קרני רא"ם נד

לה כתובה לא מיפטר איך שיהיה נקטינן מכאן מדברי הרב"ש והרחל"ם דאם יודעת לשמור גטה וגם נותן לה דמי כתובתה אינו חייב לרפאותה ולא לזונה: והגם שמור"ם ס"ל דדעת מר"ן בס"ע מיירי אפילו ביודעת לשמור את גיטה ואפילו הכי חייב בכל מילי וכבר קיי"ל דהיכא דלא גילה מר"ן דעתו אזלינן בתר מור"ם נגד פוסקים אחרים ודאי בזה לא אזלינן בתר מור"ם ויהיו דברי מר"ן סתראי והצד הנראה טוב וישר הוא לתרץ דבריו אפילו בדרך דוחק מלהניחם בקושייא וכ"ש דבכאן לפי תרוץ הרב"ש והח"מ הרי דברי מר"ן ששים ושמחים ולענד"ן דהמדקדק בדברי מר"ן אלו דסקי"ט יראה חלוקו של הרב"ש נכר לעין כל דהא בס"ע כתב דבריו בסתם ובס' קי"ט כתב מקודם נשתטית ואינה יכולה לשמור עצמה וע"ז סיים ואינו חייב וכו' וא"ך בנדו"ז לא שבקינן דברי הרב"ש והח"מ ועבדינן כסברת מור"ם ואין צריך להביא ראיות לזה כי כבר כתיב בידינו מזה באורך. איך שיהיה עלה בידינו דודאי אשה זאת אם יהיה באופן שיעידו שני עדים שהיא יודעת לשמור גטה ודאי דפטיר ועטיר לסברת הרב"ש מכ"ש הכא שרוצה לפרוע כתובתה ודאי יצא אפילו דעת הרח"מ ואליבא דכ"ע פטור: והנה בדין שוטה שיודעת לשמור גטה וכו' לא פירש מר"ן הקדוש כיצד היא יודעת לשמור גטה אבל מצינו בדין קטנה שגילה דעתו באהע"ז סקמ"א ס"ו וזל"ה קדשה אביה כשהיא קטנה ומת או שנשאת אם מבחנת בין גטה לדבר אחר דהיינו שנותנין לה צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו וי"א כשתגיע לעונת הפעוטות מתגרשת על ידי עצמה ע"ך והנה דין זה דכתב מר"ן אם היא מבחנת וכו' היינו יודעת לשמור את גטה ופירוש מבחנת. היינו יודעת לשמור גטה דדין זה הוא מהש"ס דגטין דס"ד ע"ב וז"ל הגמרא שם, ת"ר קטנה יודעת לשמור גטה מתגרשת ושאינה יודעת לשמור את גטה אינה מתגרשת ואיזהו הקטנה שיודעת לשמור את גטה כל שמשמרת גטה ודבר אחר מאי קאמר אמר ר' יוחנן ה"ק כל שמשמרת דבר אחר מחמת גטה מתקיף לה ר"ה בר מנוח הא שוטה בעלמא היא אלא אמר ר"ה בר מנוח משמיה דרב אחא בר איקא כל שמבחנת בין גטה לד"א ע"ך וסיים שם בש"ס דס"ה ע"א אמר רבא שלשה מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכנגדם בקטנה מתקדשת למאון. הפעוטות מקחן מקח וממכרם ממכר וכנגדם בקטנה מתגרשת בקדושי אביה. הגיעו לעונת נדרים נדריהם נדר והקדישן הקדש וכנגדם בקטנה חולצת עכ"ל הגמרא: וכתב מר"ן בב"י באהע"ז שהרי"פ והרשב"א זיע"א מהפכי הגירסא של הגמרא במלתיה דרבא וגרסי במדה הא' וכנגדם בקטנה מתגרשת בקדושי אביה ובמדה הב' גרסי וכנגדם. בקטנה מתקדשת למיאון ע"ך וכתב עוד הב"י שם בס' קמ"א דהרמב"ם נראה דס"ל כגירסת הרי"פ והרשב"א זלה"ה שהרי בפ"ב סתם דבריו וכתב אם מבחנת בין גיטה לד"א ה"ז מגורשת משיגיע הגט לידה ומ"מ נראה שדעתו נוטה להרי"ף ומשו"ה סתם דצרור וזורקו אגוז ונוטלו היינו מבחנת בין גטה לד"א עכ"ל