קרני רא"ם עו

מחילה דהא עדיפא מזה היה ראוי לנדו"ד דאפילו אם לא היה כמעשה דידן אלא דהעשיר גמר אומר לתת להחכם הנז' סך מה יכיל החכם לכופו להוציא ממני מה שנדר לו דהואל והחכם הזה צריך לו ודחיקה ליה שעתא ויושב על למודו קרי כאן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכמו שבא הדבר בדברי הטו"ר חומ"ש סרמ"ג דאפילו בעני סתם קנה: הן אמת דשם נאמר דבמזכה לחבירו על ידי אחר קנה ואמר בד"א דאמר ליה זכי לפלוני במתנה זה אבל אם אומר לו הולך לפלוני מנה שאני נותן לו לא קנה דלא הוי כזכי ויכול לחזור בו כל זמן שלא הגיע ליד המקבל ועל זה סיים ואם המקבל עני אינו יכול לחזור בו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט עכ"ל וא"ך נימא דעד כאן לא קאמר דבעני קנה אלא היכא שיצא הממון מתחת יד הנותן ובא ליד השליח הוא דקנה אבל היכא שלא יצא עדיין מתחת ידו באמירה בעלמא לא קנה. אלא דזה אינו ומדבריו מוכרע דבאמירה סגי מדסיים באמירתו לגבוה משמע דמדקאמר ליתן לעני נתחייב ופשוט הוא דבלאו הכי הולך כמאן דליתא דמי ומה זכות יש למקבל באמירה זאת ואין זכות למקבל אלא מכח האמירה וא"ך אפילו עדיין לא באו לידי השליח קנה מקבל וכן מוכח ג"ך מדברי הרב"י שם שמקשה על רבינו הטו"ר במאי דאמר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ועל זה הקשה איהו דלא אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אלא במקדיש לבד"ה אבל עניים הדיוטות הם והוצרך הרב"י לסמוך דברי רבינו מההיא דשור שנגח ארבעה וחמשה ומההיא דתקע לחבריה וכו' ומשם מוכח דזכה העני באמירה לחוד: וכן מוכח ג"ך מתשובת מהר"ם שבמרדכ"י שהביא הד"מ ס"ב יעו"ש דבאמירה לחוד קנה העני יעו"ש ודברי רבינו הטור ותשובת מהר"ם פסקם מר"ן בש"ע חו"מ ס' רמ"ג ס"ב וביור"ד ס' רנ"ח י"ב שכתבן בקיצור וז"ל אמר ליתן לחבירו מתנה אם הוא עני הוי כנודר לצדקה ואסור לחזור בו עכ"ל ועדיפא מזה סיים מור"ם דיש אומרים במי שהרהר בלבו לתת איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו ויש אומרים דאם לא הוציא בשפתיו פטור ואיהו ז"ל הכריע כסברא קמא דחייב לקיים מחשבתו יעו"ש ועיין גם בדברי מר"ן חו"מ סר"ד ס"ט ובס' רי"ב בטו"ר ובב"י וש"ך ספ"ז סקנ"א יעו"ש ובכמה מקומות דמכולהו מוכח דאפילו נדר לעני חייב לקיים נדרו מכ"ש כאן דנודר לאיש חכם אפילו במחשבתו צריך לקיים את נדרו כמש"ל וקו"ח בן בנו של קו"ח דחכם הזה לא הוציא מידו אלא להיות מה שבידו מחול לו לא יש כאן שום פוסק שיחייבנו כלל עד שנאמר שצריך לצאת ידי שמים: אך עדיין יש קצת לדקדק לדברינו הראשונים דאמרינן דהח' הנז' פטור דמחילת העשיר הויא מחילה יש לחקור הואל ומחילה זאת לא היתה בפני החכם איכא למימר שאינה מחילה אפילו למאן דס"ל דמחילה א"צ קנין