קרני רא"ם פה

המת מהני לגבות המלוה ע"פ דודאי לא הצריכו תפיסה או הדרכים הנז' אלא אם מת הבעל תחלה ובא לגבות מהאשה ומהיורשים אבל אם מיתה האשה תחילה אין אנו צריכם לכל זה אלא הוא נאמן בשבועתו על אשר יאמר כי הוא זה וה' יזכינו לאור באור פני מלך תשובות מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה לידע מהיכן פסיקה ליה דזה מחזי הפך כל הפוסקים שכתבתי אם לא שנאמר שהרב הנז' הואל והוא קרוב ובקי בתקנת רז"ל חכמי התקנה לפניו נגלו שכך תקינו ועלינו תטוף מילתם: סימן כח ישאלוני משפטי צדק. בענין ראובן שנתן לשמעון שבע מאות דורוס וכתב לו שמעון יטרא מסך הנז' לקבל הסך הנז' מימארסיליא מבית לוי ואח"ך כשלקח שמעון האליטרה חזר ומכרה ליאודא וקבל ממנו המעות כדרך הידוע לתגרים שאדם קונה יטרא וחוזר ומוכרה לאחר ואחר לאחר וכו' והן היום כשהולך יהודה האליטרא ליפרע בה מבית לוי ענו הלוים ואמרו שלא יפרעו האליטרא כי אין בידם מנכסי ראובן כלל והוצרך יהודה להחזיר האליטרא בידו בלי פירעון ואיידי דיביני ביני קודם שתגיע האליטרא לבית לוי העני ראובן ובא עד השברי"ם רח"ל והן היום כשהחזיר יהודה בידו האליטרא בלי פירעון עמד ושאל אם דינו הוא עם ראובן דוקא או יוכל הוא לכפות שמעון המוכר לו האליטרא להחזיר לו מעותיו ע"ך: תשובה תחילה וראש נובין ינדון אם האליטרא יש לה לקנייה בכתו"מ או לא. הנה מצאנו ראינו למר"ן בסס"י ס"ו שכתב וז"ל שטר שעשוי בערכאות של כותים אם הוא עשוי בענין שהוא כשר בדינינו וכן שטר של כת"ב ידו נקנים בכתיבה ומסירה עכ"ל וא"ך מפסק זה יש לנו לדון דהליטרא נקנית בכתו"מ כדין כת"י דלא גרעה מכת"י שנותין אדם לחבירו שהוא נושה בו דפסק כאן דנקנה בכתו"מ: אלא דכאשר יתבונן הקורא בפסק מר"ן זה יבוא לדרוש מילות יתירות דכתב מר"ן וז"ל וכן שטר של כת"י וכו' דמה הלשון אומרת וכן שטר של כת"י הוה די לומר וכן כתב ידו נקנה בכתיבה ומסירה ומלשון זה נראה דנתכוון מר"ן לומר דלא סגי בכת"י לחוד אלא בעינן כת"י שהוא כשטר לענין שאין הלוה יכול לטעון פרעתי כגון שיש נאמנות אבל כת"י שאינו כשטר לענין גבייה איכא למימר דאינו נקנה בכתו"מ ודקדוק זה יש לו סעיד וסמיך דהא דין זה דפסק מר"ן ציין עליו הרב באה"ג שהוא מדברי הטו"ר ושם בדברי הטו"ר מפורש הדבר יותר וז"ל בס"ה ושטר העשוי בערכאות של גוים ושטר של כותי נקנים ג"ך בכתו"מ ולא אמרינן דלחשיב כמלוה ע"פ שאינה נקנית אלא במע"ג דשטר העשוי בערכאות אם עשוי כתקנו גובין בו אפילו ממשעבדי וכתב ידו נהי דלא חשיב כשטר לגבות בו מן המשועבדין גובין בו מבני חרי עכ"ל הרי לפניך דלדעת הטו"ר מריה דהאי דינא לא מצא כח בכת"י שתהיה לו קנייה בכתו"מ אלא בשביל שיש לו כח לגבות מבני חרי והגם דאיכא למימר דרבינו הטו"ר הוא מכת הסוברים דאין הלוה יכול לטעון פרעתי כנגד הכת"י כמו"ש בס' ס"ח יעו"ש עכ"פ דון מינה