קרני רא"ם נג

יש לכתוב רחל המכונה רעכ"יל ואם אין שם העריסה כותבין רק שם רעכ"יל עכל"ה הרי מצאנו להרב"ש שאפילו שם זה של רעכ'יל הוא נגזר משם רחל כמ"ש מור"ם עכ"ז אם בשם העריסה קרו לה רעכ"יל הכי כתבינן ותו לא מידי גם כאן כותבים סוליקא הואל והוא שם העריסה. אבל הטו"ז אחר שהביא דברי מור"ם בס' השמות אות רי"ש והביא ג"ך דברי הלבוש דחולק איהו ניהו אחר זה הכריע ז"ל ולעד"ן להכריע בזה דאם נקראת כן מהעריסה רעכי"ל לחוד יש פסול אם כתב רחל וכו' וכן שם שערי"ל לא יזכור שרה כלל אבל בשם שארק"א יכול לכתוב שרה אפילו אם היה שם העריסה שארק"א והטעם בזה לפי שנקודת הקמץ תחת שרה כמו שארק"א ידעו הכל שהכל אחד הוא משא"ך בשערי"ל וכו' וכן מן רחל לרעכ'י"ל לא ידעו הבריות ששמה של רחל או שרה ובזה נראה דאין לכתוב רק אלו לחוד ואם ידוע שם העריסה היא שרה או רחל ואח"ך נשתנו לשעריל ורעכ'יל יכתוב שרה המכונה שערי"ל ולרחל המכונה רעכ'יל דהא אין שום רעותא בכתיבת המכונה אפילו שא"צ מדינא עכל"ה וא"ך הוא לפי הנראה מהכרעת הטו"ז זה שגם בנדו"ד כותבין סול מאחר שהנקודות שוות שנקודת החול"ם שתחת סו"ל כמו תחת סוליק"א והוי כמו שר"ה שארק"א שכותבין רק שר"ה אפילו אם שם העריסה הוא שארק"א על כן אם יראה בעיני אדני ר"ם לכתוב סול דמתקריא סוליקא לצאת כל הדעות וכו' וכת"ר יבחר ויקרב כי דעתו דעת עליון ואל אשר ילך הראש אחריו נלך ע"ך. אלה היו דברי החכם השואל כמוה"ר דוד צבאח מסדר הגטין נר"ו: וזאת היתה תשובתי אליו לעד"ן דבנדו"ד כ"ע אפילו הטו"ז יודה דכתבינן סוליקא דהגם דשארק"א ס"ל כותבין שרה לא תדון מינה דגם בסוליקא וסול כותבים סול הואל ונקודותם שוים בחולם. חלילה דלאו כוונת הטו"ז לומר דמשום הנקודות בהם שוות משום הכי כותבין שרה אלא הכוונה היא בתר ידיעת העולם אזלינן וכוונתו לומר הואל ושרה ושארק"א נקודות אחת. מזה. העולם ידעו דעל שם שרה נקראת הואל ומבטאם שוה הרי העומדים סברי וגמרי דכוונת אביה על שם שרה ושארק"א היא שרה. לא כן בין סול וסוליקא לית מאן דידע לזה כלל ועקר וכלל א"ך הואל ופשוט דהואל ולא ידעי מזה אדרבא במקום דכתב סול דמתקרי סוליקא או להפך פסול דליכא בערי המערב דידע לאשה זאת שיש עליה שם סול כלל ואתי למיטעי ומה לנו לילך אחר מקומות הלועזים דידעי זה אין לך הדבר אלא למקומו ושעתו. והגם שאין הדבר צריך חזוק להפקת רצון ג"ך הילך גם על זה לשון מהריט"ץ ז"ל ובענין שם האיש ששמו נוג'ים דעו שנוג'ים הוא לשון כוכב וקורים כוכב בלשון ערבי ניג'ים אלא שנוג'ים הוא שם נערות כמו יצחק חקין וכו' כך קורים לקטנים נוג'ים אמנם עקר השם הוא ניג'ים בלשון ערבי ובלשון הקודש כוכב ולכך יכתבו כוכב דמתקרי ניג'ים דכך כתבו הפוסקים דשם השני בלשון לעז כותבים דמתקרי