קרני רא"ם ס

בעלי התקנות שהרי בתקנה שנייה שם נמצא כתוב ראה ראינו דהאידנא נפישי רמאי ואלמי וגברי דלא מעלו וכו' והולכים וקונים מן הגוי ביוקר ועיני הבע"ח רואות וכלות כי אין לאל ידם לתת לקונה דמי קנינו תוך שנה כמו שנזכר וממילא יהיה המכר נחלט לצמיתות לקונה אותו ואנן סהדי דאי הוה חזי הגוי דלא קפצי עלה אינשי למזבנה הוה זבנה למוכר וכו' ובשביל זה תקנו עוד להגריע כחו מהחומש וכו' ותקנה של הגרעת חומש ידוע הוא דלא פשטה. ולא פשטה כי אם תקנה ראשונה ולא זזה ממקומה לתת כל דמי המכר וא"ך אין כל חדוש בנדו"ד דכמשתה הראשונים כן משתה האחרונים: ובפרט דמחזה חזינן דדברי הרב הפוסק אלו מתנגדים עם דברי הרב השד"ר נר"ו בפסקו דהרב השד"ר בפסקו אייתי בידיה דיכול הלוקח לומר ארי אברחת לך ממצרך על פי מה ששאל לבני העיר וענו ואמרו שבזמן הזה הגוים מתעוותים ואינם רוצים לשכלל קרקעות החזקות עד שנאלצים בעל החזקה ומשכללים אותה וכשרואים השכלול אומרים להם תוסיפו שכירות או תצאו מזה. גם בזמן הזה הערלים ממשמשים ובאים לדור בהאל מלאח וכו' וא"ך היאך כתב הרב הפוסק דאלו נשארה ביד הגוי הוה ניחא ליה לבעה"ח הרי עמא דבר דלא כן הוא: איך שיהיה מה שנלע"ד הוא דהן מן הדין הן מן התקנה נראה דצריך לשלם לו כל דמי המכר כמ"ש בסרל"ו ואפילו ההוצאות שאין עליהם עדים שוחדות וכיוצא נאמן ליטול בשבועה כל מה שיאמדוהו העדים שראוי לתת שוחדות והוצאות על מקח זה כל מה שיאמדוהו יטול בשבועה אבל אם יאמר שהוציא יותר מהאומד בודאי אינו נאמן וכמו שנתבאר שם בדיני המצרנות בס' קע"ה סנ"ד שכתבנו דאינו נאמן אלא על השווי אשר יאמדוהו בני אדם וגם כאן הכי הוא ועדיפא מזה אפילו בשליח עצמו שהלך בשליחות המשלח פסק מור"ם בס' קפ"ב ס"ב ז"ל מי שצוה לאחד שיתעסק לו באיזה דבר והוציא עליו הוצאות אם יוציא עליו יותר מן הרגילות להוציא על עסק זה אין צריך להחזיר לו וכו' וא"ך מכ"ש שהלך לקנות בלי שליחות בעל החזקה בודאי שלא יטול יותר משעור הראוי להוציא ובפרט בנדו"ד שאין עדים אלא הוא אומר שהוציא סך רב שוחד והוצאות בודאי שלא יטול כי אם מה שראוי להוציא ע"פ אומד העדים: ואל תשיבני דשאני התם בס' קפ"ב הואל ובא להוציא מחבירו לכך אינו יכול להוציא יותר מן המורגל אבל בנדו"ד שהוא מוחזק בקרקע וברשותיה קאי כמש"ל נימא דיכול להחזיקו בידו וישבע ויטול. זה אינו חדא דהא ההיא דס' קע"ה סנ"ד הגם דגם שם הלוקח הוא דמוחזק לא זכו לו ליטול אפילו בשבועה כי אם מה שיאמדוהו וגם כאן ודאי הכי הוא: ומה גם ההיא דס' קפ"ב דפסק דאינו יכול להוציא מחבירו יותר מהרגילות הרי מצינו להרב חת"ס דהביא דבריו הרב פת"ש שם דפשוט' אפילו תפס השליח יותר מן הראוי מפקינן והטעם הוא דלא הו"ל להוציא יותר וגם כאן הכי הוא דהגע עצמך בההיא דס' רל"ו אם הוציא יותר מכדי קנייתה בודאי דאין לו כי אם דמי שווי המכר