קרני רא"ם פב

והשתא הבוא נבוא ג"ך להיכא דנתמשכן הקרקע בידו והחזיק בו לבד אם מותר להשכירו לבעל הקרקע עצמו בזה פשוט הוא דאסור ולא מבעייא לסברת הטו"ז והרב מקו"ר חיי"ם ז"ל דבעו תרתי חזקה והפסקה ודאי דאסור אלא אפילו לסברת הלבו"ש והטו"ז דס"ל דמר"ן בס"א ס"ל דדעת יש מי שמתיר היינו בהחזיק לבד סגי וכן הש"ך וכו' עכ"פ הרי מר"ן כתב מעיקרא סברא קמייתא בסתם דבריו דס"ל דבהחזיק לחוד לא מהני וא"ך הגם דהביא מר"ן אח"ך סברת יש מתירין וכו' אנן כסתמא דמר"ן קי"ל והן אמת דבס' קע"ב ס"ב אדרבא שם הפך מר"ן הדברים וכתב הדברים בשם יש אוסרים ויש מתירין ומאי דכתב כאן בסתם דבריו כתבם שם בשם יש אוסרים בראשונה ואח"ך כתב יש מתירים והיא היא סברת המתירים שבסעיף זה וא"ך הואל וקי"ל וי"א נקטינן כי"א בתרא ושם סברת המתירים היא האחרונה הואל ומצינו לדעת הטו"ז דמפרש דמר"ן כאן בס"ב אזיל בשטת מאי דסתם כאן בס"א דבהחזיק לא מהני ובא לומר דאם אפסקיה אחר מותר ודאי דהכי נקטינן בשטת מר"ן אליבא דהטו"ז הואל ומעקרא בס"א סתם כן וחזר בס"ב ופסק כן וגם שם בס' קע"ב ס"ב הגם דכתב סברת המתירים באפסקיה אחר לחוד שרי באחרונה עכ"פ ודאי דעתו היא לפסוק כדעת האוסרים דהא שם סיים וכתב וז"ל אם אפסקיה אחר שרי ופירש הרב מקו"ר חיי"ם דהטו"ז מפרש דמאי דכתב שם ואם אפסקיה אחר שרי הוא אליבא דיש אוסרים שכתב בסברה ראשונה דאם החזיק לחוד אסור כתב ואם אפסקיה מותר דהיינו החזיק והפסיק וא"ך הואל ומר"ן שם חזר לכתוב ואם אפסקיה אחר שמע מינה דדעתו לפסוק כסברת האוסרים שם בהחזיק לחוד ולכך כתב צד ההתיר וא"ך הואל ולדעת הטו"ז והרב מקו"ח דלא מצינו למר"ן שום התר בהחזיק בו לחוד דמהני ודאי יש לנו לחוש לסברתם וכדעת הרבנים הנז' דחיישי לסברת הטו"ז ובדרך אגב ראיתי לכתוב מה שראיתי להרב הגדול מוהר"ר יעבי"ץ זלה"ה הובאו דבריו בס' כר"ח ס"ן וז"ל מי שמשכין ביתו ופינה דירתו ממנה והיה בעל המעות דר בה או משכירה לאחרים זמן מה אפע"פ שחזר אח"ך בעל הקרקע ודר בבית בלי העמדת שוכר שרי ואפסקיה אחר מקרי וראיה ממ"ש הרמב"ם פ"ה מהמו"ל וז"ל שהרי זה עומד בשדהו כשהיה ונותן לזה שכר משמע דוקא משום שרואין אותו שנשאר עומד במקומו כמו שהיה מקודם ולא יצא ממנו כלל הא אם יצא ממנו זמן מה שאכן נודע שמשכנו אין לך פרסום גדול מזה ע"ך וחתום הרב הנז' והנה בודאי פסק של זה הרב יעב"ץ אין ממנו סתיראי לדברי הרבנים דחיישי לסברת הטו"ז דשאני נדון הרב שדבר בו הואל ודר המלוה בו זמן מה חשיב ליה החזיק ואפסקיה ואלו ואלו דברי אלהים חיים: ומעתה הדרן למאי דאתן עלה הואל ולא נמצא כתוב בשאלה אלא משכין לו שמעון לראובן וחזר ראובן ושכרה ממנו ונתחייב שמעון בשכירות מחזי דאין כאן הפסקת שוכר כלל אלא שמעון