קרני רא"ם עט

בנזקין וגרמא בנזקין פטור ודמי נדו"ז למה שכתב הרב מהריט"ץ בס' קל"ה באחד ששלח לשותפו שטר אחד שנושים ביהודה כדי ליפרע ממנו ויהודה הביא המעות לזה השות' שנשתלח אליו השטר ונתרשל השותף ולא קבלם ואיידי דביני ביני העני יאודא ולא השיגה ידו במה לפרוע וכתב הרב ה' דלא מקרי זה השותף הנתרשל כי אם גרמא בנזקין ופטור יעו"ש דבריו בראיות נכוחות וא"ך גם כאן אפילו לדעת שמעון דקרי ליה מזיק גרמא בעלמא הוא: והן אמת דראה ראיתי דדין גרמא בנזקין דפטור דנכנס במחלוקת הפוסקים דלדעת הרב כנה"ג משם הרב מהר"מ פדאווא כתב דגרמא בנזקין חייב בדיני שמים ואם תפס האחר אין מוציאין מידו כנה"ג בס' כ"ה סל"ד בהגה"ט הביא דבריו הרב פח"י אות גרמא והרב הגוא"ל זלה"ה בס' שפ"ו והרש"ך בס' כ"ח סק"ב הביא משם מהרש"ל והריב"ש ס' שצ"ב דכל גרמא בנזקין הגם שהוא חייב לצאת ידי שמים אפילו הכי אם תפס מה שכנגדו מוציאין מידו יעו"ש וא"ך הואל ושמעון זה תפוס בנכסי ראובן יכול לומר קי"ל כסברת כנה"ג ומהר"ם פדאווא ז"ל. אלא דכל זה הוא לדברי שמעון שמחשיב ראובן זה גורם בנזקין אבל אנן בדידן חלילה לנו לחשוב זה לגרמא בנזקין דלא מקרי גרמא בנזקין אלא במי שעשה ההיזק אלא דלא ברירא מלתא בודאי שיבא ההזיק או שאין ההזיק בא תכף ומיד כגון ההיא דמשסה הכלב והשולח את הבעירה ביד חרש וכו' וכל הנהו דמסדר הש"ך בס' שפ"ו ס"ק כ"ג יעו"ש דבכולהו עבד מעשה אלא דמקרי גרמא בנזקין ופטור ולא מקרו גרמי ודינין להו דחייב הואל וקי"ל כר"מ דדאין דד"ג אלא פטור הוא או משום דלא ברי הזיקה או משום דלא נעשה ההזק מיד וכמ"ש הסמ"ע חלוקים אלו בס' שפ"ו סק"א משם הרא"ש יעו"ש. ואיך אתאן לנדו"ד דלא יש שום רמז כלל דמהיכן ידע זה המלוה שהקרקע הזאת ולא יעבור שיהיה מוכרח למוכרה כדי ליפרע מעותיו הרי אדרבא מחזי דטובה עשה שלא להשחיתה לו ללוה נחלתו והניחה לו על מנת לפדותה ועינינו רואות שחסד גדול הוא גם יש לומר עוד מהיכן תיסק אדעתיה שעתידה ארעא זאת שתזדלזיל ותרד מטה מטה כדי שנאמר לדין מזיק יחשב. זה לא יתכן והילך מ"ש הרב פת"ע בחומ"ש ס' שפ"ו סק"ב משם הרב חוו"ת יאי"ר מעשה בראובן שהיה חייב לשמעון בכת"י סך מה ובשנ"ת תמ"ט פשטו חיל מלכות צרפת באשכנז ושללו ובזזו יינות ותבואה וראובן מלא ספינה ביין שלו להבריחה מרחוק ונודע לשמעון ועקל הספינה על ידי השררה עד שיפרע לו או יעמיד לו ערב ובתוך כך בא גדוד הצרפתים ושרפו העיר ושללו גם הספינה ויהי כאשר תבע ראובן אח"ך את שמעון טען עליו כי גרם לו הזיק וכתב דנראה שאין טע' ראובן כלום ואין לחייב לשמעון מדינא דגרמי דכבר הכריח הש"ך דדינא דגרמי הוא קנס מדרבנן ובשוגג שלא נתכוון להזיק פטור והרי כאן מה שעשה שמעון לא במרד ובמזיד עשה אלא להציל ממונו ובפרט דבנדו"ד לא הוי רק ספק גורם ולא ברי הזיקה דלכו"ע פטור גם אין לומר סברא לחייבו דמאחר שהוא שעת חרום ה"ל מה שעקל כמזיק בידים ודמי לכופף קמתו של חבירו לפני הדליקה במקום דמטי רוח מצויה דחייב וכמ"ש בש"ע סי' תי"א סי"א דזה אינו דבנדו"ד ודאי לא דמי רק לרוח שאינה מצויה דלא פסיקא שיחיש וימהיר הגדוד לבוא ואין לומר דסו"ס הרי כופף קמתו של חבירו ברוח שאינה מצויה חייב עכ"פ לצאת יד"ש וא"ך הכא דראובן הניזק חייב לשמעון ה"ל כתפס זה אינו דכבר כתב רש"ל בפרק הכונס דלא מהני תפיסה בכל החייבים לצאת ידי שמים וכ"ך הריב"ש בס' שצ"ב ועוד דכאן אפילו בד"ש פטור דדוקא בשאין לו שייכות בדבר השייך לחבירו משא"ך זה שכווין להצלת חובו אינו חייב להמנע מחשש הזיק חבירו הבלתי רגיל ועוד סברות רבות עכ"ל מדברי הרב הנז' תלמוד מקו"ח לנדו"ד דהרי לפי דעתו של הרב ה' לא נכנס בספק תפיסה הואל וחייב בדיני שמים אלא משום דחשיב לאותו נדון דידיה ככופף קמתו של חבירו לפני רוח שאינה מצויה ואז יהיה חייב לצאת יד"ש משום דהוה ליה לאסוקי אדעתיה שתבוא רוח שאינה מצויה ואפילו הכי פטיר ליה לגמרי ואפילו היה הניזק תפוס מוציאין מידו הואל ולא נתכוון המזיק להזיק מכ"ש דנדו"ד דמעולם לא אסיק אדעתיה שיוזיל הקרקע כלל ואדרבא חזותו מוכחה עליו דלא נתכוון להזיק ואדרבא טובה עשה שהרויח לו עד שיפדה הקרקע דידיה ואפילו אי חשיבת ליה דלא נתכוון לעשות טובה ללוה אלא להנאתו נתכוון סו"ס הרי לא נתכוון לשום הזיק והדר דינו כדין ההיא דהרב פת"ש ובודאי דלא נכנס זה כלל בגדר הספק ופשוט דאין תפיסת הלוה מועלת כלל ועיין בס' שארית יעקב בפר' נצבים משם כנה"ג ח"מ ס' שפ"ג בהגהת הט"ז ועיין בספר ככר לאדן להגאון מוהר"ר חיד"א זלה"ה ומשם באירה דכל שנתכוון לטובתו אפילו בשעת הטובה מזיק לחבירו איני קרוי אפילו גרמא בנזקין יעו"ש ומכ"ש נדו"ד דלא עשה שום הזיק דלא אסיק אדעתיה ואין להאריך עוד בזה: ולא דמי זה ממש אלא למ"ש הש"ע בחומ"ש סקי"א סי"ב וז"ל הניחו הלקוחות בני חורין ביד הלוה ונתקלקלו בעל חוב טורף מהלקוחות ע"ך ובסעיף י"ד כתב עוד וז"ל אפילו הגיע זמן הפירעון ונתרשל המלוה מלתבוע חובו וליפרע מבני חרי ואחר זמן רב אשתדוף בני חרי גבי ממשעבדי עכ"ל הרי לפניך דאפילו לגבי הלקוחות עצמם אם נתרשל המלוה עכ"ז אינם יכולים לומר אתה פשעת שלא גבית וטורף מהם מכ"ש כאן גבי הלוה עצמו דהיה יכול הוא למכור ולפרוע למלוה שנתרשל מלתבוע מעותיו ושתק גם הוא והניח הדבר כך עד שהוזל הקרקע ועמד על מחצה ודאי דאין על המלוה אשמת דבר בזה כלל דהרי אפילו הוא לא חש על עצמו לפסידא דשמא יזדלזיל הקרקע ולא אסיק אדעתיה והיאך המלוה יחיש עליו ואם נאמר דשמעון זה סמך בדעתו הואל והרשות נתונה ביד ראובן למכור עליו ליטפיל במכירה זאת כמה שבא תשובתו בשאלה על זה אמינא דגם בזה טעה בדמיונו מתרי טעמי דהא מר"ן סימן ק"ג ס"ו פסק וז"ל מקום שנהגו לכתוב בשטרות שיוכל המלוה לירד לנכסי הלוה ולמכור בלי שומא והורדה אם נהגו שלא לירד ולמכור כי אם בשומא והכרזה אין לירד ולמכור זולתם וכו' וכן פסק ג"ך בס' ס"א ס"ו יעו"ש וברור הדברים הם בדברי מר"ן אליבא דהסמ"ע ז"ל והב"ח והש"ך כך הוא דאפילו בסתם