קרני רא"ם ע

יתחייב אלא על הנזקין שנתכוון להם א"ך לדעת הרמב"ם יש לנו לומר דהואל ובפריצתו לא היתה כוונתו על נזק הבהמה עצמה אלא כדי שתלך ותזיק א"ך הואל ולא נתכוון על הזיק הבהמה עצמה פטור הוהדר דינה כדין פרצוה לסטים וא"ך ממנו נבוא לנדו"ד הגם ששלח שלוחים לסתור את הבית הגם שאמר נאמר שהיתה כוונתו שישבר כל מה שבבית עכ"פ לא היתה כוונתו שיבואו ויגנבו וא"ך אין כאן כי אם גרמא בעלמא פטור. הן אמת דעמד לנגדי פסק הרה"ג כמוהרר"ם זלה"ה הנז' דמדבריו מוכח דלדעת הש"ע דפסק דאם הלכה והזיקה חייב כתב הרב דקו"ח שנתחייב על נזקי הבהמה אם נאבדה יע"ע ולפי טעמו של הרמב"ם לא נראה כן כמש"ל עכ"פ נדו"ד נראה דגם הרב ה' יודה דשאני בהזיק הבהמה הואל וכוונתו היתה, בפריצתו שתלך ותזיק אפשר ס"ל להרב הנז' דאדרבא קרוב הדבר שתאבד יותר משתזיק וא"ך להכי ס"ל להרב דכשחייב הרמב"ם על מה שתזיק מכ"ש שיתחייב אם נאבדה ומזה ילפינן לנדון דידיה דהואל וחתר אדעתא לגנוב וגנב מה שגנב הגם שבאו אחריני וגנבו חייב הואל ובמחשבתו היתה שיאבד ממון בעל הבית על ידי גניבה ועלתה מחשבתו הוי מזיק בידים לא כן נדו"ד הגם שפרץ וסתר מעולם לא עלה על דעתו על הגניבה ובודאי אפילו הרב ר"ב המלאך יודה בזה: שו"ר להטו"ז בס' שצ"ו ס"ד שציין וכתב ז"ל וי"א דאינו חייב וכו' משמע דלדעת הש"ע חייב בנזקי בהמה וקשה שזה סותר למ"ש בס"ג כדי לאבדה פטורים על כן נראה לי דצ"ל י"א בלא וא"ו וכוונתו היא לפרש דברי הש"ע שהם דברי הרמב"ם שאין מבואר כוונתו על מה חייב כמ"ש הרב"י משם הראב"ד בהשגה על זה כתב רמ"א י"א דאינו חייב וכו' ולא לחלוק על הקודם ולהביא פלוגתא חדשה עכ"ל הרי מדברי הטו"ז ברור לו דמס"ג מוכרח לומר דעל נזקי הבהמה פטור לדעת הש"ע דלא חייב כאן אלא על מה שהזיק הרי מבורר כמו שאמרנו דלדעת הש"ע סברת הרמב"ם בעי עד שיתכוון ותצא מחשבתו לפועל וממנו נלמד לנדו"ד דלא נתכוון לשם גניבה ודאי פטור וכן כתב ג"ך הסמ"ע סק"ו דלדעת הש"ע דוקא דאם נאבדה חייב לשלם לבעלים אם הוציאוה בידים אבל בפורץ בפני בהמת חבירו ונאבדה פטור ע"ש וא"ך הד"א דכל מה שנגנב מן הבית לא הוי אלא גרמא ופטור ותו לא מידי זהו מה שנלע"ד וצוי"ם וימ"ן כ"ד החותם בע"א לאדר כאן שנה נאד"ר בקד"ש פה סאלי יע"ה הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן כ"א תשובה לדאר לבידא יע"ה להיות שראובן משכן קרקע שלו ביד שמעון ונתן לו לוי שוכר כדרך הממשכנים והן היום לא רצה לוי השוכר לשלם. חדא משום דהקרקע לא שויא כי אם סך שני דורוס בחודש והוא נתחייב לשלם יותר ביותר מדמי שוויה כפי מה שהתנו בשעת המשכונה הלוה והמלוה ועוד טוען דאפילו כדי שוויה לא יפרע יען כי אין עליו אשמת דבר ולא בא כי אם לשריותא בעלמא יומ"ץ: תשובה במקום שאמרו לקצר שנו כאן והד"א כמ"ש הרב הפוסק נר"ו שאין עליו לשלם כי אם כפי שווי המדור ככתוב בכתב יושר בתקנה ש"ש שכ"ל טוב ובעקבותיהם הלכו הרב יוא"ל בח"ב ס"ק דפסק ותני כדברי התקנה דלגבי בעלי בתים מפקיעים זכות בעלי המעות מאותו עודף הפקעה גמורה יעו"ש ובדברי הרב מהריב"ו ז"ל שנה ופירש יותר כמ"ש בדבריו הרב הפוסק נר"ו וא"ך מי יבוא אחרי המלכים האלה: גם במה שהשיב הרב הפוסק לבטל טענת שמעון דלא לשלם כלל כי לא בא אלא לשריותא. אמת נכון הדבר שאין בדבריו של שמעון כלום כי הגם שהדבר במחלוקת שנוי דלדעת הרב המלאך ר"ב זלה"ה ס"ל דאין עליו שום חיוב על השוכר וכמו שהביא דבריו ה"ח הפוסק ולדעת הרב יוא"ל ז"ל ס"ל דלא כן הוא עכ"פ אנן בדידן הגם שאין ידיעתנו מכרעת עכ"פ נראה דכוותיה דהרב זלה"ה נקטינן מתרי טעמי. חדא הואל והוא תנא דידן מאריה דאתרין עי"ת רבאט יע"ה ומימות עולם דאר לבידא נגררת אחר עי"ת רבאט יע"ה ומה גם שהמלוה והלוה הם מעי"ת רבאט ודאי צריכי לילך אחר בית דינו של: הרב יוא"ל ז"ל וכמ"ש הרב ד"ן הביא דבריו מהריב"ו זלה"ה ח"ב ס' פ"ט וז"ל ובזה עלה לי תרוץ נכון על הכלל שבידינו דלא מצי אדם לומר קי"ל נגד מאריה דאתרא וכלל זה כתבו הרדב"ז ומוהריק"ש עכל"ה א"ך לזה שומעין: ועוד דמצאנו ראינו להרב יוא"ל זלה"ה דסברתו כבר דשו בה רבנן סבוראי והלא היא כתובה על ספר לאוריין תלתאי הראשון אדם הרב מוהרי"ע זלה"ה במנהגי השכירות ס"ב שכתב משמו ומשם רבו זלה"ה דלא מצא התר למה שדר הלוה בעל המשכונה בקרקע כי אם שיקבל המלוה מיד השליש דהיינו שישעבד השליש עצמו בפירות והוא יתן להמלוה וכו' ובסברא זו ג"ך החזיק הרב מש"ה במערכת מי"ם סק"פ והוסיף עוד לכתוב וז"ל ואם מת השליש אם הממשכן זוכה בשכירות הקרקע או לא זה היה מעשה לפני מי שגדול הרב תנא דידן ומורי גם הוא הרב חו"ק נת"ן הי"ו וכך עלה הסכמתם שאם מת השליש אין לבעל המשכונה שום זכות לגבות שכירות הקרקע לא מיורשי השליש ולא מהלוה כלל מיום שמת השליש וכו' ומעתה הסכמנו הסכמה גמורה בכח ב"ד יפה שלא יוכל ולא יורשה בעל המשכו' בידו לקבל פירות המשכונה אלא מיד שליש דוקא או מיד השוכרים בתי החצרים הממושכנים עכ"ל הרי לפניך דקרי בחיל דכל זמן שלא מת השליש מחויב ועומד הוא לשלם ואדרבא לדעתייהו אין להם שום עסק כלל עם הלוה ואל השלשי לו בא הוא הרב זכו"ת אבו"ת דגם הוא פסק בסכינא חריפא דחייב השוכר לשלם מכיסו וממנו מדין חי"ע במה שאינו חייב חייב יעו"ש בס' ט"ל דכך פשיט ליה כביעתא בכותחא וחשיב לטענת השוכר דברי שטות יעו"ש וא"ך הואל והני חבל נביאים כולם שוים לטובה כשטת הרב יוא"ל זלה"ה ודאי להם שומעין והגם שמוהר"ר ר"ב זלה"ה