הרי לפניך דלדברי הרי"ף והרמב"ם והרשב"א ס"ל יודעת לשמור את גיטה היינו דנותנים לה צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו וכוותיהו פסק מר"ן בס' קמ"א בסתם דבריו וסברת הי"א שהביא מר"ן היא סברת רש"י והתוס' והרא"ש זיע"א איך שיהיה הרי לסתמא דמר"ן יודעת לשמור היינו נותנים לה צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו: והנה הגם שמר"ן הקדוש לא גילה דעתו אלא בדין הקטנה היודעת לשמור כיצד הוא ואמר כל שנותנים לה צרור וכו' אבל בדין שוטה היודעת לשמור לא גילה דעתו מ"מ ודאי כל שיודעת לשמור האמור בשוטה ג"ך היינו נותנים לה צרור וזורקתו וכו' וזה מובן מהגמרא שהבאתי דהא מדקאמר בגמרא אמר ר"י ה"ק כל שמשמרת דבר אחר מחמה גיטה הקשה לו ר"ה הא שוטה בעלמא היא (פירש"י דט' השוטה הוא משום דכתיב ושלחה מביתו יצאה זו שמשלחה וחוזרת) והוצרך לתרץ אלא אמר ר"ה ב"מ משמיה דר"א בר איקא כל שמבחנת בין גיטה לד"א הרי מכאן משמע דכשנאמר יודעת לשמור היינו מבחנת לא מקרייא שוטה ואין זה בכלל משלחה וחוזרת דמעטינן לה מהקרא דכל שמבחנת בין גיטה לד"א יצאת מכלל שוטה לא שנא שוטה ול"ש קטנה דאי יש לחלק ולומר דבקטנה דוקא שמבחנת היא היוצאת מכלל שוטה הואל ועתידה לבוא לכלל דעת אבל בשוטה דלא אתייא לכלל דעת איכא למימר אפילו מבחנת בין גיטה לד"א לא יצאת מכלל שוטה, א"ך מאי מקשה התלמוד מעיקרא הא שוטה בעלמא היא הא יש לנו לחלק ולומר דשינא ושנא בין שוטה לקטנה הואל ואתייא לכלל דעת אלא ודאי דדין אחד להם דכל דמקרייא שוטה לא מהני גם בקטנה וכל שמהני בקטנה דהיינו מבחנת דאמרינן בה יצאתה מכלל שוטה גם בשוטה כל שמבחנת בין גיטה לד"א ודאי לא מקרייא שוטה ויצאתה מכלל משלחה וחוזר דמעטינן לה מהקרא ואדרבא יש לצדד ולומר דמה דהוצרך בש"ס לומר אלא אמר ר"ה ב"מ כל שמבחנת בין גיטה לד"א היינו דוקא בקטנה הואל ועדיין היא קטנה איכא למימר החמירו בה רבותינו והצריכו עד שתהיה מבחנת בין גיטה לד"א אבל בשוטה איכא למימר דלא החמירו בה כולי האי הואל והיא גדולה איכא למימר בבציר מהכי סגי וכל סוגיית הגמרא יבוא ע"ז על נכון ואי"ל דזוהי כוונת הגמרא מעקרא כשאמר ר"י ה"ק כל שמשמרת ד"א מחמת גיטה הקשה לו ר"ה הא שוטה בעלמא היא ופירש הוא דדל מהכא הקטנות תפוק לך דלא מהני מטעם שוטה לחוד ומכ"ש הכא דאית בה תרתי קטנה ושוטה וכשתרץ לו אלא אמר ר"ה ב"מ כל שמבחנת בין גיטה לד"א אי"ל דלא הוצרך בזה אלא בקטנה ועדיין היא קטנה אבל בשוטה א"ץ דעת כולי האי אלא בבציר מהכי איכא למימר דסגי: איך שיהיה הרי מסוגייא דגמרא מוכח דלפחות דין השוטה הוא כדין הקטנה וכמו שבקטנה כל שמבחנת בין גיטה לד"א דהיינו שנותנים לה צרור וכו' כדפסק מר"ן בס' קמ"א יכולה לקבל את גיטה גם בשוטה כל שיודעת לשמור גיטה דהיינו מבחנת בין אגוז לצרור ודאי יצאת מכלל שוטה ויכולה לקבל