קרני רא"ם פו

כ"ו שכתב וז"ל קי"ל דכת"י נקנה בכתו"מ כמו השטר ואע"ג שאין בחוב שכת"י שעבוד קרקע מכל מקום מבני חרי כמ"ש בטוש"ע סס"ו ובכת"י של גוים אי מהני אי לא מהני ביה כתו"מ מלשון בעה"ת שהעתיקו מר"ן בש"ע שם דנקט שטר הנעשה בערכאות של הכותים וכת"י וכו' משמע דבגוי שטר דוקא ובישראל אפילו כת"י או דלמא כי הדדי נינהו וכת"י אעכו"ם קאי או אישראל דוקא קאי הרב מהרא"ש עלה ונסתפק והרב מהרימ"ט ורבינו בצלאל ז"ל פשיטא להו דאף בכת"י של עכו"ם מהנייא מסירה עכל"ה הרי לך דלא נחלקו אלא בכת"י של עכו"ם אבל בשל ישראל כו"ע מודו ומדפליגי בשל עכו"ם ומודו בשל ישראל ממנו נלמד דכת"י של ישראל לאו בשיש בו דוקא נאמנות קא מיירי אלא אפילו בכת"י סתם שיכול לטעון עליו פרעתי דהא בשטרות העכו"ם מעולם לא נראה ולא נשמע לעולם שהם כותבים נאמנות בשטרותיהם ואין מחוק נמוסיהם כלל לכתוב דבר זה ועכ"ז נכנס במחלוקת. דלהרב מהר"א ן' ששון אינו נקרא נקנה בכתו"מ ולדעת רבינו בצלאל ומהרי"ט זלה"ה ס"ל הנקנה בכתו"מ וא"ך בדכותיה כת"י של ישראל שכו"ע מודו בו דנקנה בכתו"מ הוא אפילו אין בו נאמנות מודה ואין לדחות ולומר דאדרבה זוהי סברת החולקים דהיינו מטעם הנאמנות דלדעת הרב מהרא"ש דס"ל דכת"י של גוים שאינו נקנה בכתו"מ הוא משום דמסתמא אין בו נאמנות אבל של ישראל הואל וכתב הנאמנות אם היה בו נאמנות נקנה בכתיבה ומסירה ומטעם שכתבנו הואל ויכול לגבות מב"ח ואינו יכול לטעון פרעתי לא כן מהר"ר בצלאל וגם רבינו מהרי"ט ס"ל דאפילו במקום שאין בו נאמנות עכ"ז נקנה בכת"י וא"ך נימא זוהי טעם מחלוקתם. ואתיא מבינייא דאם אין בו נאמנות הוא במחלוקת ג"ך שנוי אפילו כת"י של ישראל ויכול המוחזק לומר קי"ל: אלא דזה לא יתכן דא"ך הוא למה ליהו להני פוסקים לחלוק בין כת"י של ישראל ובין של עכו"ם לא הו"ל אלא לפלוגי בכת"י של ישראל שיש בו נאמנות לשאין בו נאמנות או בכת"י של עכו"ם שיש בו נאמנות לשאין בו אלא דפשוט וברור דחלוק זה אין ממנו לא ריח ולא טעם בספרי הפוסקים כלל והאמת יורה דרכו דכת"י דכתב הטוש"ע בס' ס"ו דנקנה בכתו"מ הוא כת"י סתם אפילו שאין בי נאמנות דיכול הלוה לומר פרעתי ויפטיר עכ"ז נקנה בכתו"מ: ומה שכבר דקדקנו למה נקט הטו"ר והש"ע לשון שטר כת"י וכו' כבר הוכחנו מדברי הרב מהרט"ץ זלה"ה דאין זה דקדוק יעו"ש גם מה שכתב המר"ן בלשניה וכתב הואל וגובין בו מבני חרי בודאי לא נתכוון אלא להיכא דטען הלוה על כת"י לא היו דברים מעולם דקי"ל דגובה ממנו בע"ך כמ"ש שם בס' ס"ט בטוש"ע יעו"ש ולזה הוא מחשיב כשטר לענין לגבות מבני חרי אפילו אם יטעון פרעתי אין יכול לגבות ממנו עכ"ז מחשיב כשטר לענין להד"מ ולזה נתכוון לכתוב שטר כת"י וחשיב כשטר לענין אם יטעון להד"מ והעידים מעידים שזה כת"י וקם דינא אפילו אין בו נאמנות אלים כח