ולא המכונה אמנם מה שנסתפקתי בזה הוא אם כותבין דמתקרי ניג'ים או דמתקרי נוג'ים אפע"פ שכתבו הפוסקים חקין א"צ לכתוב חקין היינו דוקא בארצותינו שיודעים שניהם נוג'ים וניג'ים הכל אחד אלא שזהו שם נערות אבל באיזמי"ר שאין הכל בקיאים בשמות ערב"י ולא קראו אותו מעולם אלא נוג'ים ואם יראו בגט ניג'ים יאמרו אין זה האיש כי שמו נוג'ים והם אינם יודעים כי זה שם נערות וזה שם הגדלות הילכך צריכין לכתוב כוכב דמתקרי נוג'ים ודמי למה שכתבו הפוסקים שאם יש בעיר אדם ששמו כשם זה יצחק וזה נקרא בשם דנערות יכתבו גם שם דנערות וא"ך גם כאן נאמר כיון דשם באיזמיר אינם מכירין שם ניג'ים אלא נוג'ים אפשר שיכתבו דמתקרי נוג'ים לפי שמכירין בנוג'ים ואין מכירין בניג'ים כך נלע"ד עכל"ה. הרי לך פרשה פתוחה דבמקום דלא ידעינן אם שם סוליק"א נגזר משם סול כמו במקומותינו אלה. דין הוא שיכתוב שם סוליקא דוקא ותו לא מידי בלי שום פקפוק וצוי"ם וימ"ן הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ח"י להיות שיעקב נשוי עם לאה ולעת עתה נשתטית רח"ל וע"ז בא יעקב קובל ומתרעם על מזלו הגרוע שאפפוהו צרות רבות ורעות מפאת אשה זו ורצה לפרוע דמי כתובתה ביד בדי"ץ וע"ז יהיה פטור ממזונותיה ומכל חיוב כתובה גם לאחר מיתה לא יהיה לשום אחד מהם צד ירושה זע"ז: הנה מצאנו למר"ן באהע"ז ס"ע ס"ד שכתב ז"ל הנושא אשה ונשתטית חייב לזונה ולרפאותה ע"ך ומצינו למר"ן בסקי"ט ס"ו פסק להפך וזל"ה אם נשתטית ואינה יודעת לשמור את עצמה אינו מוציאה עד שתבריא שלא ינהגו בה מנהג הפקר לפיכך מניחה ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה דאין מחייבים אותו בשאר וכו' ואינו חייב לרפאותה ע"ך הרי דברי מר"ן סתראי נינהו והנה מור"ם בס"ע ובסקי"ט הקשה דברי מר"ן אלו ולא עשה שום ישוב והוא עצמו גילה דעתו דנקטינן כדברי מר"ן דס"ע דחייב בכל מילי וא"ך נראה לכאורה שיעקב חייב במזונותיה עד שתתרפא כדעת מור"ם: אלא לפי האמת נראה שיעקב פטיר ועטיר שהרי מצינו להרב"ש בסקי"ט סק"י שעשה ישוב לדברי מר"ן אהדדי דההיא דס"ע איירי בשוטה גמורה שאינה יכולה לשמור אפילו גיטה דמן התורה אינה מגורשת והואל ומדאורייתא אינו יכול לגרשה א"ך מחויב ועומד הוא אבל ההיא דסקי"ט מיירי ביכולה לשמור גיטה שיכול לגרשה מדאורייתא אלא שחכמים רמו עליו שלא יוכל לגרשה הואל ואינה יכולה לשמור עצמה שלא ינהגו בה מנהג הפקר: וגם הרחל"ם ס"ע סקט"ו עשה ישוב לדברי מר"ן דההיא דס"ע מיירי בשלא רצה ליתן לה כתובתה ובס' קי"ט איירי ברוצה ליתן לה כתובתה ע"ך: אלא דראינו לו להחל"ם ג"ך בסקי"ט ס"ט שכתב שאפילו רוצה ליתן כתובה דפטור דוקא ביודעת לשמור את גיטה דמדאורייתא יכול לגרשה אבל אם אינה יכולה לשמור אפילו גטה אפילו בנותן