קרני רא"ם סג

דהמלוה נקיט שטרא צריך קנין היינו דוקא במוחל לו כל השטר לגמרי דאזי הואיל וראינו דמן הראוי להחזיר לו השטר ולא החזיר בזה הוא דיש גלוי דעת דלא מחל אבל בכגון נדו"ד דלא שייך להחזיר השטר דעדיין צריך הוא לגבות שלשה עשר מאות דורוס של הקרן של דמי הקניה אפילו הסמ"ע יודה והראיה לזה הוא ממה שמצינו למרן בס' ע"ג ס"ב דשם פסק וז"ל המלוה את חבירו וקבע לו זמן לפורעו אע"פ שלא קנו מידו אינו יכול לחזור וכו' וכתב הסמ"ע שם סק"ז לכאורה נראה דמיירי בקבע לו זמן בשעת הלואה דאלו אחר זמן ההלואה צריך קנין כמו באומר אל תפרעני אלא בעדים וכו' מיהו יש לחלק דשאני התם דבא המלוה להוציא. משא"כ זה דהלוה בא להחזיק במעות בידו אותו זמן דהוי כמחל לו המלוה לכל אותו זמן וצל"ע עכ"ל והאמת הרואה דברי הסמ"ע אלו לכאורה יתמה דאפילו חשבינן מה שמאריך לו הזמן הוי כמחילה אפילו הכי לא יהנה שהרי הסמ"ע ס"ל דאם המלוה תפוס שטר לא הויא מחילה אלא דמוכרח לחלק כמו שאמרנו דבמקום דלא נשאר לו שום תועלת בשטר ולא החזירו. בזה הוא דלא הויא מחילה ולא היתה כונתו אלא להתיל אבל כגון ההיא דס' ע"ג דעדיין צריך לשטר כדי שיגבה בו אחר אותו זמן שהרויח. בזה אפילו הסמ"ע יודה אלא משום דהדבר ספק בעיניו אי הויא כאל תפרעני בעדים או כמחילה לכך הניח בצ"ע וא"כ בנדו"ד דצריך הוא לו שטר זה לגבות בו דמי הקנייה אפילו הסמ"ע יודה: ואל תשבני לומר דגם בזה יש לומר דאם באמת הוא דמחל לו כשאר החוב ולא נשאר אצלו אלא בשביל דמי מקנתו א"ך הו"ל לכתוב ע"ג השטר ששטר נמחל ממנו כו"כ. השתא דלא כתב כן נימא דלא מחל. והדרן לדינא דאם נקט שטרא לא הויא מחילה דזה אינו דאם כן הוא במאי מסתפק הסמ"ע בס' ע"ג במרחיב הזמן הרי גם שם נאמר הכי דהוה ליה לכתוב ע"ג השטר שהרחיב לו הזמן עד יום פלוני ומדלא כתב כן נימא דלאו דעתו להרחיב אלא ודאי הסמ"ע יסבור דלא אמרינן דלא מחל אלא במקום דהו"ל להחזיר כל השטר ולא החזירו אבל במקום דיתלי לומר דמדעתו מחל והעכבה של השטר היתה מאיזה טעם כל מאי דמצינן למתלי תלינן בזה ואמינא דמחילתו מחילה זהו ודאי טעמו של הסמ"ע וממנו יוצא לנדו"ד והכי נימא דודאי למחילה נתכוון ומה שלא החזיר השטר הוא משום דעדין נושה בו סך שלשה עשר מאות דורוס דמי הקניה ותו לא מידי: נוסף עוד להעדיף זה מההיא דהסמ"ע בס' ע"ג ולומר דבכאן למחילה נתכוון ומה שלא הניח לו ע"ג השטר שלא נשאר בלי פרעון כי אם סך הנז' הוא כדי שיהיו זריזים לגדל פרע הנז' בלי עצלות ודוגמה לזה הוא מ"ש הש"ע בס' נ"ד דאם ירצה יעשה לו שובר וכתב הסמ"ע דלפעמים יהיה ניחא ליה המלוה בהכי כדי שיהיה הלוה זריז על הפרעון יע"ש וא"ך גם כאן נימא להכי נתכוון וא"ך אם באין לכאן לדון מדין מחילה אפילו רבינו ישעיה והסמ"ע דאזיל אליביה יודה בכאן: שוב אחרי זאת אנה ה' לידי ומצאתי ראיתי להרב משכנות הרועים מערכת מי"ם אות כ"ד שכתב ז"ל אפילו לדעת