קרני רא"ם פא

וישכיר אותה לבעל השדה ויש מי שמתיר לעשות כן במשכנתא דסורא ע"ך וסיים רמ"א בהג"ה ובלבד שכבר החזיק בה המלוה בשדה אבל בלאו הכי לכו"ע אסור עכ"ל ובס"ב פסק וז"ל משכנתא דסורא אם בא אחר ושכר אותה מהמלוה מותר לחזור ולהשכיר אותה לבעל השדה עכ"ל והנה הקושיא בפסקי מר"ן אלו נראית לעין דבס"א פסק דיש מי שמתיר אפילו מיד בעל המעות ליד בעל השדה ובס"ב דוקא על ידי העמדת שוכר וראיתי להלבו"ש ז"ל תריץ דבס"א מיירי במשכנתא דסורא שהחזיק בעל המעות ואח"ך השכירה דהואל והחזיק בה הויא כאפסקיה אחר ושרי וכמו שמובן מדברי מור"ם בהג"ה ס"א דסיים עלה ואמר ודוקא אם החזיק בה המלוה ובס"ב דפסק דצריך להעמיד שוכר מיירי דלא החזיק בה בעל המעות דמחזי כרבית והטו"ז תרץ וז"ל דודאי מר"ן כאן בס"ב קאי לדיעה קמא שהתחיל בריש ס"א מי שהיתה שדה ממושכנת וכו' דמשמע אפילו במשכנתא דסורא וכן פסק בב"י להדייא דעל זה אמר כאן דמכל מקום אי אפסקינהו אחר שרי לכו"ע והיינו אחר שהחזיק בה המלוה ע"ך: עיניך הרואות דלדעת הרב טו"ז לדעת מר"ן לא יש התיר בשכירות המשכונה אלא דוקא בשני אופנים דהיינו בעינן שיחזיק בה המלוה וגם ג"ך בעינן הפסק שוכר ולדעת הרב הלבו"ש ס"ל כדעת מר"ן דבאפסקיה אחר אפילו לא החזיק בה המלוה ואם החזיק בה המלוה היינו מחלוקת דכתב בס"א דלסברא קמא לא מהני חזקה אלא דוקא לא יש התר אלא באפסקיה שוכר וכמ"ש בס"ב ואזי יהיה מותר אפילו לא החזיק ולדעת יש אומרים דבס"א תרוויהו מהני דאם החזיק לבד מהני ואי אפסקיה אחר לבד ג"ך מהני ועל מי יש לנו להשעין בהתיר זה ראיתי להרב בעל מקו"ר מי"ם חיי"ם זלה"ה שכתב וז"ל ובאמת נוראות נפלאתי על מה שנתחבטו בזה הגדולים הלא פשוט כדברי הטו"ז ז"ל ומפורש בדברי המחבר עצמו בס' קע"ב כי נכפל שם סעיף זה וזה דבריו שם בס"ב משכנתא דא אם בא המלוה לחזור ולהשכירה ללוה בדבר קצוב לשנה יש אוסרים ויש מתירים ואם אדם אחר שכרה מהמלוה יכול הוא לשוכרה ממנו הרי הוא מפורש בדברי המחבר דע"ז קאי אם לדעת האוסרים מותר אם אדם אחר שוכרה ממנו כמ"ש הטו"ז כאן דברי הש"ע ויותר נוראות נפלאתי על הלבו"ש דכאן כתב לפרש דקאי אלא החזיק המלוה ובס' קע"ב ס"ב כתב הלבו"ש ז"ל לפרש הך דיעה על דמה האוסר המשכונא דסורא בחכירי נרשאי אם אדם, אחד שכרה מותר לחזור ולהשכיר אותה בעל השדה וצ"ע עכ"ל וא"ך לכאורה נראה דיש לנו לפסוק כדעת הטו"ז בדברי הש"ע דתרתי בעינן שיחזיק המלוה ובהפסקת שוכר אלא דחזה הוית להש"ך שם בסקס"ד סק"ד שכתב על מה שכתב מר"ן בס"ב משכונא דסורא אם בא אחר ושכר אותה מהמלוה מותר וכו' כתב וז"ל וכן כתב הריטב"א וסיים אפילו לא נחת המלוה לתוך השדה כלל וכן קבלתי ממורי הרב ע"ך כך כתב בבד"ה עכ"ל וא"ך הרי הש"ך גם הוא ס"ל דדברי מר"ן אלו דס"ב דאם שכרה אחר היינו אפילו לא החזיק בה המלוה וכ"ך בס' נקודו"ת הכסף דשם חלק הטו"ז דכתב בעינן תרתי חזקה והפסקה יעו"ש וא"ך הרי הש"ך והלבו"ש תרוויהו ס"ל