וגם לפי התקנה הכי הוא וא"ך הוא הדין בהוציא שוחדות יותר ממה שרגיל הו"ל כמי שהוציא יותר מדמיה דאינו נוטל אלא מה שראוי מכ"ש במקום דליכא עדים מי יאמין לו לדבר שהוא נגד הדעת והסברה. זה פשוט: ומעתה הבוא נבוא למה שטוען הלוקח שאם לא יתנו לו כל מה שהוציא ילך ויחזיר הקרקע למריה קמא שהוא הגוי והרב הפוסק אלהי יעקב בעזרו השיב על זה דאינו יכול דמשעה שקנאו מהגוי כבר זכו בו הבעלים והרי הוא כשלוחם וכו' הדין ד"א דהכי הוא דמשעה שקנה זה נעשה כשלוחו ויכול להוציאה מידו כמ"ש בס' רל"ו ס"ח דאין נותנין לו יותר ממה שהוציא אפילו היה הגוי אוהבו של לוקח וזה בעה"ח היה צריך להוציא יותר עכ"ז אינו אלא כשלוחו ולא יטול אלא מה שהוציא וא"ך משם נמי מוכח דאם הוציא יותר מדמי המכר לא יטול כי אם דמי המכר ואינו יכול לומר אלך ואחזרנה לבעלים דכל מה שהוא יותר הוא כשליח שפשע והוציא הוצאות מרובות וכמו שמפורש שם בסמ"ע סרל"ו סקי"ט בפשיטות שדקדק דכוונת פסק הש"ע לומר דאין להחזיר להלוקח כל הדמים אלא מה שיהיה צריך בעה"ח ליתן יע"ש: עוד נלמד מקו"ח מההיא דס' קע"ה סנ"ד דשם פסק גם כן דאינו נשבע ונוטל אלא דמים שהם ראוים יע"ש ובודאי פשוט התם דאינו יכול לומר אלך ואחזרנה לבעלים או יש בידי למוכרה לזולת עכ"ז אינו יכול לעשות דבר אלא יטול דמים הראוים והטעם הוא כדין מצרנות דמשעה שקנה זה זכה זה והשתא הדברים קו"ח ומה התם דבאם ידעינן בברור שקנאה ביותר מכדי שוויה צריך המצרן לשלם כל מה שנתן הלוקח גם כן התם קי"ל מתנה לית בה דדב"מ ואין יכול להוציאה ממנו אפילו בדמים כל מה ששויה. בכאן דקי"ל דאינו נותן לו אלא דמים הראוים אפילו בידוע שקנאה ביוקר גם דעדיפא מינה דאם קבלה בחנם יטול אותה בעל החזקה בחנם אינו דין שלא יוכל לומר הלוקח אלך ואמכרנה למי שנותן לי יותר מדמי שוויה זה פשוט: עוד ראינו להרב הפוסק נר"ו שהוסיף עוד לחזק הדבר ולגרוע טענה זו של הלוקח וכתב בלשונו הטהור וגדולה מזה נראה לע"ד שאפילו אין בעה"ח רוצים לפדות מידו אלא שיניחוהו בידו ויהיו שותפים מה"ד שנזכר בתקנה וכו' הדין עמהם דאינו יכול להזיקם בהזק גדול כזה שימכרנו לגוי דכמה הפרש יש בין שותפות ישראל לשותפות הגוי וכבר כתב מר"ן סקע"ה ס"מ וכו' באמת מילתא דתמיהא חזינן הכא שמעלת הרב הפוסק נר"ו בכאן סתר דבריו הראשונים שהרי בדבריו דלעיל כשעמדו לנגדו דברי הש"ע דסרל"ו ס"ח דשם פסק שצריך בעה"ח לשלם דמי שווי המכר שהוציא. יצא לחלק דהתם הוי מבריח ארי ובנדו"ד הוי מרביע ארי דאלו היתה נשארה ביד הגוי טוב יותר משקנאה ישראל זה. זהו דבריו לעיל וא"ך איך חזר עכשיו לומר דהשותפות עם ישראל הוא טוב מן הגוי ואם ילך להחזירה לבעלים הוי מזיק גדול אתמיהא: אך אנן בדידן לפי שטתינו לעיל דלעולם שותפות עם הגוי מיגרע גריעה ובפרט לפי מה שהעידו כל יושבי עירם להרב השד"ר לן כמ"ש לעיל בודאי