קרני רא"ם עח

ובלסטים מזויין אפילו שו"ש פטור וכיון שאבדו באחריות ראובן חייב הוא לפרוע לשמעון כל מה שפרע אל הישמעאלי מפני הערבות וכן היא שטת הרי"ף ז"ל בפרק האומנים והסכים עמו הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל"ש ואף ע"פ שאמר ראובן לשמעון עשה מהצמידים כרצונך לאחר הזמן אינו יכול לטעון עליו למה לא מכרם שכיוון שלא אמר לו שימכור ויפרע מהם לישמעאלי אלא אמר לו שיעשה לו מהם כרצונו אם לא מכרם אחר הזמן אינו פושע בהם אם רצה לעשות טובת הנאה לראובן לפורעם מכיסו ושישארו הצמידים בתורת משכון ומהיות טוב אינו ראוי שיקרא רע עכ"ל הרי לפניך הואל ולא אמר לו בהחליט שלאחר שני חדשים ימכרם ויפרע מהם לישמעאלי אלא תלה לרצונו וכתב לו בזה"ל שיעשה בהם כרצונו לפרוע הגוי דרשינן בו דלטובתו נתכוון והוי ממש כנדו"ד הואל וכתב לו שאם לא יפרע לו וכו' אזי הרשות נתונה ביד ראובן וכו' ופירוש מלת הרשות נתינה וכו' כוונתה היא שהחפיצות בידו שאם ירצה למכור הרשות בידו ואין לו שום פירוש זולת זה וא"ך הואל ולטובתו ולחפצו היה תנאי זה קרי כאן ג"ך מהיות טוב אל יקרא רע ב"מ ולא ידעתי מאיזה טעם יריח לחייב המלוה בטענה רעועה כזה: ועדיפא מזה לא ידעתי מאיזה טעם יהיה שמעון פטור מן הפירות הרי אין שמעון פורע כי אם שכירות הבית כמו שכתוב בסדר השאלה ששמעון משכן הבית לראובן וראובן חזר והשכירה לו וא"ך כל מה שפרע לראובן הוא שכירות הבית וא"ך אפילו נימא דמן הראוי היה ראובן חייב למכור הבית עכ"פ השתא דלא מכרה למה שמעון יפטר מן השכירות הואל ושל ראובן היא ומושכרת ביד שמעון מאיזה צד לא ישלם. הגע עצמך מי שהשכיר ביתו לזמן ואחר הזמן לא הוציאו מן הבית האם נאמר הואיל והגיע הזמן שהיה לו להוציאו ולא הוציאו יהיה השוכר פטור מן השכירות זה לא יתכן וא"ך גם כאן הכי היא ומהיכא תיסק אדעתין דהואל והיה ביד ראובן למכור החצר ויהיה פרוע במעותיו השתא דלא מכרה יהיה דר שמעון בחנם: ויותר מזה קי"ל במי שנתן עסקא לחבירו לזמן דכתב הרב הטו"ז ביור"ד סקע"ז סקי"ד דאפילו עבר הזמן עדיין העסקא קיימת וחייב ליתן הריוח כל זמן שהממון בידו יעו"ש הרי עיניך הרואות דאפילו במעות עסקא דלא קבלה מעקרא אלא לזמן קצוב והיה יכולת ביד המלוה לתובעה עכ"ז אם המלוה לא תבע מעותיו והלוה עדיין מתעסק בהם לא אמרינן שאחר הזמן שקצבו יחזור המעות להיות הלואה ולא יתן לו הריוח אלא כל זמן שמתעסק בהם יהיה הריוח ביניהם מכ"ש נדו"ד שמעקרא משכנה לזמן ארוך אלא משום טובתו של המלוה הטיל אותו תנאי שאם אחר עבור שלשה חדשים לא יפרע לו יכול המלוה למכור וליקח ממונו מושלם והכוונה היא לרצונו של המלוה הוא התנאי דאם ירצה יפרע ואם ירצה ימתין תבוא עליו בר"ט וכדאמרן לעיל נוסף על זה שהדבר ידוע ומבורר שהבית היא של ראובן וברשותו היא קיימת הואל וממושכנת בידו מהיכן תיסק אדעתין לומר שהמע' חזרו להיות הלואה ולא ישלם שכירות הבית הרי כל טענתו