קרני רא"ם נז

דלא בחר לו לפסוק כמהר"ם אלא בזו דוקא ולא במקום דאיכא פסידא דמוכר ומעתה אין כאן שום ראיה ממה שהביא הרב"י תשובת מהר"ם להוכיח ממנה דס"ל דאפילו במקום דאיכא פסידא דמוכר שותף עדיף חדא שהרי המחלקים חלוק זה לא נעלם תשובת מהר"ם מעיניהם ואפילו הכי ודאי מפרשי לה כמש"ל ודלא כהכנה"ג וגם הרב"י איכא למימר הכי ס"ל וכדאמרן וא"ך הואל והדבר במחלוקת שנוי הלוקח מוחזק וכמ"ש הטור בס"ד והש"ע ומור"ם סמ"ה יע"ש ומה גם לפי דקדוקו של הכנה"ג בדברי מהר"ם אם כדבריו כן הוא א"ך אדרבא הרב"י מדהביא תשובת מהר"ם ובחר לו להביא ממנה כי אם דין אשה שקנתה ולא הביא סוף דבריו א"ך ש"מ דלא קי"ל כוותיה בהכי: וכל זה כתבנו ללא צורך כי אם לישא וליתן להתלמד לעלמא ובפרט לישא וליתן על דברי הרב השד"ר כי ערבים עלי דברי דוד נר"ו אבל לענין דינא אין אנו צריכים להאריך דכבר הורה זקן הרב מהריב"ו בסקפ"ו דלעולם אזלינן בתר מאי דכיילי לן רבנן הרב"ח בתשובה והרב משפט צדק משם מהרש"י זלה"ה דבמקום פסידא דמוכר ליכא דין דשותף עדיף יע"ש וכן מוכח נמי מדברי הרב תוש"י ח"ב סצ"ז בדף ס"ב ע"א יע"ש: איך שיהיה תבנא לדיננא בנדו"ד דליכא פסידא דמוכר אפילו אלו באנו לזכות בעל החזקה אתינן עלה מדין מצרן עכ"ז יכול הוא לסלקו אפילו מקרקעי אחד מכ"ש אם יתאספו כל בעלי החזקות ויבואו לרשת נחלתם פשיטא דלית דו"ד וכמו שהביא הרב הפוסק נר"ו משם זכו"ל משם מהרי"ך ז"ל בפשיטות: הן אמת דלכאורא נראה דההיא דמהרי"ך דפסק דאם יאמרו לו או קח הכל או צא מן הבית נראה שמנגדות לדברינו הנז"ל דאמרן אפילו איש אחד יכול הוא להוציא זכותו מיד הלוקח כד דייקת באמת יש לחלק כמ"ש השד"ר דהתם כל החצר הוי כשדה אחת וכשיקח הבית הוי כאלו אומר לו תן לי חצי שדה אבל נדו"ד הוא כשתי שדות יכול לסלקו מאחת אך בקרקע המשותפת חזקתה בין הלוקח ובין אחר ודאי דזכה הלוקח מטעם אם קדם אחד מן המצרנים או מן השותפים וקנה בזה נראה דצדקו דבריו לפי שטה זו של הלוקח דחשיב זכיות בעל החזקה שמוציא מיד הלוקח הוא מדין מצרנות: אך באמת לקושטא דמילתא כל מה שכתבנו בענין זה מדין מצרנות אינו אלא טרחה ויגיעת בשר ולא כתבנו אלא להוציא מלב הטועים לכך כתבינן אפילו יהבינן ליהו כל דילייהו דמדין מצרנות נגעו בה עכ"ז אפילו בעל חזקה אחת הוא לבדו יכול להוציא מידו: אבל לפי האמת לא נגע ולא פגע בחזקות דידן דין מצרנות אלא דזכות יש לו לבעל החזקה בכל גוף הקרקע וכמו שבא כתוב מידי אביר יעקב נר"ו באוריך א"ץ לכפול הדברים ובפרט כי פשוטים המה שכל כונת נ"ן בעלי התקנות זיע"א לא היתה כוונתם אלא שלא תסוב נחלה ואיש אל נחלת אבותיו ישוב ולא יופקע זכותו וא"ך מה לי קנה הלוקח כל הקרקעות של המוכר ביחד או קנה קרקע המשותפת חזקתה עם חבירו פשוט דכולם שוים לטובה שלא יופקע כח בעל