דדעת מר"ן באפסקיה אחר מותר אפילו בלא חזקה נמצא היכא דאיכא חזקה לחוד הוא דנשאר במחלוקת דלדעת סברא קמא אסור ולדעת יש מי שמתיר וכו' מותר ואנן בדידן לא מלבד דיש לנו לפסוק כדעת הלבו"ש והש"ך דהואל וקי"ל לכ"ע דבמשכנתא דסורא אם שכרה בלי הפסקת שוכר לא הויא רבית קצוצה אלא לדברי האוסרים אין כאן כי אם אבק רבית א"ך הרי קי"ל כסברת הרשב"א ז"ל דבמחלוקת באיסור דרבנן אזלינן בתר המיקל ופסקו מור"ם בחומ"ש סכ"ה ס"ב והש"ך שם במסקנתו יעו"ש וביור"ד ג"כ ס' רמ"ב בקיצור הנהגת איסור והתיר יעו"ש אלא דעדיין לבי מהס"ס בזה דאיכא למימר דעד כאן קי"ל בדרבנן הלך אחר המיקל היינו היכא דנעשה המעשה של הדבר ונכנס בספק מחלוקת אם הוא אסור או מותר אזלינן כדברי המיקל אבל בכגון נדון זה דאדם יכול לשכור המשכונה ללוה אפשר לכתחילה יש לנו לחוש לסברת האוסרים ואומרים דאין התר אלא בדמוחזק המלוה ובאפסקיה אחר ובפרט הרי כאן יש במחלוקת זה עסק ממון ויכול הלוה השוכר לומר קי"ל כמאן דמצריך חזקה והפסקה ואם חסר אחת מהנה אסור אלא נלע"ד דהואל ומר"ן הביא בבד"ה דברי הריטב"א שכתב דאם אפסקיה אחר אפילו לא החזיק כלל שרי א"ך יש לנו לומר דכאן בש"ע בודאי דעתו הכי הוא הואל והביא דברי הריטב"א ומדהביאו בודאי גלוי מלתא הוא דהכי ס"ל ובודאי דפסקו דפסק כאן דאפסקיה אחר שרי ודאי הוא מיירי אפילו בלא החזיק המלוה וכדעת הש"ך והלבו"ש והגם דהרב מקו"ר מי"ם חיי"ם ז"ל כתב הכריע לדברי הטו"ז דמר"ן תרתי בעי חזקה והפסקה מדברי מר"ן עצמו בס"ק ע"ב ס"א לענד"ן דאין שם שום הכרעה כלל כדמוכח למעיין בדברי מר"ן ואי לא מסתפינא אמינא אדרבא מוכרע משם כדעת הש"ך והלבו"ש ודו"ק שם ועל זה אמרתי בדעתי דעל זה סמכו העולם מידי יום יום שאדם ממשכין קרקע שלו ביד חברו ואח"ך באותו רגע חוזר ומשכירה לו בהפסק שוכר וזה מעשים בכל יום אפילו לא החזיק כלל המלוה: אלא דאחר החיפוש בס' התקנות בס' רי"ג ראיתי שנשאלה שאלה לתלת סבי דנה"ר דיע"ה ה"ה מוהר"ר יב"ע ומוהר"ר וידאל הצרפתי ומוהר"ר שמואל הצרפתי זיע"א והשיבו על עסק תשובתם ובתוך התשובה שם כתבו וז"ל ואפע"ג דהריטב"א ז"ל שהביא בבד"ה אפסקיה אחר אפילו לא נחית לה מלוה כלל שרי ראינו שהרב טו"ז שהוא אחרון כתב דדוקא כי אחזיק בה מלוה הוא דשרי אכין אחר העיון הדבר ברור דהפוסקים הנז' לא מיירי אלא בהלואה על שדהו ולא קנו ממנו בקניני סודר שהוא ממשכנה לו ומטעמא דאמר בגמרא: אימת קנייה דהדר אקנייה אבל בנדו"ד שקונים מבעל הקרקע בק"ס שהוא ממשכנה קנייה בקנין סודר שהוא מדרכי הקנאה של קרקע וכו' והו"ל כהחזיק בה וציינו ג"ך לסופרים שיקנו ג"ך מהאפוטר' שנתמשכין אצלו שמשכירה לשוכר בק"ס דהשתא קנייה שוכר נמי בק"ס או יקננה לו בחזקה אם הוא דר בה ויחזור בעל הקרקע ויתחייב לפרוע השכירות לשוכר הראשון עכל"ה וחותמים ע"ז הרבנים הנז' ובראותי זאת חזרתי לאחורי דבטלה דעתי אצל המאורות דחיישי לסברת הטו"ז ז"ל דמצריך חזקה והפסקה: