קרני רא"ם עז

תוב"ב כמוה"ר בן ציון אלקלעי נר"ו ונמצא בע"ת טאנזא יע"ה וזאת היתה שאלתו אב"א ראובן ושמעון ראובן הלוה לשמעון סך מה ומשכן בידו קרקע אחד ונתחייב שמעון לראובן בסך מה בעד שכירות הקרקע ותנאי מפורש יוצא בשטר הנז' שאם שמעון לא יפרע הסך הנז' מדי חודש בחדשו גם סך קצוב מהקרן בכל חודש ויעברו שלשה חדשים רצופים ולא ישלם כנז"ל אזי הרשות נתונה ביד ראובן למכור הקרקע הנז' בלי שום עכוב כלל והשטר הנז' כשר בנאמנות וכתקנת חז"ל ושמעון ה' נהג בעצמו תנאי השטר ה' זמן מה ואח"ך קצרה יד שמעון הנז' ועברו שלשה חדשים ולא פרע לראובן כנז' וראובן שלח למכיר הקרקע הנז' בכל חוזק ותוקף ואח"ך העלים עינו מהמכירה ה' כי היה טרוד בעסקיו ואדביני ביני נמשך זמן רב ראובן לא מכר ושמעון לא פרע ועתה עמדו לדין ראובן טוען שימכור הקרקע הנז' ויפרע ממנו קרן ופירות עד היום הזה ושמעון משיב לא יפרע כי אם הפירות שעלו מאותו זמן שחדל מלפרוע עד סוף שלשה חדשים ככתוב בשטר כיון שהרשות בידו של ראובן המלוה למכור אחר שלשה חדשים מדוע לא מכר באותו זמן ושתק עד היום הזה עד שעלה על הלוה סך עצם בפירות ואין מן ה' הוא זה שתהיה הרבית אוכלת בו זה כמה שנים. זאת ועוד אחרת טוען שמעון שהקרקע היה שוה באותו זמן יותר מעתה ומה גם שכבר נתעורר ראובן באותו זמן למכור ולמה לא ברך על המוגמר וראובן משיב כי מניעת המכר באותו זמן היתה לטובת שמעון כי אולי ה' יעזור לו ויפרע שטר חובו וישאר יושב על נחלתו ולטובתו נתכוון ושמעון משיב שקילי טיבותך כי טובה דנפיק מנה חורבה שיפרע ממנו פירות כמה שנים עד שנכפל הקרן טובה זו לא בעינא. עוד יד ראובן נטויה בטענה אחרת באומרו כי אינו מחויב להטפיל במכירת הקרקע ושמעון שיודע בעצמו שעיכוב המכר מזיקו עליו מוטל לעמוד ולמכור ולפרוע שטר חובו ושמעון משיב כיון שהרשות נתונה ביד ראובן עליו להטפיל במכירה אבל הוא לא יוכל לראות ברע ועיניו יראו כידו ב"מ והן עתה כת"ר ירבה מחו"ל להשיבני מר בהאי דינא כי כל רז לא אניס ליה נה"ר חוכמ"ה והיה העלמ"ה ותשובתו הרמת"ה מהרה תצמ"ח לעי"ת זברטאל יע"ה סתומה וחתומה רק שיכתוב ע"ג כתב אחר והעליון ליד הקודש הרב מוהר"ר משה ן' נאיים הי"ו ועם כת"ר הסליחה רבה. אלה היו דברי הרב השואל הי"ו: וזאת היתה תשובתי אליו ראיתי מה שנסתפק ידידי ותכלית ספיקיה דמר הוא הואל ועברו שלשה חדשים והיתה יד ראובן נטייה למכור הרי כאלו פרוע במעותיו דאיהו הוא הגורם שלא גבה חובו וא"ך אינו מן ה' הוא זה שהמלוה פשע והלוה תהיה הרבית אוכלת בו זהו כוונת כת"ר ואנא בריה קלה לא ירדתי לעומק דברות קודשו והאך יצאו הדברים אלו מפה קדוש חדא דמה מרד ומה מעל עשה המלוה הזה הרי תנאי זה שכתבו בשטר זה שאם עברו שלשה חדשים ולא פרע חל כל החוב והרשות נתונה ביד המלוה וכו' תנאי זה לא נכתב אלא לטובת המלוה ולחובת הלוה וא"ך הואל ולטובתו של מלוה נכתב אם