קרני רא"ם פג

בתשובה הביאה הב"י סק"ו וכ"ך רשד"ם עכ"ל הרי לך דרגלים לדבר שכתב הסמ"ע רבו כמי רבו עליה החולקים: ועדיפא מזה פסק מהריט"ץ זלה"ה בסי"ז בענין שהניח אחריו המנוח כתוב בפנקסי איך קנה מראובן משי וכו' וקצת פירעון וכו' ובני ביתו יודעים שקנה מראובן משי ויש עד אחד שנמצא עם שמעון המת במקום אשר מת שם שהיה אומר שמעון כסתה פני כלימה על כי אין יכולתי לשוב מהרה לפרוע החוב אשר עלי לראובן ועם כל זה פטר הרב יתמי שמעון משום דמפרש לתשובת הרא"ש ז"ל כפירושו של הש"ך יעו"ש: ועדיפא מכולהו מצאנו ראינו לרב אחרון הוא הרב יוא"ל זלה"ה בח"ב סק"י דשם פסק ותני דפירוש תשובת הרא"ש הוא כדברי הש"ך ומפרש דגם הסמ"ע כוונתו היא ככוונת הש"ך ואין לדחוק בדבריו כמ"ש עליו הש"ך בס' ק"ז וז"ל א"ך הלשון אינו מדוקדק ע"ך דהאמת דגם הוא כך היא כוונתו ויגיד עליה ריעו ע"ש בס' צ"א סק"ה דשם פירשה הסמ"ע לרגלים לדבר הם כמ"ש הטו"ר והר"ש וכו' רגלים שיוצאים מחשש פירעון וכדעת הש"ך אבל ברגלים שהמלוה אמת היתה עדיין איכא למיחש לה לפירעון ע"ש: ומעתה משפט נבחרה לנו לא מבעייא לסברת הרב יוא"ל זלה"ה דמפרש דהסמ"ע עצמו פירושו הוא כדעת הש"ך הרי לא נשאר לפנינו שום חולק ואליבא דכ"ע בעינן שיהיו רגלים כמו שפירש הש"ך ובכאן לא נמצא כאן לא משכינות ולא פתקאות ולא תוך הזמן ולא צוואה כדעת מהרלב"ח ומהרשד"ם ולא שום אומדנא הדומה ליהו וא"ך על מי יש לנו להשעין להוציא מהיתומים: אלא אפילו נימא דהסמ"ע פירושו הוא כמו שפירש בו הש"ך והרב גור אריה זלה"ה ושאר אחרונים דהסמ"ע איתגורי איתגור עם הרב הש"ך מכ"ז אין לנו להוציא מן היתומים הואל והש"ך ושאר הרבנים חולקים בפירושם עליו: ומה גם דעדיפא מזה דבנדו"ד ליכא רגלים לדבר אפילו לפי פירושו דהסמ"ע דפליג על הש"ך דהא לדברי הסמ"ע שפירש דידוע שמה שכתב בפנקס הוא אמת בודאי פשוט דעכ"פ בעינן שיהיה לנו ידוע שפנקס זה הוא על הדרך שכתב הש"ך בס' צ"א ס"ק כ"ה משם הרא"ש וז"ל עוד כתב הרא"ש בתשובה דמי שרגיל לכתוב מיד עליו כל עסקיו בפנקס ולא מצא עסק זה בפנקסו יוכל לישבע עליו דהוי כמו ברי כיון שלא מצאו בפנקס ודוקא באדם שכותב עסקיו בפנקס שמונח לפניו אבל אם שוהה בנתים אפשר ששכח ולא כתב ע"ך ובודאי דלדעת הסמ"ע כן צריך לפרש שיהיה הפנקס באופן זה דהיינו תמיד לא זז מחביבו בזה הוא דאמרינן דמוציאים בו מהיתומים דהואל ובו נדבק ודאי אי היה מיפרע פרע הוה כתוב בו פרעונו על גבי דאי לא תימא הכי מה יענה בקושיא בקושיית הש"ך הנרגשית בפי הקורא דדילמא פרע ליה ולא הספיק לכותבה ומת אלא דהסמ"ע ס"ל הואל וידו ממשמשת בו כ"ש מסתמא אם היה איזה פירעון הוה כותב בו אפילו באופן זה לא מהני דדילמא אפילו באותו זמן מועט דילמא מלאך המ"א ולא מלבד דמוכרחים