קרני רא"ם פט

שוב בחופשי באמתחתי מצאתי לרבינו מהריק"ש ז"ל בספר הקוד"ש אהל"י יעק"ב סל"ה שנשאל כזה וזה הלכה העלה מהפוסקים הראשונים דיכול לעכב ועדיפה מזה כתב דדין זה דוקא דעכוב היינו אם היו המעות ביד היתומים אבל אם היו ביד אדם אחר אפילו הוצאה יכול להוציאם מידו ולגבות. דלא אמרו אין נזקקין לגבות מיתומים קטנים אלא דוקא אם היו המעות ביד היתומים יעו"ש וא"ך מכ"ש כאן שהם ביד הערב דוד עצמו ורוצה לעקלם לי"ת דו"ד אחרי זאת ג"ך אינה ה' לידי וראיתי בס' מש"ה מערכת יו"ד סכ"ד שנשאל בזה ג"ך והעלה להלכה כמו דברינו אלה. תלי"ת: ועדיפא מזה ראיתי לו שהביא משם הרדב"ז דאפילו ב"ד עצמם מוטל עליהם לעקל דמצוה יש בדבר שלא יאבדו מעות בני אדם יעו"ש והגם דנדו"ד אין דוד מלוה גמור לכהר"ש הנז' אלא ערב על חלקו אין חלוק בניהם כלל דבמקום שהמלוה יכול לעקל כמו כן הערב וכמו שפסק בש"ע סקל"א ס"ג ערב או קבלן שרואים שהלוה מבזבז נכסיו יכולים לתובעו שיוציאם מהערבות אפע"פ שהוא תוך הזמן ע"ך הרי לך כמו דפסק מר"ן בס' ע"ג דהמלוה יכול לעקל כך הערב ומסעיף זה ראיה ברורה לנדו"ד שיכול לעקל דהא דעדיפא מזה יכול הוא דוד ה' לתבוע היתומים לפרוע חלקם כדי להוציאו מן הערבות וכמו שיש להוכיח מס"ד שאחר זה דיכול הערב לכפות ללוה להוציאו מן הערבות כמ"ש מור"ם והגם שבאותו סעיף יש בו דו"ד הרי ברירה לן מילתא דנקטינן כסברת החולקים נגד הרמב"ן ויכול הערב לכפות למלוה וללוה כמו שכתוב אצלינו הדבר באורך וברוחב באר הטב: אלא דבנדו"ד אין אנו צריכים לכל זה דהואל שיש חשש שהיתומים יכלו הממון ולא ימצא המלוה ממה לגבות הדרן לדינא דסעיף זה דס"ג דערב או קבלן שרואים שהלוה מבזבז יכולים לתובעו וא"ך גם כאן הואל והיתומים אם יאחזו המעות בידם בודאי דיכלו הקרן א"ך אין לך בזבוז יותר מזה ויכול אפילו לכפותם לשלם עתה חלק אביהם למלוה ויפטיר איהו מחלק אביהם מכ"ש שהדין עמו שיכול לעכבם ביד האפוט' שלא יהיו נזונים כי אם מן הריוח דוקא והקרן יהיה שמור עד בוא יום פקודה ועיין בסמ"ע סקל"א סק"ט מה שהביא משם הד"מ ודוק בו כי יש להוכיח ממנו ג"ך לנדו"ד יעו"ש זהו משנלע"ד וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן ל' באו לדת"ש הר' יאודא תובע למשרתו שעובד עמו במלאכת פאסייאגת ותבע האומן ה' למשרתו על אודות גוי אחד שהיה יושב עם יאודא הנז' בחנותו בשביל איזה עסק של המלאכה ואח"ך כשקם הגוי ורצה לילך לדרכו היה מונח לו אצלו שם בחנות כיס אחד מלא מטביעות כסף ושכחם והלך לו ולא ראה אותם יאודה בעל החנות ומצאם המשרת ולקחם לו. אח"ך הגוי פשפש