קרני רא"ם נח

כל המצרנים לסלקו אלא אפילו אחד לבדו ואפילו שותף עם הקונה יכול לסלק הקונה מחלקו מכח מה שמצא להרה"ג מוהר"ר יעב"ץ ז"ל בס' רי"ז שכתב כמה נדוים וחרמות במשיג גבול בתקנות הללו וקי"ל כל ספק חרם להחמיר כמ"ש כנה"ג הגה"ט סק"ס עכ"ל הטהור לע"ד נראה דנדו"ד לא נכנס בדין ספק חר"ס שהרי שם שם לו הרב החבי"ב סיי"ם בסי"ז ז"ל הא דספק חרם בהסכמות להחמיר היינו כשהספק הוא בהכנת תקנת החזקות אבל כשלא הוזכר הדבר בתקנה לא מקרי ספק להחמיר מהר"א ן' ששון ז"ל עכ"ל ופירוש הדברים הוא דאם הדבר מסופק לנו בהבנת הלשון אם פירושו כך או פירושו כך בזה הוא דאזלינן לחומרא אבל בדבר שלא נזכר בתקנה כעין נדו"ד אלא מסופקים אנחנו אם תקנו גם בזה או לא נכנס בסוג זה ופשוט והן הן הדברים שכתב הרב החבי"ב שם בסיום דבריו סט"ז ז"ל וכתב משפט צדק בח"ב סס"ד שאפילו אם יש בי ספק אם הוא בחרם או לא יש להחמיר אבל אם הוא ספק אם היתה הסכמה על זה יש להקל עכ"ל וא"כ גם כאן הרי הדבר ספק אם היתה הסכמה על אופנים אלו או לא וא"ך אין כאן ספק חרם והעיד על זה האופנים שאנחנו מסופקים בהם לא מקרו ספק חרם דהנה מצאתי ראיתי להרב תוש"י ח"ב ס' צ"ז כתב ז"ל גם מ"ש חכמי תיטוואן בכל שותף בקרקע או בחזקה שקנה חלקו וחלק חבירו מן הגוי שהיה בידו קרקע משנים קדמוניות שיזכה גם בחלק חבירו כיון שיש לו חלק בה ולא חלה עליו תקנת החזקה להיות הבחירה ביד הבעלים לפדות ולא דברו אלא באיש נכרי וכו' וחכמי תיטוואן אלו שכתבו הדברים האלה הן הם בעלי הסברות שהביאו הרה"ג משי"ש סי' שפ"ה והרה"ג מוהר"ר יואל זלה"ה בתוש"י ח"ב סי' ז"ך וצ"ז ודחו אותם בשתי ידים וכתבו הרוב חכמי המערב פסקו דלא כוותיהו כמש"ל. איך שיהיה למאי דאתן עלה הרי לך דבעלי סברא זו הם חכמי תיטוואן יע"א ועיניך תראינה בס' הרב מוהר"ר יעב"ץ ז"ל סרי"ז דתשובתו היתה לחכמי תיטוואן על מאי דנשאל מהם ושם כתב נדוים וחרמות בענין התקנות וא"כ הרי לרבותינו חכמי תיטוואן לפניהם נגלו תעלומות התקנה שהיתה בחרמות וא"ך היאך קמו אחריהם וכתבו דשותף שקנה מן הגוי לא חלה עליו התקנה מן הראוי לומר דחלה עליו התקנה מכח ספק חרם כי ודאי האחרונים ידעו מפסק הרב יעב"ץ זלה"ה שהגיע אליהם בימי רבותיהם אלא ודאי הגם דמידע ידעי שהתקנה בחרם ומן הספק יש להחמיר היינו דוקא בפסקו של מהר"א ן' ששון ז"ל והרב משפט צדק שהספק הוא בלשון התקנה אבל בספק שאינו מלשין התקנה אלא הספק אם תקנו באופן זה או לא תקנו כל עקר לא נכנס בסוג זה: ומעתה הבוא נבא למה שטען הלוקח שזולת הסך שכתוב בספר המקנה עוד הוציא שוחדות וכו' והרב הפוסק הגריע כחו בטענה זו ותחלה וראש דקדק מתקנת ב"ן אי"ש ח"י שכתבו בזה"ל שהבחירה לתת ללוקח דמי המכר וכו' מלשון זה דקדק דוקא דמי מכר. באמת אתמיהא למה לא יוכללו כל ההוצאות בכלל דמי מכר למה יגרעו ההוצאות מדמי מכר אלא מעתה במקום שנותנים מכס למלך לערך שנים או שלשה למאה על המכר האם