אנו לפרש דברי הסמ"ע כך מדעתינו הרי כן נמצא בפירוש להרב הגדול הוא מהרי"ט בח"ב סקכ"ד דף ק"ל ע"א שגם הוא כוונתו לפרש דלא בעינן שיהיה הרגלים לדבר כדעת הש"ך שתהיה הלואה תוך הזמן וכו' אלא כוונתו כדברי הסמ"ע וכתב וז"ל ואין תשובת הרשב"א מנגדית לתשובת הרא"ש שלא בכל פנקס אמר הרא"ש דאזלינן בתריה אלא דומייא דחנוני שדרכו להקיף ולקבל וכתב הכל בפנקס מה שהוא לוקח ומה שהוא נותן ויש רגלים שכל מה שכותב בו לא יחטא השערה עכל"ה הרי פרשה פתוחה לפניך דפנקס שיש רגלים שכתב הסמ"ע הוא באופן שכתב הש"ך על ההיא דחנוני ודו"ק וא"ך דון מינה ואוקי באתרין דרב יהודא ז"ל שקרוב לשתי שנים או יותר היה כלא בבית רוב הימים ממיחוש עיניו ופעם באקראי היה מפקיח על עסקיו גם אח"ך נתמנה לרב ומו"ץ בעירו והיתה מלאכתו נעשית על ידי אחרים מי שם פה לאדם לומר דבפנקס כהאי אזלינן בתריה דיכול להיות הגם שנמצא כתוב שיש בידו מפלוני כו"ך דילמא פרעיה ושר של שכחה גבר עליו ברבות הימים ולא כתב פרעונו ע"ג: והן אמת שמצאנו לכמוה"ר יהודה ז"ל הנז' היה לו שותפות עם חתנו כההרמ"א נר"ו והיו עסקיו נעשים על ידו וא"ך מן הראוי היה לו להצריכו להוציא הפנקס ואזי אם המצא ימצא שיש בפנקס ההוא שיש עדיין בידו מנכסי המלוה הנז' נחייב היורשים ע"פ מ"ש הרב הבאה"ט בס' צ"א סקי"ט וזל"ה מיהו שני שותפים שאחד מהם היה נושא ונותן וכותב החשבון וחבירי סומך עליו כל מה שימצא בפנקס ההוא מהני אפילו לחייב שותפו פליטת בית יאודא סי"ח ועיין מהר"א ן' ששון סקל"ד ע"ך: אלא דלזה יש תשובה דלא מלבד דאין בידי לא ספר פליטת ב"י ולא ספר מהרא"ש לדעת אם יש חלוק בין אם יהיה השותף חי או אפילו מת יכול להוציא מן היתומים. נדו"ד לא נגע ולא פגע בזה כלל דכבר ר' משה נר"ו חתנו של ר' יהודה ז"ל כבר טען וחזיק טענתו דמעולם לא היה שותפו עם מר חמיו בעסק זה כלל אלא כל מאי דמטי לידיה מעסק זה הוה מגיע לו לידו ועל החכם חמיו ז"ל היה מוטל לעשות בו חפצו ורצונו: וא"ך בה סלקי ובה נחתי אפילו לדעת הסמ"ע לא דבר בפנקס כזה שאין לו רגלים והם קצוצי ומכ"ש דלא קי"ל כדברי הסמ"ע דכבר כתבתי דנקטינן כדעת הש"ך וכו' וכן אחרי זאת ראיתי להרב המוסמך מוהריב"ו זלה"ה בס' ט"ל שגם מר ניהו רבה פסק כדעת הש"ך ולא הוצרכתי לצאת ידי הסמ"ע אלא להפקת רצון אותו צדיק הוא הרב הגדול בעל משכנו"ת הרועים ז"ל מערכת פ"א סמ"ז שהביא גם הוא ז"ל להקת הפוסקים ולבסוף העלה דטוב וישר בעיני אלהים ואדם לפשר ביניהם לפי ראות עיני הדיין בפנקס יעו"ש על זה הוצרכתי לכתוב דנדו"ד לכל הדעות בפנקס כזה לא ניתן לפשרה ותו לא מידי ועכ"ז ש"ל ביום הראשון כבר פשרתי בפשרה השוה לתרוויהו לפי רצונו של המלוה ואם לא ירצה הדין יא"ה והבוחר יבחר וצוי"ם וימ"ן הלכ"ד הצעיר