קרני רא"ם פד

החותם פה סאלי יע"ה בע"א לאלול התרנ"ב לפ"ק הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן כ"ז הנה ידוע הדבר לכת"ר דאנן בני מערבא דמנהג כתובות דידן הם עשוים על פי תקנת המגורשים זלה"ה ידוע הוא לשון התקנה דבין מת הבעל או האשה תחלה יתנהגו ע"פ חלוקה אך החלוקה תהיה אחר פריעת החובות וז"ל מהרס"ב שכתב בקיצור התקנות בס"ו וז"ל כל החלוקות הנז' בין חלוקת האשה עם יורשי הבעל בין חלוקת הבעל עם יורשי האשה תהיינה אחר פריעת כל החובות בין בשטר בין בע"פ ויזכה לגבותו הב"ח על ידי תפיסא שתפס או על הדרך שנתבאר בחו"מ סי' יו"ד עכל"ה אלא דנראה דמה שכתוב בספרים שלפנינו כמ"ש שנתבאר בחו"מ סי' יו"ד נראה לע"ד דצ"ל ס' ק"ח דשם שם הוא דין מלוה ע"פ כיצד נגבית מהיורשים ברם ידוע לכת"ר דהגם דידוע מן התקנה דההלואות גובים תחלה קודם החלוקה לא נעלם דאם מת הבעל תחלה ובא בעל מלוה בשטר לגבות מנכסי המת ואין בנכסי המת סך גדול שבאופן אין המחצה בנכסי המת מספיקים לבע"ח אזי צריך הוא לישבע כדי שיוכל ליפרע ממחצה הנוגיע לאלמנה דאלימו מתקני התקנה כוחה לעשותה כבע"ח מאוחר לענין שאם ירצה איזה בעל חוב ליפרע מחלק הנוגיע לה צריך לישבע כדין בע"ח מוקדם שצריך לישבע למאוחר ומהשתא הבוא נבוא לספיקא דידן אם המת הזה צוה בשעת מיתתו שיהודה נושה בו סך כו"ך בשטר וכו"ך מלוה ע"פ מה דינו אם יכול יאודא לגבות המלוה שבשטר בלי שבועה כנגד האשה גם לרבות שיגבה המלוה ע"פ או דילמא דלא מבעייא מלוה ע"פ דלא יגבינה. הואל ובהודאתו זאת חב לאשה אלא אפילו מלוה שבשטר לא יגבינה כי אם בשבועה: הנה אם בנו מצד הדין פשוט דאין בהודאתו כלום לחוב לאשה דהגם דעל פה התקנה עשאוה דגביית הכתובה תהיה מחצה בנכסים ועשאוה כבע"ח מאוחר א"ך שטר כתובתה הוא כמי שנתחייב לה במחצה בנכסיו וא"ך בהודאתו זאת הרי הוא חב לה והודאתו במקום שחב לאחרים אינה כלום כמ"ש הפוסקים ומר"ן בס' מ"ז יעו"ש והילך מ"ש הרב"י בס' ר"ן וז"ל כתב הרשב"א בתשובה אפילו הודה שמעון בשעת פטירתו שקבל כך וכך מעות בפיקדון מראובן ואפילו עשה לו שטר הודאה אינו מזיק לאשה דהודאת בעל דבר במקום שחב לאחרים אינה כלום כמו שאמרו בפרק שני דכתובות עכ"ל וכיוצא בזה כתוב בתשובותיו ס' אל"ף ומ"ז וכן מצאתי בתשובת הגאונים על שכיב מרע שצוה פלוני יש לו עלי כו"ך תנו לו מממוני ותנו לו כו"ך שיש לו עלי שגנבתי בנערותי ויש עליו כתובת אשה ובע"ח אין סומכין על הודאת המת להקדים מי שאין בידו ראיה קדומה ומכל מקום כולם נשבעים לבעל הצוואה ולבעל הגניבה עכ"ל הרב"י בחומ"ש ובא"ה ע"ז סימן ק' הביא עוד משם הרשב"א וז"ל וכתב עוד הרשב"א על ראובן שהוצא כתב ידו של שמעון אחיו שהודה שקבל ממנו פיקדון כו"ך מעות ונלב"ע שמעון ואין ספוק בנכסים לכתובה ולפיקדון הדין עם האלמנה ואפילו הודה שמעון בפיקדון בשעת פטירתו אינו מזיק לאשה דהודאת בעל דבר במקום שחב לאחרים אינו כלום עכ"ל. מתשובות אלה מוכח דהודאתו אינה מעלה ואינה מורדת לגרוע כח האשה כלל ולא מבעיא לגבי מלוה ע"פ שלא תהיה לה גבייה כלל מחלק האשה כמפורש בתשוב' הנז' אלא אפילו מלוה בשטר לא מהניא הודאתו לפוטרו מן השבועה דזה וזה חדא נינהו דאם תועיל הודאתו ויש בה ממש מה לי לגבי מלוה ע"פ מה לי לגבי מלוה בשטר אם דברי השכ"מ אמת יש להאמינו בכל ענין ואם לאו בכל ענין אפילו לפטור משבועה ולא דמי אלא למוקדם ומאוחר שבאו לגבות דצריך המוקדם לישבע תחלה אפילו אם הלוה מודה שהמוקדם נושא בו. וגם כאן כן הוא הדין: ואל תשיבני מדקדוק דברי הגאונים ז"ל שהבאתי דבריהם לעיל משם הרב"י שכתבו וזלה"ה אין סומכין על הודאת המת להקדים מי שאין בידו ראיה קדומה וכו' יעו"ש דמחזי דמי שיש בידו ראיה קדומה סמכינן אהודאת המת וממילא נשמע דאם הודה המת למקודם יפטירנו משבועה זה אינו דקדוק. דהגאונים ז"ל בתשובתם לא לענין שבועה אתשילו ולא היה עקר דבריהם אלא לענין אם יהיה גבייה למי שהודה לו המת ותפסיד האשה או לא אבל למי שיש בידו שטר מוקדם ויש לו דין גבייה קודם האשה לא דברו בו לענין שבועתו כלל אלא בתשלום דבריהם שללו כך ולא באו על הדיוק לומר דמי שיש לו שטר מוקדם יפטיר משבועה בהודאה זאת וזה פשוט: שוב בא לידי ספר פתחי תשובה לחומ"ש וראיתי לו שם בסק"ד סקי"א שהביא ספק זה דמי שהודה בשעת מיתה שיש עליו מלוה ע"פ ואחר מותו לא נמצא בעזבונו כדי להספיק לבע"ח שבשטר ולמלוה זאת שהודה בה מי אמרינן דהודאתו הויא הודאה מכח דאין אדם חוטא ולא לו או לא וזה הלכה העלה דאין הודאתו כלום יעו"ש שהביא זה משם הרב פרח מט"א והרחיק להביא ראיותיו מן הגמרא ולא זכר שר תשובות הרשב"א הנז"ל גם אחר החפוש ראיתי בס' משחד"ר בנמוקי מהר"ם שגם הוא מפשט פשיטה ליה כך דאם הודה בשעת מיתה לא מגרע כח אשתו וחיליה דמו"ר הוא מדברי הרשב"א שהביא הרב"י בחומ"ש ויעו"ש שהביא עליהם להקת הפוסקים והאריך קצת ולבסוף העלה כמ"ש אני עני. וששתי': וכל זה נלע"ד מדינא אלא דעומד לנגדי מה שראיתי כתוב בקיצור התקנה וזל"ה בין חלוקת הבעל עם יורשי האשה בין חלוקת האשה עם יורשי הבעל תהיינה אחר פריעת החובות בין בשטר בין בע"פ ויזכה לגבותו הבע"ח על ידי תפיסה שתפס או עה"ד שנתבאר בחומ"ש סק"ח ע"ך וכתב הרב מוהר"ר המלא"ך ר"ב זלה"ה על זה וז"ל מ"ש ויזכה לגבותו וכו' כתב כן הרב מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ולאפוקי מי שנסתפק בזה עכ"ל והנה אנן הגם דלא זכינו לראות דברי הרב יעב"ץ במקורן נראה דלזה נתכוון באומרו מלוה ע"פ תהיה ע"י תפיסה או מה"ד שנתבאר בחומ"ש סק"ח ושם בסק"ח אחד מן הדרכים הוא הודאת המת וא"ך נראה דבהודאת