הוא המשכין הוא השוכר וזה דלא כהלכתא כלל ואסור. גם לא יש רמז כלל לומר דהיה הענין דהיינו מעקרא היתה ממושכנית ימים מספר ביד ראובן והיה דר בה זמן מה או משכירה ואזי יכול הוא להשכירה אפילו ללוה וכפסק הרב יעב"ץ זה לא נרמז כלל בשאלה ומן דברי השאלה מובן דבשעת המשכונה עצמה שם שם לו המשכנה ותכיף אח"ך חזר והשכירה לו וא"ך לעד"ן הן מצד ממה שהתנה עליו שיפרע סך מה מהקרן בכחו"ח הן ממה שהשכירה לו בלי הפסקת שיכר מחד מהני טעמי לחוד אסור לקחת מידו דמי השכירות זהו משנלע"ד מה להשיב מעלתך ואם שגיתי את"ם ולכת"ר החיים והשלום מאתי אהובך החותם בסדר חוקת התורה משנת רנ"ת עמך פה סאלי יע"ה הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן כ"ו תשובה לעי"ת טאנזא יע"ה הנה לשעבר כבר עמדו לדת"ש אליהו ן' דו"ח מורשה כהר' שמואל ן' ג"ו תוביע לכמהרמ"א נר"ו ולכהר' עמרם צבע בנו של כמוהר"ר יאודא זלה"ה ופסקתי להם הדין וכתבתי ביד אליהו המורשה הנז' פסקה דדינא מה שנוגיע לדין והן היום עוד חוזר וניעור אליהו הנז' וחדשות הוא מגיד שהר"ש ן' ג'ו הנז' חזר לטעון שידון עם היורשים הנז' ע"פ פנקס מורישם מוהר"ר יאודא ז"ל ועל זה באתי בשניו"ת מדברי סופרים ואמינא דטענה זאת לא נפלאת ולא רחוקה היא וכבר דשו בה מיום ראשון המורשה והנתבעים והיתה תשובתם שפנקס המוריש הלכו אנה ואנה באותו זמן אשר כאן היה כהה"ר יעקב צירוליא נר"ו והגם שמן הראוי לומר לו שיקבילו חר"ס על זה מההיא דפסק מר"ן בס' ט"ז ס"ד ע"ש ובסמ"ע ובס' פת"ש וכו' אלא דראיתי דאין זה כי אם יגיעת בשר הואל ושלא כדין הוא הואל ואין ממון יוצא ע"פ הפנקס דהנה ידוע פסקי מר"ן בחומ"ש דס' צ"א ס"ה ובס' ק"ז ס"ז דמחזי כסתראי וידוע ישובו של הסמ"ע בסימן צ"א סק"ך ובס' ק"ז ס"ק ז"ך ועקר ישובו הוא דשם בס' ק"ז איירי במקום שיש לו רגלים לדבר שמה שכתב הוא אמת יעו"ש וראיתי להרב גור אריה הלוי ז"ל בס' ק"ז שכתב דתירוץ הסמ"ע נראה בעיניו: ברם ראינו להש"ך בס' צ"א סקכ"ה ובס' ק"ו סקי"ז דלא ניחא ליה בישובו של הסמ"ע משום דסו"ס אפילו ידעינן דפנקסו הוא הוא אמת חיישינן שמא פרע יעו"ש ומכח זה הוצרך לפרש תשובת הרא"ש דפסק מר"ן בס' צ"א דרגלים לדבר הוא שיהיה החוב תוך הזמן והיה כתוב בו וכו' יעו"ש שהביא כמה פוסקים סייעתיה וזולת זה לא מיקרי רגלים לדבר אפילו מצאנו למור"ם שפסק לתשובת הרא"ש דיכול לישבע בכל דבר על פנקסו שסומך עליו שהוא אמת הרי כתב מר ניהו כסתכ"ד שבס' צ"א דזה לא מהני אלא לענין דהוי כברי לישבע ולהשביע אבל לא להוציא מהיתומים יעו"ש גם ראה ראיתי להר"ב גוא"ל בס' ק"ז שכתב וז"ל בס' צ"א כתב ן' לב דזה מיירי דהודה לפני מותו הלאו הכי לא דלא מכתב ידו דטענין ליתמי שמא פרע אבוהון וכ"ך הרשב"א