של שמעון שאינו רוצה לשלם השכירות הואל והוא בא בטענה שהיה לי לראובן למוכרה הרי אפילו חשבינן ליה מכרה עכ"פ חייב הוא לשלם השכירות למי שקנאה הואל והיא חצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר: ואם דעת רו"ם בשאלה זאת דכח שמעון הנז' בטענה זאת הואל ומצינו דראובן גלה דעתו שאינו חפץ עוד במשכנתא דא הואל וראובן שלח למכור הקרקע הנז' א"ך הרי גלה דעתו דחפץ הוא במעות הדר דינייהו כדין הלואה גם לזה לא מלבד דיש תשובה. לזה כמו שאמרנו דגם כאן יש להשיב ולומר דסו"ס הואל ועדיין לא מכר והבית ממושכנת בידי ראובן ושמעון דר בה מאיזה טעם יהיה פטור שמעון הגע עצמך ג"ך מי שהיה דר בחצר חבירו בשכירות והגיע זמן השכירות והתרה עליו לצאת ואח"ך שתק המשכיר ולא הוציאו ונשאר השוכר דר שם ימים אח"ך האם נאמר שיהיה פטור. זה לא יתכן: ועדיפא מזה גם כאן ראיתי להרב הגדול מוהר"ר יעבי"ץ ז"ל שפסק בשותפים שהגיע זמן השותפות ובאו להפריד חבילת השותפות או מקבל עסקא שבא להפריד החבילה ונשאר ביניהם איזה דברים בלי הפריד החבילה ונטרדו ואח"ך לא השלימו הענין ואח"ך התעסקו כל אחד לבדו עדיין השותפות או העסקא קיימת ודריש סמיכין לדבריו מדברי הרמב"ם פ"ט מהלכות שות' הל"ח וז"ל אבל אם נשאר ביניהם כל שהוא מן הפירות ולא חלקו אותו ולא ידעו משקלו או שנשאר ביניהם צד מהשותפות שלא חלקו ולא ידעו כל אחד מהם כמה עלה לו עדיין השותפ' קיימת ומשביעין זה לזה ופסקה בש"ע ס' צ"ג וממ"ש הרי השותפ' קיימת יראה דלא פסקה מהם השותפ' כלל אף למה שהרויח קודם גמר החלוקה שהכל יהיה לאמצע דמדקאמרן עדיין קיימת משמע אף למה שהרויח וכו' הובא דבריו בס' כר"ח סקנ"ח יעו"ש הרי לפניך הגם השותפים גלו דעתם שאינם רוצים עוד בהשותפות או נותן עסקא גלה דעתו שאינו רוצה עוד בעסקא זאת עכ"ז הואל ועדיין ממון של השותפ' ממון של זה ביד זה ושל זה ביד זה וכן הואל ועדיין מעות של הנותן העסקא ביד המקבל עסקא אינו מן הדין שנאמר דהואל וגלו דעתם נעקרה השותפות או העסקא והדר מה שביד חבירו לדין מלוה וחייב לתת לו הריוח גם פאן הגם שגלה דעתו שרצונו ליפרע במעותיו כל זמן שעדיין שטר משכנתו בידו והבית עדיין ממושכנת ודאי דגלוי דעתיה לא מעלה ולא מורד ואדרבא נדו"ד גם כאן יש לנו לדון בו מכ"ש כמי כל הטעמים שכתבנו במכ"ש קמא וכל זה הוא דבר פשוט: גם על מה שטען שמעון שהקרקע היה שוה באותו זמן ביותר מעתה ומה גם שנתעורר ראובן באותו זמן למכור והוה ליה לברך על המוגמר ע"ך נראה דכוונתו לומר בזה שראובן הזיקו במה שלא מכר באותו זמן: גם בטענה זאת דבריו מהבל ימעטו דרואה אנכי דשמעון זה רוצה לחייב ראובן מדין מזיק ודבר זה אין הדעת סובלתו חדא דלא קי"ל כר"מ אלא בדינא דגרמי אבל גרמא בנזקין לכו"ע פטור כמבורר מן הגמרא והפוסקים קמאי ובתראי ומש"ע חומ"ש ס' שפ"ו יעו"ש ובכאן אפילו לדעת שמעון שמחשיב בדעתו שראובן הזיקו עכ"פ לא מקרי מזיק בידים אלא גרמא