נאמר דגם הם לא יוכללו ובפרט במשל אם היתה שוה מאתים והלך ונתן שוחד חמשים ולקחה במאה דהוי בין דמי המקח והשוחד ק"ן האם יאמרו בעלי התקנה שלא יטול כי אם מה שבשטר מכר ותו לא זהו תשלום גמולו הטוב אתמיהא. דרכיה דרכי נועם כתיב. ובודאי דמי מכר שאמרו הוא כל מה שיוציא יהי' נכלל בכלל דמי מכר שאמרו ודוגמא לזה עיין בחומ"ש סרכ"ז סכ"ח בדין הנושא ונותן באמונה שכתב ז"ל ומעלה על דמי המקח שכר הכתף והפונדק וכוללם בדמי המקח וכו' הרי לך הגם דשם הזכירו כ"כ ריוח על דמי המקח אמרינן דיחשוב גם ההוצאות דגם הם בכלל דמי המקח מקרו ודוגמא אציג גם לכאן מה שאמרו רז"ל דמי המקח כוונתם שהכל יהיה בכלל: ובזה נחה שקטה גם מתקנה השניה דכוונתם גם כן הואיל ורבו פורצי גדר והולכים וקינים בין על ידי שוחדות בין שלא על ידי שוחדות ביוקר לכן הגריעו כחם מן החומש דהיינו נגרע חומש מכל מה שהוציא זהו הנראה ואין ראיה לדבריו מדברי התקנות האלו ופשוט הוא אם יש ברור כמה הוציא שוחדות וכו' בודאי דאין לנו להגריע דמי הוצאתו מדמי ממכרו ואדרבא צריך להחזיק לו טובה וברכה על זה כי ידוע שאם אדם נותן שוחד על המקח ודאי לוקחו בפחות משוויו: אך אם אין עדים על זה אם יכול ליטול בשבועה ראיתי להרב הפוסק שמלבד מה שדקדק מדברי התקנות שמהם מוכח דאינו נוטל כי אם מה שבא כתוב בשטר מכר ומשמעות דבריו הוא אפילו יהיו ההוצאות על ידי עדים אח"ך כמדומה לי שחזר מסברא זו וחזר לומר דעכ"פ אם לא יש עדים על ההוצאות נקוט מיהא שלא יטול מצד הדין הואל וכללם כליל בידינו שאין אדם נשבע ונוטל אלא בדיני נחשו"ן הוא שאמרו נשבע ונוטל אבל בשאר תביעות כגון שותף וכו' דין הוא שאינו נשבע ונוטל: גם לדבר הזה הגם דראה ראינו להרב השד"ר נר"ו השיב על זה. עוד אוסיף לך כהנה לתמוה על הרב הפוסק איך מלאו לבו מעקרא לדמות זה ולומר עליו שזה נקרא נשבע ונוטל הרי מצינו למור"ם בס' רל"ו ס"א שכתב על הבעלים להביא ראיה דקרקע בחזקת הלקוחות כשנתנו הבעלים הקרקע מעצמן כדי שלא יהרגני וכו'. וא"ך מכ"ש נדו"ד שמעצמן מכרו בלי אונס בודאי בחזקת הלקוחות קאי: ודוגמא לזה ממש הוא מה שמצינו בדיני המוכר קרקע שלו לחבירו בהטבה דהנה מצינו להרב המבי"ט דפסיק ותני דיכול בע"ח של המוכר שלוה לו אחר המכר וההטבה יכול להוציאה מיד הלוקח וטעמו הוא כמפורש בדבריו משום דמוכר בהטבה מוכר הוא פחות משוויה וא"ך אותו זכות שנשארה לו למוכר בע"ח יכול להוציאה מיד הלוקח הרי דבמוכר בהטבה חשבינן דעדיין יש למוכר זכות בו ועכ"ז מצינו להרב כנה"ג סר"ז הגה"ט אות פ"ג שכתב בדין המוכר קרקעו בהטבה ז"ל נפלה הכחשה בין המוכר ובין הלוקח שהמוכר אומר שכבר החזיר המעות והלוקח אומר שלא החזיר. על המוכר להביא ראיה. הרשב"א בתשובה וכתב רב עמרם גאון שיש להחרים עכ"ל גם מצינו להרב הנז' הגה"ט אות ע"ד שכתב משם הרב המבי"ט ז"ל אם קודם שכתב הקונה למוכר שטר הטבה לוה המוכר מראובן ואח"ך לוה מהקונה ואח"ך