קרני רא"ם עה

דס' פ"א דהמודה לחבירו בעדים יעו"ש בס' פ"א סכ"ט וכו' וכתב משם הרב זקינו מוהריב"ץ דמה שכתב מור"ם בס' רמ"א וי"א יש למחוק הוא"ו של וי"א ולהגיה י"א ולא לחלוק בא אלא לפרש דהאי דאמר כדאמרינן דמהני בדברים בלבד דכתב מר"ן י"א דדינא הכי הוא אפילו נקט שטר או משכון והעלה הרב דלהלכה ולמעשה הכי דינינן אלה היו דברי כמוהריב"ץ משם זקינו מוהר"ר יעבי"ץ זלה"ה ובודאי דכוותייהו נקטינן וכן ראיתי להרב אחרון מוהר"א קורייאט זלה"ה בס' ברי"ת אבו"ת בסי"ב שעמד בזה ולבסוף העלה הסמ"ע הוא יחיד בדבר ואינו יכיל לומר קי"ל ועוד דהממון הוא בחזקתו דהלוה יעו"ש: אחרי זאת בא לידי ספר מש"ה שפיר קאמר במערכת מי"ם סס"ו האריך למעניתו בדבר זה ובסוף דבריו כתב דכן ראוי להורות דסברת הסמ"ע יחידאה היא וכתב דכל להקת הפוסקים דלא כהסמ"ע ועד אחורן הגאון מוהר"ר חיד"א בס' ברכ"י יוס"ף עמד ז"ל וימודד ארץ דלא כסמ"ע וחייב המלוה להחזיר שטרו יעו"ש וא"ך אין להאריך יותר בענין זה ודאי פטור החכם הנז': אלא דפש גבן לברורי הואל והחכם הנז' לא תבעו שום אדם אלא לצאת ידי שמים מי אמרינן דחייב הוא לחוש לסברת רבינו ישעיה ז"ל ולשלם ליורשים או לא ואמרתי אני דלע"ד דאין להסתפק בזה דהא כל דיני התורה מראש ועד סוף אין לך שום דין שלא נפל בו מחלוקת מיום מיתת הלל ושמאי רבו מחלוקות בישראל והיה קשה לישראל הדבר כיום שנעשה בו העגל ואנן הרי לעולם קי"ל לעולם כבית הלל והגם דבית שמאי לעולם מחמרי. כוותייהו דב"ה קי"ל אפילו במידי דאסור והתר ועדיפא מזה אנן דסמכינן אתכא דמר"ן הקדוש אפילו נגד כמה פוסקים ועל מאי דאמר אסור אסיר ועל מאי דאמר מותר מותר ואכלינן וחדינן ואם האמת הוא דחיישינן לסברת האוסרים היאך נקום ונתיר במקום עשה ספיקא דאורייתא נגד דעת האוסרים אלא כל שנתברר הדבר דהלכתא הכי אנן אמרינן דכך אמרו לנו מן השמים ואין נפתל ועקש כלל כל זה נראה פשוט וא"צ להביא ראיה. אלא דלהעמיד הדבר ולתומכו אמרתי להביא ממה שראיתי להרב מוהרמ"פ בספרו שמ"ו מש"ה דף מי"ם ע"א משם מר"ן החבי"ב וז"ל ואמינא לה ממ"ש להכנה"ג בכלליו שנסתפק דאם מי שזכה בטענת קי"ל בבא לצאת ידי שמים אם חייב להחזיר או לא ופשיטא ליה להרב דאפילו בבא לצאת ידי שמים אינו חייב להחזיר וליכול וליחדי ומן שמייא מיהב יהבו ליה ואייתי בידיה ראיה אלימתא הראויה אליו והיא סוגיא דקמא דף קי"ח ע"א ע"ש דמן הסוגייא ומפרשים ז"ל מבואר דכל מילתא דהוי שמא ושמא אפילו בבא לצאת ידי שמים פטור והכא בטענת שמא ושמא הוא וכ"ש למוהריק"ו דס"ל דבזוכה בטענת קי"ל ברי הוי כ"ש שאינו חייב כלל לצאת ידי שמים ועיין להרב אנג'ל בתשובה סכ"ח ואפע"ג דמדברי מוהרימ"ט ח"ג סקכ"ד דפוס קושטא לכאורה נראה דלא כהרב כנה"ג וכו' הא ליתא דמר"ן החביב ז"ל דינא קאמר דהכי איתא בסוגייא הנז"ל ופסקה הרא"ש