ואוקי באתרין לדידן דקי"ל כשטת מר"ן דיכול לטעון על הכת"י פרעתי א"ך לא עדיף ממלוה ע"פ אם לא שיהיה באופן שיכול לכפות את הלוה ליפרע ממנו מבני חרי והיינו שיהיה תוך זמנו אי אם יש בו נאמנות הלאו הכי כתב יד שאין המלוה יכול ליפרע בו מבני חרי הדר דינו כדין מלוה ע"פ שאין לה קניה כי אם בכתו"מ ובזה יבוא על נכון למה הטו"ר מכנה הכת"י בלשון שטר הואל וס"ל דדינו כדין שטר לגבי בע"ח ומטעם זה נקט מר"ן ג"כ לשון זה כדי לומר לך דבעינן כתב יד שיכול לגבות בו כדין שטר לפחות מבני חרי ואל יקשה בעינך דהוה ליה למר"ן להשמיענו חדוש זה ולפלוג ולתני בדידיה דכתב יד בין שיש בו נאמנות או לא לזה יש להשיב דלא הוצרך להשמיעינו חדוש זה דממלת שטר של כת"י דכתב כאן תדקדק זה וכל שאין לו דין שטר לגבות מבני חרי פשוט דדינו הוא כדין מלוה ע"פ שאין לה קנייה כי אם במע"ג כל זה נראה לענ"ד לדקדק מדברי הטו"ר ומר"ן: וכעין דקדוק זה מצאתי ראיתי להרב כמוהרי"ע זלה"ה בספרו הבהיר בני יהודה ספ"ט שנשאל בכת"י שהוא כתוב בו וז"ל מא"ע עצמי החו"מ וואיין אנא מלזום נעטי לפלוני סך כו"ך אדי כא יסאל לפלוני וכו' עבד השם פלוני עכ"ל הכת"י והשיב הרב כתב הרמב"ם בהלכות מכירה בפי"א והביאו הש"ע בס"מ דמחייב עצמו וכו' כיצד האומר לעדים הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה או שכתב לו בשטר הריני חייב לך מנה וכו' או שאמר לו בפע"ד הריני חייב לך מנה בשטר עכ"ל והכריח שם הרב מדקאמר הרמב"ם תיבת בשטר נראה דוקא כשיהיה הכת"י בלשון השטר הע"ע ע"ע פלוני ואמר לנו שאני חייב לפלוני מנה אבל אם היה כתב יד בעלמא בלשון המתחייב לא מהני לחייב האדם בדבר שאינו חייב עכ"ל: הרי לפניך דהרב מוהרי"ע זלה"ה מדקדק מילת בשטר וממנה יצא הדין הנז' וא"ך גם אנן בדידן יכולים לדקדק ולומר דמלת ושטר הכת"י וכו' דכתב מר"ן נימא להכי כתב מילת ושטר כדי לומר דבעינן כת"י שיהיה כשטר שיפרע בו לפחות מב"ח דהיינו שיהיה בו הנאמנות וא"ך האליטרא הזאת שאין כתוב בה נאמנות נימא דלא הוי עליה שם שטר ולא יהנה בה קנין כלל: אלא דאחר החיפוש מצאתי להרב אחרון בספרו גור ארי"ה דף רכ"ג שכתב על דברי הרב הנז' דאחר המחילה מכבודו דראיותיו אינם מוכרחים ודחה אותם אחת אל אחת יעו"ש והביא אח"ך הרב גו"א הנז' ראיות חזקות לדבריו מדברי הרשב"א סכ"ו ומדברי הרשב"א המובאים בחומ"ש ס' ס"ו בב"י מחודשים מג' ומדברי מהריק"ש בספרו אהלי יעקב ס' ר"ט יעו"ש דהכריח בראיות ברורות דדקדוקו של הרב מוהרי"ע דדקדק מדברי הרמב"ם מילת בשטר לאו דקדוק יעו"ש וכן ג"כ ראיתי להרב מהרי הלוי זלה"ה בס' ס"ו סק"ט שכתב וז"ל כתב יד ישראל נקנה בכתיבה ומסירה טור מישרי"ם יעו"ש הרי לפניך דלא נקט בלישניה אלא כת"י של ישראל ולא קפד כלל לכתוב מלת שטר כלל שמע מינה דמלת שטר שכתב הטו"ר אין ממנה שום דקדוק כלל וראיתי להרב מש"ה או"ך סימן