קרני רא"ם נה

גיטה מדאורייתא דלא מקרייא משלחה וחוזרת: אחרי כותבי ראיתי הרב ח"מ סקי"ט סקי"ג שהביא משם תשובת מהרש"ל דלדעת רבינו שמח"ה זי"ע דיודעת לשמור גיטה דשיטה לא בעינן דעתא צילתא כולי האי כמו בקטנה המתגרשת דבעינן בה צרור וזורקתו וכו' ודעת רבינו אפרים וראבי"ה דגדולה דאין בה דעת גרועה מקטנה דאתייא לכלל דעת ע"ך והנה לדעת רבינו שמחה ז"ל דמעדיף כח השוטה יותר מהקטנה ודאי נראה דשטתו בסוגיית הגמרא שהבאתי היא כמ"ש אני בעוניי בדרך אדרבא אבל שטת ר"א וראבי"ה דכתבו דקטנה עדיפא מגדולה תקשי להו מאי מקשה התלמוד מעיקרא הא שוטה בעלמא היא אימא שינא ושנא בין שוטה לקטנה דבקטנה הואל ואתייא לכלל דעת אימא דמהני בה כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה והגם שיש לישב קצת נ"ל דוחק וי"ל: עכ"פ הרי מדברי הרב רבינו שמחה מוכח דהשוטה היא עדיפא מן הקטנה וא"ך אם יעקב בעל לאה יביא עדים שהשוטה הזאת יודעת לשמור את גיטה דהיינו נותנים לה צרור וכו' ודאי איני מחויב לה בשום דבר וכתרוצו של הרב"ש על דברי מר"ן דס"ע עם דבריו דסקי"ט ויכול לומר קי"ל כהרב"ש ומה גם בנדו"ד שרוצה לפרוע לה דמי כתובתה הרי הוא יוצא י"ח גם לדעת הרח"מ דמחלק בדברי מר"ן בין רוצה לפרוע לה כתובה לשאינו רוצה לפרוע לה א"ך בכאן שרוצה לפרוע ודאי אין עליו שום חיוב כלל אלא מניח דמי כתובתה ביד בדי"ץ והם מאכילים ומרפאים אותה מהם: גם מה שטען יעקב שאם ימות לא תירש אותו גם בזה נלע"ד דצדקו דבריו שהרי מה שנוטלת האשה מחצה בנכסי בעלה אחר מותו הוא תמורת סכי כתוב' כדמפורש הדבר יוצא בדברי קמאי ובתראי רבותינו חכמי פא"ס הראשונים ומדברי חכמי התקנה: והואל וקבלה דמי כתוב' ודאי אחרי מות בעלה אין לה ליטול מנכסיו שום דבר כדמצינו דכתב מר"ן באהע"ז סצ"ו ס"א דאין האלמנה גובה כתוב' ר אלא בשבועה וכתב הב"ש סק"א דה"ט הוא דחיישינן שמא התפיסה צררי הרי מוכח דאם פרעה בכתוב' אין לה על היורשים כלום ועדיפא מזה כתב מר"ן סק"ה ס"א בדין המוכרת כתיב' לבעלה דמכרה מכר ואסור להשהותה וכן כתב הרח"מ סק"ס דאם מת הבעל קודם שיכתוב לה כתובה אחרת אין לה כתובה וכ"ך גם כן הרב"ש סק"ג מכ"ש נדו"ד דלא מכרה אלא דהרי הוא פורע אותה במושלם וגם בכתובה דידן דקאסטיילאנוס דינא הכי הוא ודאי דאם פרעה בכתובה אין לה עליו לא היא ולא יורשיה כלים דדין אחד הוא שהרי מפורש בדברי רבותינו בעלי התקנות דגם בכתובה דידן אינה נוטלת חצי הנכסים אלא אחר שבועה הרי כל שלא נשבעה אין לה שום חלק בבעל מטעה דאמרינן שמא פרעה בכתוב' וכל שנפרעה בכתוב' אין לה עליו ועל יורשיו כלום: וא"ך בנדו"ד שרוצה לפרוע לה כתובתה ומה גם רוצה לגרשה אלא מטעמא דאיסורא דרבנן רמי עליה שלא תהיה מופקרת לכל ודאי שאין לה עליו כלום בין מחיים בין לאחר מיתה ומעתה יכולים הבדי"ץ אחר שיביא עדים שהשוטה הזאת מבחנת בין אגוז לצרור יכולים הבדי"ץ לקחת דמי כתובתה מידו ויכתבו לו מעשה בדי"ץ שהוא פטור ועטיר מכל מין חיוב בין מחיים בין לאחר מיתה והגם שיש כמה ראיות לזה מדויקים היטב מדברי מר"ן ונושאי כליו לאפס הפנאי לא רציתי להאריך והי' זה באדר תרמ"ב לפ"ק וצוי"ם וימ"ן פה סאלי יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט שו"ת חלק חו"מ הלכות טוען ונטען סימן י"ט תשובה לעיר מקנאס יע"ה מעשה בראובן ושמעון שהלכו וקנו מהא"ל נאדי"ר כל הקרקעות שיש להא"ל זאמי"ע במחז"ק בשותפו' ישראל דהיינו שיש לישראל החזקה והגוף לגוי ומכר להם האל נאדיר את הגוף ואחר שנחלט במכר ביד הקונים הנז' עמדו כל בעלי החזקות הנז' לפדות מידם איש את שלו בכח תקנת רבותינו המגורשים נ"ן זלה"ה והלקוחים הנז' מעכבים מכמה סבות הראשונה היא באומרם כיון שקנו הכל בב"א אין זכות לבעלי החזקות לפדות ובפרט באיזה קרקעות מהם שהלקוחים הנז' הם שותפים בהם עם בעלי החזקה וכיון, שקדמו הם וקנו אין שאר השותפין יכולים לסלקם אפילו מחלקם שנית. עוד אומרים שאף את"ל שעדיין יש שוז"ך לבעלי החזקות לפדות מידם בזה לא ניחא ליהו והרי הם מוכנים להחזיר המכר לבעליו או למכרם לגוי אחר וישארו בעה"ח כמו שהיו מקודם. שלשת. טענו הלוקחים הנז' שמלבד דמי המכר המפורשים בשטרי מכר עוד הוציאו שוחדות אחרות קרוב למחצית בדמי המכר ואם רוצים בעה"ח לפדות מידם כפי התקנה צריכים הם לפרוע גם חלקם בהוצאות הנז' מלבד דמי המכר הלאו הכי לא יסתלקו אלא ישאר בידם של הקונים יומ"ץ זהו הנוסח המובא לידינו מעי"ת מקנאס אב"א: הן היום האירו אל עבר פנינו הני פסקי דבי רב על השאלה הנז' ראשון בקודש נהדר מעשה החר"ש והמסג"ר הרב המו' סבד"מ מוהר"ר יעקב בחר לו לו יה נר"ו ושניות מד"ס מעשה ידיהם של צדיקים שני צנתרות הזהב שלוחי דרחמנא נינהו הראשון אדם הרב המובהק מר דיינה כמוהר"ר אליהו זכו"ל ואשר על ידו השני הרב מוה"ר אהרן נר"ו. ובאמת הגם שאין בפי מענה כי בזה הזמן רבות אנחותי ונטתה דעתי לאחוז פלך השתיקה אך משום אין מסרבין לגדול הוכרחתי לחוות דעתי הקלה כמות שהיא בראשי פרקי דוקא: הנה השקפנו לטובה על טענת הלוקחים ועל מה שהשיב בראש הרב אביר יעקב נר"ו תחלה וראש דחה דבריהם במה שרצו לזכות הואל וקנו כל נכסי הגוי הדר דינייהו כמ"ש הש"ע בס' קע"ה סל"ו יע"ש והרב הפוסק דחה דבריהם דלא היתה תקנה בזה אלא משום פסידא דמוכר ישראל אבל לא במוכר גוי ומכח זה פסיק ותני דאפילו מצרן אחד יכול לסלקו משלו: