קרני רא"ם סד

אלא דלא מצא הדבר מפורש וכו' ואין כוונתו לסתור דברי רי"ו אלא להקשות שלא מצא הדבר מפורש אבל הדין דרי"ו דין אמת: ואפילו את"ל דכוונתו להקשות עליו ולומר דמן הגמרא מוכח דאין הדין כרי"ו על כל פנים הואל ולא מצינו למר"ן שגילה דעתו בפשיטות דלא כרי"ו הואיל ואיכא למימר דמר"ן מפרש דברי רי"ו בדלא עשאו שליח ורי"ו לא פליג על הרמ"ה ולא בא מר"ן בב"י אלא להקשות על רי"ו מדברי הרא"ש עכ"פ משום קושייא בעלמא אין לנו לסתור דינו של רי"ו משום האי פרכא ובפרט הרי הדרישה מיישב להאי פרכא ומקיים דברי רי"ו: ומה גם לפי דעת הרב הפוסק שמכריח לפרש דסיפא דדברי רי"ו בדעשאו שליח איירי ומצינו למר"ן ז"ל דפסק בעשאו כהרמ"ה ולא כרי"ו סוף כל סוף לא ידענו מהיכן פסיקא ליה בנדו"ד דלא עשאו שליח דדעת מר"ן גם הוא יסבור דלא בעינן דעת מוכר הרי יש לנו לומר הגם המר"ן הכריע כדעת הרמ"ה ולא כדעת רי"ו היינו דוקא במקום שעשאו שליח אבל במקום דלא עשאו שליח כנדו"ד לא נחלק לא רי"ו ולא הרמ"ה ואליבא דכו"ע לא קנה חבירו: הן אמת דמדברי הר"מ נראה מתשובתו שמשיב על דבריו הדרישה נראה שהדרישה מבין שהר"מ גם הוא מפרש דסיפא דדברי רי"ו בדלא עשאו שליח איירי אלא שהר"מ הואל ומן הגמרא מוכח לו דלא בעינן דעת מוכר מזה יצא לו שלא לחלק בין עשאו שליח או לא עשאו הכל דבר אחד ומזה יצא לידון דרי"ו דלא כהרמ"ה ועל זה השיב לו הדרישה דיש לחלק עכ"פ הגם דאיכא למימר דלדעת הר"מ שוים הם עשאו שליח או לא עשאו בתרווייהו לא בעינן דעת מוכר עכ"פ דעת מר"ן הב"י מאן מוכח דהכי ס"ל הרי איכא למימר דשלש מחלוקות בדבר בדברי רי"ו דהיינו לדעת הר"מ סבר דלדעת רי"ו בין עשאו שליח בין לא עשאו וקנה במעות עצמו לא קנה חבירו דבענין דעת מוכר וליכא ואזי רי"ו והרמ"ה פליגי: ולדעתי הרב"י ז"ל ס"ל דרי"ו לא דבר אלא בעשאו שליח וקנה במעות עצמו ועכ"ז ס"ל לרי"ו דלא קנה הואל וליכא דעת מוכר ועל זה תמה עליו הרב"י דזה דלא כהרא"ש ועל זה סיים והגם שיש לחלק בין עשאו שליח וקנה במעות המשלח לעשאו שליח וקנה במעות השליח עכ"ז לא מצאתי מפורש אבל בדלא עשאו שליח כלל וקנה במעותיו בזה ס"ל להרב"י דלא דבר בזה רי"ו זלה"ה כלל שדין זה דלא עשאו שליח אליבא דכ"ע דלא קנה והיינו הדין דבעל שקנה בגדי צבע זהו שטת הרב"י לצד שנאמר דהרב"י כדעת הרב הפוסק ס"ל דסיפא דדברי רי"ו בעשאו שליח איירי: ודעת הדרישה פליג על הרב"י כדעת רי"ו וס"ל דסיפא דדברי רי"ו בדלא עשאו שליח איירי ובזה דבר רי"ו והוי דינו כבגדי צבע וכו' ותו לא מידי וע"פ הצעה זו יצא לנו הדין דבאם לא עשאו כלל שליח בין לדעת הדרישה בין לדעת הרב"י לא קנה [ואי לא מסתפינא אמינא דדעת הרב"י ודאי דהכי הוא כדעת רי"ו דבעשאו שליח איירי ובזה סרה מעליו הקושייא שמקשים עליו דמדהוכרח ר' אבא לישב ההיא דערכין אליבא דבני מערבא ש"מ דדברי רי"ו אמת דלפי דברינו זה אין כאן קושייא דהרב"י יפרש דרי"ו בדעשאו שליח איירי ואזי הוי הפך מדברי הרא"ש ובזה פליג עליה הדרישה וס"ל דרי"ו לא איירי בדעשאו שליח אלא בדלא עשאו שליח ואזי אדרבא דבריו אמתים ע"ך]: ומעתה הדרן למאי דאתן עלה דממה שתמה הרב"י רי"ו וממה שפסק כהרמ"ה אין ראיה לנדו"ד וכמו שפירשנו שיכולים לפרש דברי הרב"י ע"פ שני אופנים דהיינו שיכולים לומר דהרב"י מפרש דסיפא דרי"ו ז"ל היא איירי בדלא עשאו שליח וכמו שפירשה הדרישה ותמיהתו היא על רי"ו ז"ל כי לא מצא הדבר מפורש בין של השליח דהיינו במקום שלא עשאו שליח וכו' זהו עקר כוונת תמיהתו כי לא מצא מפורש ואפילו את"ל תמיהא קא מתמה דס"ל דלא שני לן בין מעות השליח למעות משלח ואפילו במקום דלא עשאו שליח עכ"פ לא מצאנו למר"ן שפסק כן בפשיטות דאפילו לא עשאו שליח קנה חבירו דממה שפסק לסברת הרמ"ה בשעשאו שליח איירי אבל בדלא עשאו שליח הגם דאיכא למימר דהרב"י תמה על רי"ו וס"ל דאין חלוק עכ"פ בעקר הדין אפשר לא מלאו לבו לפסוק הפך מרי"ו וא"ך אין לנו לסתור דברי רי"ו מכח קושייא של הרב"י ובפרט הואל ומתורצית היא כמ"ש משם המפרשים: גם אם נניח לפרש דהרב"י מפרש דסיפא דדברי רי"ו היא איירי בדעשאו שליח והלך וקנה במעותיו ובזה נתיישבה קושייתו על רי"ו דבאמת אופן זה הוא כההיא דמחכו עלה ואנן לא קי"ל הכי כמ"ש הרא"ש וממילא בודאי דהרב"י לא ס"ל כרי"ו הואל והדר פסק כהרמ"ה עכ"פ מאין הרגלים לומר דהרב"י לא שאני ליה בין עשאו שליח ללא עשאו שליח הרי יכולים לומר דבדלא עשאו שליח ולא היו מעות חבירו בידו בודאי לא קנה חבירו והייני ההיא דצבע ובזה ס"ל להרב"י דליכא מאן דפליג. אתייא מבינייא לכל הפירושים מתמיהת הרב"י על רי"ו וממה שפסק לדברי הרמ"ה אין ממנו ראיה שהרמ"ה פסיקא ליה דגם בנדו"ד שלהרי"ע ז"ל לא עשאו שליח וקנה במעותיו שיזכו בני אחיו אין מכאן שום ראיה לזה: ואדרבא איפכא יכולים לומר דמר"ן בפירוש פסק דהיכא דלא עשאו שליח לא קנה חבירו דהא הש"ע שם ס"ד פסק כהרמ"ה ובסוף דבריו שם כתב ז"ל אבל אי יהיב זוזי למוכר וכו' לא קנה שמעון עד דמודע למוכר ומכווין מוכר לאקנויי ליה עכל"ה ומצינו להרב שלט"י הגבורי"ם בפרק הגוזל שכתב על דברי הרמ"ה אלו וז"ל עד דמודע למוכר ומכוין לאקנויי ליה הא לא מודע לא קנה וזה הוא כבני מערבא דבעי הודעה למוכר ואנן הא קי"ל כר"י ולא בעי כלל הודעת מוכר וצ"ע גם הטו"ז ז"ל תמה גם הוא כתמיהת שלט"י הגבורי"ם ממש והוסיף בדבריו לתמוה גם על מר"ן וכתב זל"ה ולא היה לו לרבינו המחבר להביא דעת הרמ"ה בזה וצ"ע ע"ך והנה קודם כל דבר יש לנו לדעת דעת שלט"י הגבורי"ם והרטו"ז שהקשו על האי סיפא דדברי הרמ"ע היאך פסק כבני מערבא זהו קושייתם יש לנו לחקור לפי דעת הרב הפוסק ומדבריו מוכח דלא שאני ליה בין עשאו