קרני רא"ם נו

הן אמת לכאורה היה מקום לגמגם בזה ממה שנקט הש"ע בלשונו הטהור ז"ל אין בעל המצר וכו' שהרי היא והאחרת קנה וכו' לשון זה מורה דבאופן זה שרצה המצרן לסלקו מאחת דאין יכול לסלקו לא בעינן משום פסידא דמוכר אלא משום הלוקח עצמו יכול לומר אני לא קניתי אלא בצירוף הכל אבל אלולי הצירוף אין לי לקנות מאומה מאיזה שיהיה וא"ך אינו בדין שנחייבהו לעשות טוב וישר במקום פסידתו וא"ך ע"פ זה לא שאני לן בין יהיה הלקוח מיד ישראל או מיד גוי אין המצרן יכול לסלקו מאחת. כל זה נראה לכאורה. אך אין זה אמת שהרי מה שנקט הש"ע בלשונו שהרי היא והאחרת קנה כאחד לישנא דהרמב"ם נקט כדרכו והוא מה שפסק הר"ם במז"ל בהלכות שכנים הלכ"ו ומצינו להרב המגי"ד שם שכתב ז"ל המוכר כל נכסיו לא' וכו' מפורש שם וכתב הרמב"ן ואפילו אמר המצרן אנא זביננא לכלהו נכסי וכ"ך בעיטור וכן דעת רבינו אשר עכ"ל מדברי דהר"מ אלו שמביא דברי הרמב"ן ז"ל על דברי הרמב"ם נראה דכוונתו לומר דדברי הרמב"ן יוצדקו על דברי הרמב"ם ולא פליגי וא"ך מוכרח אתה לומר דטעמו דהרמב"ם הוא משום פסידא דמוכר כמפורש בדברי רש"י בגמרא דאולי איידי דביני ביני וכו' דאי טעמו דהרמב"ם משום דהלוקח עצמו יכול לבוא בטענה לומר לא קניתי אלא הכל א"ך לפי זה אם יאמר לו המצרן אני אקח הכל ולא יהיה לך פסידא זכאי המצרן באמירתו וא"ך לא יוצדקו דברי הרמב"ן על דברי הרמב"ם וקשה לזווגם והיאך הרב המגי"ד בא לזווגם יחד דכך מורה לשונו אלא ודאי דגם הרמב"ם אזיל בשטת רש"י בטעמו: ובר מן דין הרי הדבר מפורש יוצא מדברי הרמב"ם עצמו שפסק הטו"ר ז"ל סכ"ה ופסקו הש"ע סי"ג ז"ל כתב הרמב"ם אחד שלקח משנים שדה אחת ובא המצרן לסלקו מחציו שלקח מהאחד אינו יכול לסלקו אלא א"ך מסלקו מכולה ע"ך וכתב הרב"י דתלמידי רשב"א כתבו על דברי הרמב"ם וז"ל והני מילי בשדה אחת שהיתה משותפת בין שני אנשים אבל לקח שתי שדות משני בני אדם מסלק איזה מהם שירצה עכ"ל הרי לך דאפילו קנה שתי שדות בצירוף משני שותפים עכ"ז יכול המצרן לסלקו מאחת שירצה ואין יכול לומר יש לי פסידא כי לא קניתי אלא בצירוף והגם דהתם מיירי שקנה משנים ובכאן קנה מאחד בודאי דאין חלוק ומה לי קנה מחד או משנים בודאי אי הוה מקום לחוש לפסידתו דלוקח בודאי דאין לחלק אלא בודאי דאין לחוש לטענתו זה וטעמא רבא איכא דדוקא חצי שדה הוא דאיכא דעבדי דלא קנו אבל שדה אחת מדי יום יום נמכר ונקנה ופשוט: איך שיהיה הדרן למאי דאתן עלה הואל והטעם הוא משום פסידא דמוכר בנדו"ד דלא שייך טעם זה נראה דאפילו אחד לבדו מבעלי חזקות יכול הוא להוציא חלקו ונחלתו מיד לוקח זה אפילו אי לא הוה אתי אלא מכח דדב"מ מכ"ש דיש לו דין שותף שהרי יש לו רביע בקרקע ושותף עדיף הוא ממצרן כדקי"ל דבמקום דליכא פסידא דמוכר דין הוא שנאמר דשותף עדיף ולא כמ"ש הרב השד"ר נר"ו בפסקו דאפילו במקום דאיכא פסידא דמוכר