הרי"ש שכתב הטור סוף סי"ב דהמוחל חוב שבשטר כל שלא החזיר השטר לא מהני בלא קנין נלע"ד דהד"ו במוחל כל החוב כיון דהו"ל לאהדורי שטרא ולא אהדריה ש"מ דלהשטאה אכוון אבל במוחל מקצת החוב דלא מצי למהדר ליה שטרא מודה דמהני עכ"ל והיא היא סברתנו שדקדקנו מדברי הסמ"ע תהלות לאל: ומעתה הבוא נבוא לעקר הזכייה שהודה כהרי"ע ז"ל שלזכותם קנאו הנה ראיתי להרב הפוסק שהביא דברי רי"ו שהביא הרב"י בס' קפ"ג והביא מה שתמה עליו הרב"י שדברי רי"ו הם הפך דברי הרא"ש והרב הפוסק הגדיל תמיהתו על הרב"י דאדרבא מסוף דברי הרא"ש שם שם לו דעדיין מחוכא דבני מערבא לענין הצבע וכו' וממנו יש ללמוד דנדון רי"ו אמת וישר הוא דצריך דעת מוכר ולבסוף אחר השקלה וטרייא הניח הרב הפוסק דברי הרב"י בתימא. יעויין בדבריו אך לענין הדין ברר לו דרך לומר דהואל ודברי רי"ו ז"ל מבוארים דבעשאו שליח מיירי והכריח כן ממה שהביא תחלת דברי רי"ו דרישא דדבריו מפורש בה דבעשאו שליח מיירי ומזה יצא לו דסיפא דומייא דרישא דגם היא בעשאו שליח מיירי וא"ך נמצא דרי"ו הפך הרמ"ה ומצינו למרן דפסק כסברת הרמ"ה דפסק אם אמר ליה זבין לי אפילו קנה השליח במעותיו קנה משלחו ולא בעינן דעת מוכר וא"ך מכאן מוכח דמר"ן לא ס"ל כרי"ו אלא מר"ן ס"ל כמאן דאוזפיה דמי ולא בעינן דעת מוכר ומזה יצא לו הרב הפוסק הואל ומר"ן ס"ל דלא כרי"ו דבעי דעת מוכר א"כ אין לנו לחלק בין עשאו שליח או לא וא"ך כהרי"ע זה שקנה מדעתו מממון עצמו זכו בני אחיו והביא הרב הפוסק סמוכות מדברי הד"מ דמר"ן לא ס"ל כדעת רי"ו. חלה היי תוכן דברי הרב הפוסק ע"י: האמת יורה דרכו דלא נחה דעתינו לסמוך על ראיות אלו כי לע"ד הדברים דחוקים חדא אם האמת הוא כדברי הרב הפוסק דהרב"י מפרש לסיפא דדברי רי"ו דבעשאו שליח איירי דומיא דרישא לא הו"ל להרב"י להביא סוף דברי רי"ו דוקא משום דאיכא למטעי ולומר דדברי רי"ו הם בדלא עשאו שליח בזה הוא דפליג עליה הרב"י אבל אם עשאו שליח גם הרב"י יודה וא"כ הו"ל להרב"י להעתיק רישא אגב סיפא כדי שנדע דאסיפא הם דומיא דרישא ועוד אם באמת הרב"י מפרש דסיפא דרי"ו בדעשאו שליח איירי אתמיה למה הרב"י כשתמה על רי"ו למה בו בפרק לא נסתייע מדברי הרמ"ה וכ"ך הו"ל לכתוב אחר תמיהתו ולומר וכן מפורש בדברי הרמ"ה דכתב ראובן שאמר לשמעון זבין וכו' ועוד מה נענה להרב דרישא שמפרש דברי רי"ו בפשיטות דבלא עשאו שליח מיירי ובזה משוה דעת רי"ו לדעת הרמ"ה דרי"ו מיירי בדלא עשאו שליח והרמ"ה איירי בדעשאו שליח ובזה סתר דברי הר"מ שאומר דרי"ו והרמ"ה פלגן בהדייהו יע"ש כל זה בדרישה וא"ך הרי מן הדרישה מפורש דיש לנו לפרש סיפא דדברי רי"ו ז"ל בדלא עשאו שליח איירי וא"ך נפל פת"א בבירא לפי דעת הדרישה אין כאן ראיה לומר דמדפסק מר"ן לדברי הרמ"ה ודאי דלית ליה לדברי רי"ו ז"ל אלא דאיכא למימר דכוונתו באמת כך היא דיש לחלק בקנה במעות עצמו דהיינו במקום דלא עשאו שליח