הכת"י להיות לו קנין בכתו"מ: וכל זה שכתבנו הוא לרווחה דמילתא דלגבי נדו"ד האליטרא אפילו אם הוה מצריכנן בכת"י דלא יהיה לו קנין בכתו"מ אלא אם יהיה בנאמנות עכ"ז האליטרא אלים כחה אפילו אין כתוב בה הנאמנות בפירוש עכ"ז כמאן דכתיבה דמי דהא ידוע ומפורסם ביני אומיי"א ועממיי"א דכל זמן שהאליטרא ביד הקונה אותה אין שום בריה יכולה להפיל אותה ארצה לא מי שמכרה ולקחה ולא מי שנשתלחה אליו לפורעה אין שום אחד מהם נאמן כלל לומר שפרע למי שלקחה ונשארה בידו אלא כל מי שהיא בידו כאלו אוחז חרב בידו ואין אומר ואין דברים וא"ך הואל ודבר זה מנהגה נהוג אין שום אחד יכול לומר פרעתי ודבר זה הרי הוא מפורש בדברי מהר"י אדרב"י זלה"ה בספרו דב"ר ס"ש ס"ב שכתב שאם מנהג הסוחרים שכתב ידם אינו נאמן לומר פרעתי הוי כשטר יעו"ש: וכן ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן בס' ס"ט סקכ"ו שכתב משם כנה"ג וז"ל כתב חלופים דסוחרים שהדבר פשוט ביניהם שכל עוד שהכתב חלוף ביד הבע"ח אין נאמן לומר פרעתי הולכין אחר המנהג זה ואין נאמן לומר פרעתיך יעו"ש ועיין להרב תוש"י זלה"ה סק"ד שנשאל על אחד שנשתלחה אליו האליטרא לפורעה ויצאה מתחת ידו בלי חתימת המקבל המעות ומקבל המעות כבר מת ופסק שם הרב ואותו המוציאה מתחת ידו אין בדבריו כלום הואל ואינה חתומה בחתימת יד המקבל שקבל המעות ופסיק ותני לה הואל ומנהגה נהוג בין הסוחרים שאין הפורע נותן דמי האליטרא אלא אחר חתימת המקבל וזה שיצאתה בלי חתימת המקבל פשוט דלא נפרעה. אלא על ידי מעשה באה ליד מי שנשתלחה אליו יעו"ש א"ך מכ"ש לנדו"ד שעודה ביד הקונה אותה: שוב ראיתי בס' מש"ה מערכת ך' אות כ"ג שכתב הדבר בפשיטות וז"ל אליתר"א די קאמבי"ו אפע"ג דקי"ל כמ"ד דבחוב שכת"י הלוה אי טען פרעתי נאמן אבל בליטרא דינה כשטר גמור לפי מנהג הסוחרים מהרשד"ם ח"מ ס' צ"ו ומהר"י אדרב"י ס' ד"ת כנה"ג סנ"א והרב משא"מ יעו"ש: איך שיהיה מכל דברי הני רבוואתא המובאים יתברר לך דהאליטרא אלים. כחה יותר מכת"י ואפילו במקום דלא הוה כתו"מ בכת"י אלא במקום שאינו יכול לומר פרעתי הרי בהאליטרא כן ובפרט כבר בררנו דאפילו בכה"י שאין בו נאמנות אלים כחו גם להקנות בכתו"מ: ומעתה חל עלינו חובת הביאור הני ליטראת שדרכם הוא אם היתה מעקרא קנויה בשם ראובן ורוצה למוכרה לשמעון זה דרכם במכירתה לוקח ראובן האליטרא מגבה וכותב בה ליטרא זו יפרע בה שמעון וחותם ראובן שמו ותו לא מידי. אם כתיבה זו נקנית בה האליטרא לשמעון או לא: הנה דבר ידוע דאותיות אינם נקנים אלא בכתו"מ כמו שבא הדבר מפורש בטוש"ע ס' ס"ו ולא מצינו קנין לשטרות אלא שני קנינים המפורשים בס' הנז' ואחד מהם הוא מ"ש מר"ן בס"א דימסרו לו את השטר ויכתוב לו בו קני לך האי שטרא איהו גופיה וכל שעבודא דאית לי ביה יעו"ש ותיקון השני הוא