג יודה דהוי פושע דהא הרב ה' בפסקו הנז' אין כוונתו לומר דהרא"ש והרמב"ם פלגאי נינהו אלא כוונתו לומר דפסק הרמב"ם הוא איירי במשנה בסחורה ממנהג המדינה דהיינו כגון נדו"ד שאין מדרך העולם לאצור שום תבואה וקטנית בסוף יומי החורף וכן כמה וכמה יש מזה במיני המסחר שרוב העולם נמנעים מזה משום שעל הרוב הדעת נוטה שלא יעלה ממנו רויח והלך זה ועשאו ועלה ממנו הפסד אין לך שינוי יותר מזה משום דאמרינן דהשותף האחר ודאי לא ניחא ליה בעסק זה להכניס עצמו בספק סכנת הפסד ממון וא"ך כל מה שעשה שותף זה הוי שינוי דאדעתא דהכי ודאי לא נשתתפו אבל הרא"ש מיירי ששותף המשנה צפה והביט וראה בריוח כגון שהיה ברור לו שיש ריוח וכגון ההוא ענין שדבר בו הרה"ג זלה"ה שקנה כרמים של זתים שהיה נראה בהם ריוח לעין כל אלא שאח"ך אתרע מזלייהו למה יקרא משנה דדוקא בדבר שהולך ומסתחרר בו מן הספק הוא