ואפילו עדיין נקיט שטרא נימא דוקא אם היה הנמחל עומד לפני המוחל אבל במקום שאינו לפניו נימא אפילו מחל לו מלוה ע"פ אינה מחילה: אלא דזה אינו דודאי אפילו שלא בפניו כבפניו דמי דהא קי"ל דזכין לאדם שלא בפניו וכפסק הטוש"ע חומ"ש סרמ"ג ס"א וא"ך קו"ח הוא דאפילו מה שלא הגיע לידו הואל וזכות הוא לו אפילו הגיע ליד חבירו הזוכה לו זכה הוא. בנדו"ד שהוא תפוס במעות ההלואה ומחל לו בהם דהוי זכות לא כ"ש והגם דמה דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו היינו דוקא בדבר שאין בו צד חובה כלל לזוכה אבל במקום דאיכא צד חובה כנדו"ד וכמ"ש הסמ"ע שם סק"ב כגון שיש בהמתנה עבדים והיה צריך לפרנסם וכמ"ש בס' רמ"ה אי נמי משום דלא ניחא ליה משום ושונא מתנות יחיה וכמ"ש בס' רמ"ט וסקע"א יעו"ש וא"ך גם כאן הרי משום ושונא מתנות יחיה. זה אינו דלא נאמר שם אותו חלוק אלא במקום ששמע ולא רצה לקבל בזה אמרו דבמקום שיש ושונא וכו' יכול לבטל הוא אותו זכייה ולא יזכה לקבל בע"ך אבל כל זמן שלא שמע דינא הוא דהויה זכייה וא"ך כאן הואל וזה החכם שמע ושמח אין לך זכייה גדולה מזה: ומה גם דעדיפא מזה דמי שנמחל לו הלואתו אין כאן משום ושונא מתנות וכו' והילך מה שכתב הרב מש"ה שפיר קאמר מי"ם א"ט וז"ל האומר בפני עדים מחלתי לראובן מה שהוא חייב לי וראובן לא היה בשעה שמחל לו המלוה פשיטא לע"ד דזכה ראובן ואין המלוה יכול לחזור דזכין לאדם שלא בפניו ומחילת החוב אין בה משום ושונא מתנות וכו' דאינו אלא הפקעת הלואה ובכה"ג לא חשיב מתנה עכל"ה בקיצור א"ך הרי לפניך דמחילה שמחל העשיר שלא בפני הח' הויא מחילה גמורה: שוב בא לידי ספר מאמ"ר קדישי"ן סי"ב סק"ט שכתב וז"ל כתב מהרש"ל אפילו אמר שבלבו היה לו למוחלו אך עכשיו רוצה להתנקם ממנו מחמת איזה סבה תובעו לא מהני תביעתו דמחילה בלב הויה מחילה אפילו נקיט שטרא בידיה ומוכח כן דאם לא תבעה כתובתה חמש ועשרים שנה הויא מחילה הא לא אמרה בפירוש ע"ך מחילה בלבה הויא מחילה עכ"ל וכן ראיתי להזכו"ל חח"מ אות מי"ם שכתב כן דמחילה בלב הויא מחילה יעו"ש שכ"ך משם הרב כס"א ז"ל ומשם הרב חיד"א ז"ל: אלא דכל זה יוצדק לנו אם נניח שדברי החכם המעיד אמת אבל אם לא מחזיקינן שאמר אמת נפל פתא בבירא אלא דרואה אנכי דלפנינו אין כאן תביעה בין יורשי העשיר להחכם לפנינו להכניס עצמינו מהו הדין. אלא דספיקא דהאי צורבא מרבנן הוא אם יש להאמין להחכם ולהוי פטור מדיני שמים או לא וכל מגמתו אינו אלא משום לצאת יד"ש ועל זה אמינא דודאי יש לסמוך על דברי הח' המעיד הואל וקי"ל דעד אחד נאמן באיסורין זהו משנלע"ד לאפס הפנאי ולכשאפנה אשנה בעה"י וצוי"ם וימ"ן הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן כ"ה לשד"ר טבריא תוב"ב נשאלתי מהרב המובהק שד"ר מעיה"ק טבריא