ובעל הטורי"ם והכי פסקו כל הפוסקים יעו"ש בדבריהם ובודאי דגם מוהרימ"ט לא פליג על הרב החביב ז"ל אלא דלאו דוקא נקיט בלישניה וכו' עכ"ל הרב המפ"ה והבאתי דבריו בריש מילין כללא דמילתא הצריך לן: נקטינן מכאן אפילו במקום שאין לו זכייה אלא מכח קי"ל עכ"ז ליכא מאן דפליג וס"ל דחייב לצאת יד"ש מכ"ש נדו"ד דסוגיין דעלמא קמאי ובתראי נקטי דלא כסברת רבינו ישעיה כדאמרן לעיל לית דין ולית דיין והדר דינא כאלו הלכה למשה מסיני ומאן ספין ומאן רקיע להצריכו לי"ש פשוט הוא כמש"ל: אלא דעדיפא מזה אמינא הכא לסברת רבינו ישעיה שכתב הסמ"ע עכ"ז בכאן יודה במודים דרבנן דמחילה זאת שמחל העשיר הויא מחילה דהא זיל בתר טעמא דרבינו ישעיה דס"ל דלא הויא מחילה משום דמסתמא הואיל והיה לו להחזיר השטר משום ואל תשכן באהליך עולה והוא לא החזירו בודאי לא נתכוון למחול לו והשטאה בעל' הוא זה והאי טעמא מפורש יוצא מדברי הרב בנ"י חי"י סי"ב בהגה"ת הרב"י יעו"ש דמכח זה יצא לחלק בין שטר למשכון וא"ך הואיל וטעמיה דרבינו ישעיה הכי הוא א"ך יוצדק לן במקום הראוי להחזיר השטר וכגון שהיה המלוה והלוה במעמד אחד ומדהוה ליה להכניס ידו לכיסו ולתת השטר ולא עשה כן בודאי דלא נתכוון למחול אבל בכגון נדו"ד שהמחילה לא היתה בפני הלוה אלא שלא בפניו אפילו לא החזיר לו השטר אין ממנו ראיה: ואל תשיבני דסו"ס היה לו לשלחו לו עם החכם אשר היתה לפניו המחילה או אח"ך אין מזה ראיה דיכול להיות עכבו עד איזה זמן מוכשר שיהיה העשיר והחכם במעמד אחד לתתו בידו פנים בפנים להחזיק לו טובה כי כן עמא דבר וא"ך הואיל ויש טעם לעכבה זאת אין מזה ראיה מה שלא החזירו לו דכל היכא שיש טעם תלינן ביה וכעין זה ממש מצאתי ראיתי להרב בעל משכנו"ת הרועי"ם או"מ סכ"ד שכתב וז"ל אפילו לדעת הרי"ש שכתב הטו"ר סוסי"ב דהמוחל חוב שבשטר כל שלא החזיר השטר לו לא מהני השטר בלא קנין ע"ש נלע"ד דהיינו דוקא במוחל לו כל החוב כיון דהוה ליה שטרא ש"מ דלהשטאה נתכוון אבל במוחל מקצת החוב דלא מצי למהדר ליה שטרא מודה דמהני דליכא למיתלי בהשטאה עכ"ל הרי לפניך משם מוכח דבמקום דמצינן למתלי העכבה תלינן הגם דשם ג"ך יש להקשות הרי אם מחל לו במקצת הוה ליה להניח הסך ע"ג השטר או יכתוב לו שובר וא"ך הואל ולא עשה לו שום דבר נימא נתכוון להשטאה. אפילו הכי דעת הרב ז"ל דכל היכא דאיכא דבר למיתלי ביה טעם העכוב תלינן ולא נעשה פלוגתא דחזקה בין רי"ש והחולקים: ועדיפא מזה ראיתי להרב מימ"ר קדישי"ן סי"ב סק"ט שכתב על ההיא דהסמ"ע דרי"ש ז"ל דלא קאמר אלא במחילה שהיא על ידי פשרה אבל בדבר שמחלו בו הבעלים בלי שום פשרה אפילו עדיין השטר ביד המלוה הוי מחילה נמצא נדו"ד לא נכנס בסוג מחלוקת לדעת הרב מאמ"ר קדישי"ן כלל: גם יש עדיפות מזה דכאן נמצא וכאן היה המוחל הוא עשיר והנמחל הוא חכם וא"ך פשוט דהוי