שותף עדיף ממצרן ומייתי ראיה ממ"ש כנה"ג דהרב"י ז"ל מייתי לתשובת מהר"ם ומדמייתי לה ש"מ דס"ל כמהר"ם ומזה יצא הכנה"ג לתמוה על הרב"י שמביא דעת מהר"ם בב"י ולמה לא פסקה בקצר דשותף עדיף אלה היו דברי הרב כנה"ג ומזה רצה השד"ר נר"ו לפסוק הלכה דאפילו במקום פסידא דמוכר שותף עדיף הואל והכנה"ג כתב דמר"ן בב"י ס"ל לתשובת מהר"ם כדאמרן זהו תכלית דבריו. ומחילה מכבודו לא ידעתי היכן מצא כתוב בפירוש בתשובת מהר"ם דשותף עדיף אפילו במקום פסידא דמוכר הרי לא נמצא כתוב בב"י אלא כדברים האלה ז"ל מ"ך בתשובת מהרי"ל שפסק מהר"ם דאפע"ג דאשה לית בה דדב"מ דינא דבר שותפ' אית לה דעדיף השותף בגוף הקרקע עכ"ל מדבר תשובה זו לא מכריעא מילתא ואיכא למימר דלא קאי אלא אדין האשה שקנתה קרקע דליכא פסידא דמוכר וכן אדרבא מורה לשונו שכתב בזה"ל דאפע"ג דאשה לית בה דדב"מ. וכו' הלשון הזה מורה דכוונתו לומר דאשה שאמרו אינה מצווה על ועשית הטוב והישר דדב"מ דין שותף וכו' אבל באשה שמכרה איכא למימר ס"ל למר"ן דרב"י דמהר"ם מודה במודים דרבנן דאחי ושותפי ומצרן שוים וכמ"ש שר הרב כנה"ג משם מהר"ש יונה דהכי מחלק בפשיטות בין מקום שיש בו פסידא דמוכר למקום שיש לו פסידא דלוקח יע"ש והגם שבאמת שהכנה"ג תמה על המחלקים חלוק זה וכתב דמתשובת מהר"ם דכתב בלשונו ז"ל וכן אני אומר דכל הני דאמרן לית בהו דדב"מ דוקא מצרן לא שותף ע"ך ומסיום דבריו אלו של מהר"ם דייק בכנה"ג דכל הני דקאמרן הוא קאי אפילו במקום דאיכא פסידא דמוכר יע"ש עכ"פ סברת החולקים המחלקים לא מדקדקים בדברי מהר"ם כן אלא ס"ל דמה שכתב מהר"ם שאני אומר כל הני דאמרו וכו' לא קאי אלא במקום דליכא פסידא דמוכר וא"ך לדעתם לא נרמז בדברי מהר"ם מקום פסידא דמוכר: גם יש להביא ראיה דמה שכתב הרב"י משם מהר"ם דבאשה אית בה דינא דשותפי וכו' דמהר"ם מיירי באשה שקנתה דליכא פסידא דמוכר דבר מהר"ם יש להביא ראיה מדברי כנה"ג שתמה על המחלקים בין מקום דאיכא פסידא יכו' יצא לתמוה עליהם ממה שסיים מהר"ם דבריו וכתב ואני אומר וכו' ואי באמת דתשובת מהר"ם היתה על אשה שמכרה דהוא פסידא דמוכר מכאן הו"ל לתמוה עליהם מעקר פסקו ולא הוה צריך לדקדק מסוף דבריו שכתב שאני אומר וכו' אלא ודאי מוכרחין לומר דפסקו דמהר"ם הוא באשה שלקחה דאין כאן כי אם פסידא דלוקח ועל. זה לא מצא עזר כנגדו הרב כנה"ג לתמוה על המחלקים כי אם מדברי מהר"ם האחרונים שסיים וכתב שאני אומר וכו' וא"ך מהוכחת דברי מהר"ם ז"ל שהוכיח הכנה"ג אדרבא יש לנו לומר דהרב"י ס"ל דבמקום דאיכא פסידא דמוכר ליכא דדב"מ אפילו לגבי שותק והראיה מדלא הביא סוף דברי מהר"ם בתשובה שכתב כל מקום שאמרו דליכא דדב"מ איכא דינא דשותק דממנו נשמע לפי דברי כנה"ג דאפילו במקום דאיכא פסידא דמוכר דבר מהר"ם וא"ך הרב"י מדלא הביא דברי מהר"ם האחרונים ולא בחר להביא כי אם דינא דאשה שקנתה מכאן נראה