החזקה ויכול להוציא חלקו מיד השותף וכמ"ש בפשיטות הרבנים הגדולים המלאך ר"ב בח"א סימן שפ"ה ותוש"י ח"ב ז"ך וצ"ז יע"ש ששניהם נתנבאו בסגנון אחד דרוב חכמי המערב עלתה הסכמתם דהשותף יוציא חלקו מיד השותף נוסף על זה ממה שהעד העד בנו אדוני האר"ש הרב עדות ביעקב נר"ו שגם הוא ראה וידע שבדור דעה שלפניו כך הסכימו הלכה למעשה א"ך שוב אין לפקפק דמעשה רב: אך באמת הגם דראה ראינו להרבנים הנז"ל שכתבו שכך עלתה הלכה עדיין יש לספוקי בדבריהם דאולי לא דברו אלא בשותף שלא רצה לתת כלל חלק לשותפו בזה הוא דפסקו דמחוייב להחזיר לו זכותו אבל אה"ן אם הקונה יבוא בטענה שנותן הבחירה לשות ויאמר לו קח הכל או לא תקח כלל דבזה לא גילו דעתם כלל וא"ך איכא למימר דבנדו"ז שיתן הבחירה ביד השותף איכא למימר דמודו לדברי מהרי"ך שהביא הרב זכו"ל דבדבר המשותף הוי כחצי שדה והיא היא שדבר בה מהרי"ך כמש"ל וא"ך גם כאן בשותפין בחזקת בית אחת או חצר אחת יש לספוקי דילמא יודו לסברת מהרי"ך ז"ל: אך לפי האמת והסברה נראה דלא כן היא דהואל ובעל החזקה יש לו זכות בכל גוף הקרקע היאך יכול לדחותו בטעם חלוש כזה דהגע עצמך שנים שהיתה להם שדה בשותפ' וברוב הימים נגזלה מידם והלך אחד וקנאה מהגזלן דאם נאמר אם בא אחד להוציא חלקו מן הלוקח אין יכול להוציאו משום שהלוקח יאמר לו או קח הכל או הוציא מן הבית דזה לא יתכן אלא דין הוא שיטול מה שנגזל ממנו והגם דפסק הש"ע בסי"ג בקונה שדה אחת אין יכול המצרן להוציא ממנו חצי שדה התם דוקא דמשום מצרנות אתי עליה אינו בדין שבמקום הפסד דידיה נחייבהו לקיים מצות ועשית הישר והטוב אבל בכאן שבא להוציא מיד הלוקח משים דהגוף חשוב שלו מה איכפת ליה בין בא להוציא ממנו שדה שלמה או חצי שדה ופשוט. נשאר לנו דברי מהרי"ך שהביא הרב זכו"ל לישבם מוכרחים אנחנו לחלק בין חזקות דידהו לחזקות דידן וכמ"ש הרב השד"ר נר"ו דיש לחלק ביניהם: ומה גם דאפילו בחזקות שדבר בהם מהרי"ך ז"ל לא דבר אלא באותו נדון שלו שמעולם לא היתה שותפות לקונה עם בעל אותו בית כלל באותו חצר בזה הוא דיכול לומר אין רצוני להיות לי שום שותפות עם שום אדם בחצר לכך אומר או קנה ממני או צא מעלי אבל בנדו"ד שהיו שותפים אין יכול לטעון כן שהרי תשובתו בצדו כמו שהיה נוח לו מקודם בשותפות גם עתה כן הוא דגלוי מילתא בזה מהני וכמו שמצינו סמך למנהג שנהגו במערב לדון כדעת הטו"ז שהשוכר הדר בבית יכול לומר שהוא מצרן ואין יכול בעל הבית לומר שהשני נוח לי משום דאמרינן ליה כי היכי דהוה נוח לך מקודם יהיה נוח לך גם עתה יע"ש בס' וי"צ בלקוטיו אות שי"ן וא"ך גם כאן הואל והיו שותפים והיו נוחים זל"ז כל אחד בשותפות עם חבירו אפילו מהרי"ך ז"ל יודה שחזר הדבר לקדמותו: והנה ראיתי להרב השד"ר נר"ו שכתב עוד לזכות לבעל החזקה לסלק ללוקח אפילו לא יבואו