רצה למחול לו מי יאמר לו מה תעשה ומאי זה טעם וריח יש לנו לחייבו מכח שמחל בטובתו זה לא יאמר והגם לע"ד נראה שאין צריך ראיה על זה עכ"ז אמרתי להביא משל גבוה ותחילה אביא מ"ש הרב"י ז"ל באהע"ז בס' קמ"ד בסופו סי"א ז"ל הנותן גט לשליח ליתנו לאשתו ע"מ שאם לא יבוא מאותו יום עד שתי שנים יהיה גט ואם יבוא תוך שתי שנים לא יהיה גט והאשה לא רצתה לקבלו עד עבור ששה חדשים אחר השתי שנים עשה מעשה הר' יאודא בולאנו ז"ל וצוה ליתנו לאשה והתירה מיד וכתב פסק על זה וגם על ידי היה מעשה פה צפ"ת תוב"ב והתרנו בכנופייא עכ"ל וראיתי להרבנים הגדולים אשר מעולם אנשי השם הלא המה כמוהר"ר יעבי"ץ ומהרש"א זלה"ה שכתבו על דברי מר"ן אלו וז"ל ונלע"ד שנפל להם הספק עד שהוצרכו לכנופייא שלהיות שלא רצתה לקבל הגט בהשלמת הזמן הנזכר יראה משם שנתבטל התנאי וכאלו פנים חדשות באו לכאן להצריכה גט אחר אך אומנם בראותם ז"ל שהכל הוא בנוי על יסוד אמיתי שהאשה מתגרשת בע"ך וברצון הבעל תלייא מלתא והואל והוא כוונתו להרחיב זמן לעצמו שבכל עת שיבוא תוך השתי שנים הגט אינו גט ואם תתרצה האשה ג"ך להרחיב לו זמן יותר זהו חפצו ורצונו שאם בוא יבוא ורצונה לשוב אליו עליה תבוא ברכת טוב אמנם לא מפני זה יתבטל הגט וחתום על זה הרב מוהר"ש ן' דאנאן והרבנים הנז' ע"ע בס' כר"ם חמ"ר ח"ב סס"ז יעו"ש הרי לפניך כנדו"ד דהבעל הוא דומה לשמעון הלוה והאשה דמייה לראובן המלוה ועלה מן הישו"ב דכמו דאם האשה אם היתה מרווחת זמן אמרינן זהו נח"ר של הבעל ובודאי הוא אפילו מתחייב מזונות לאשה כך לי נמי אם ירויח ראובן זמן ולא ימכור זהו נח"ר של שמעון זה כוונה היתה אדעתא דטובת ראובן לעשות חפצו ורצונו ודו"ק היטיב דליכא שום חלוק ביניהם: זאת ועוד אחרת אחר החיפוש מצאתי ממש כעין נדו"ד שנשאל בזה הגאון הרשב"ץ ז"ל ובאה השאלה בס' התשב"ץ ח"ב סקע"ט וז"ל ראובן היה חונק אותו ישמעאל אחד בדין שהיה טוען עליו שעשה לו צמידים מכסף סיגים והיה תובע שוויים בכסף נקי ואמר לשמעון שיכניס ערב בעבורו עד שני חדשים שיביא לו מעותיו וכן עשה והפקיד בידו הצמידים שאם לא יבוא תוך הזמן שיעשה בהם כרצונו לפרוע הישמעאלי והוא ישלם לו מה שיפחות מהסך בשובו ונמשך הזמן ולא בא והוצרך שמעון לפרוע מה שערב לראובן בעד הישמעאלי במצות ערכאותיהם ונשארו הצמידים לידו עד שנכנסה בולשת לעיר ושללו כל העיר וכל אשר לשמעון והצמידים בכלל ועתה שמעון תבע לראובן מה שפרע אל הישמעאלי מחמת ערבנותו וראובן רוצה להשמיט מהפירעון מפני שכבר הניח לו הצמידים ואם אבדו באחריות שמעון אבדו. תשובה הצמידים אבדו באחריות ראובן שאפילו נאמר ששמעון הערב שפרע המעות לישמעאלי לא פרעם אלא על סמך הצמידים שהפקיד ראובן בידו דינו כמלוה על המשכון והמלוה על המשכון הוא שו"ש ואינו פטור מגניבה ואבדה אפילו הכי הואל ואבדו ממנו מפני הבולשת שנכנסה בעיר הרי אבדו בליסטים מזויין