ולא מצא הכיס ונזכר שהיה יושב בחנות האומן ואמר שמא שכחם שם ובא לתבוע ליהודה בערכאותיהם והזקיקהו לישבע שלא לקח ואיידי דביני ביני הוגד ליהודה שהמשרת מצאם ועל זה בא יהודה לתבוע למשרתו להוציאם מידו ולהחזירם לגוי ע"ך: תשובה נחזי אנן מעקרא הואל והגוי שכח הכיס בחנות האומן מי הוא הזוכה אם האומן או המשרת. פשוט הוא דזכה המשרת דהגם דהלכתא גמירי ופסקה מר"ן בס' רס"ח דחצרו של אדם קונה לו אפילו שלא מדעתו יעו"ש בס"ג וכתב הסמ"ע דאפילו אינו עומד בצדו והוסיף הש"ך לומר אפילו אינו בעיר יעו"ש סק"ד ומכ"ש כאן שהיה האומן יושב בחנותו חצר המשמרת עכ"ז הרי הטילו בה תנאי וכדמסיים שם וז"ל ואין חצרו קונה לו אלא ביודע במציאה או דאסיק אדעתיה אבל בדבר שאינו רגיל לבוא אין חצרו קונה לו אפע"פ שבאה מציאה לשם ובא אחר ונטלה זכה הואל ולא ידע בעל החצר במציאה אשר שם קודם שזכה בה השני וע"ל סרל"ב סי"ח עכ"ל וכתב שם הסמ"ע סק"ז וז"ל כבר נתבאר ברי"ש סר"ס דמה"ט במטמון ישן הנמצא בכותל דאיכא למיתלי של אמוריים הוה הוא של מוצאו ולא אמרינן דביתו וחצירו של אדם קונה לו המטמון וכתב המרדכי ג"ך דאם אבד הכותי מעות בבית ישראל דלא קנתה לו חצירו כיון דאינו רגיל להיות ולא ידע מזה עכ"ל הרי לפניך דדינינו זה מפורש יוציא מדברי מור"ם והסמ"ע דזכה המשרת ועדיפא מזה סיים שם מור"ם ואמר ועיין שם בס' רל"ב סי"ח וכוונתו בזה דאפילו הגיעה המציאה לידו ולא ידע ממנה לא זכו לו ידיו כמ"ש בס' רל"ב סי"ח דהיינו סרסור קנה חפץ מגוי בחזקת נחושת ומכרו ג"ך לישראל בחזקת נחושת זכה בו ישראל השני ואינו חייב להחזירו לסרסור מהאי טעמא הואל ולא ידע מזה לא קנה יעו"ש והן הם מה שאמר הש"ך בס' רס"ח סק"ו יעו"ש ואין זה צריך לפנים: ועל מה שתבע הגוי ליהודה הנז' והזקיקו לשבועה ודאי דאין יכול יהודה הנז' להציל עצמו בממון חבירו ועדיפא מזה ראיתי להרב פח"ד יצח"ק לאמפרונ"ט זלה"ה או"ת אביד"ת גו"י שכתב וז"ל גוי שהניח כלים אצל ראובן ושכחם אצלו וסבר שהניחם אצל שמעון ולקח משמעון דבר בחוזקה ושמעון תבע מראובן שיתן לו הכלים דשכח הגוי אצלו הרי זה פטור ראובן ע"ך יעו"ש הרי אפילו במקום שאלו היתה פסידת ממון לשמעון עכ"ז זכה חבירו במה שזכה בכאן דלא יש פסידה על יהודה ואין עליו כי אם שבועה בעלמא פשוט דזכה המשרת במה שזיכו לו מן השמים ועיין בס' מ"ב בחומ"ש מסעיף ל"ו ואל"ך יעיין בתשובותי לעיל ספ"ב וסימן צ"ב ששם כתבתי באורך וברוחב דהואל וזכה הישראל מי שילך ויגיד לגוי הרי זה מוסר גמור וחייב לשלם יעו"ש וא"צ לכפול הדברים עי"ע שם: הצעיר ע"ה ב"ה רפאל אנקאווה ס"ט