קרני רא"ם נ

כתובתה ולא מטלטלי לאחריות אלא תקבל גטה ואח"ך תתבע כתובת' ואם אינה רוצה אין מונעין אותי מלישא אחרת וכ"ש אם שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה שמן הדין כופין אותו לגרשה כדתנן בפרק הנושא או ישא אחרת עליה שתהיה ראויה לילד ואם לא רצה להוציאה כתב הרמב"ם דכופין אותו ומכין אותו בשוטים עד שתצא נפשו ואפע"פ שלא נהגו עתה בכפייה זו מיהו אם רצה מעצמו לקחת אין מונעין אותו אלא דאי לא אפשר למיקם והוא רוצה לגרש יוציא ויתן כתיבה אם יש לו ואם אין לו תהיה כתובתה חוב עליו עכל"ה של הריב"ש והוסיף מוהררי"ע ז"ל על זה וכתב זל"ה ומוכרח עוד מדברי הרב דאם אין שניהם רוצין בגרושין דיכולה היא למונעו מלישא אחרת עד שיתפיסנה מטלטלין כדי כתובת' שהרי לא שלל הרב אלא אם הבעל רוצה בגרושין והאשה אינה רוצה בכי האי גוונא דוקא הוא דאינה יכולה לתבוע כתובת' אבל אם גם הבעל אינו רוצה ודאי דהאשה יכולה לתבוע יחוד המטלטלים וקרקע ולא שייך לומר טעם דאין כתובה נגבית מחיים אלא בדאיפשר למיקם בספוקייהו אבל בדלא אפשר הרשות בידה בכל ענין בין לתביעת הגט בין לתביעת היחוד זולת אם הוא רוצה לגרשה והיא אינה רוצה דאז לא תוכל לתבוע יחוד כתובתה והוזקקתי לבאר זה משום דמתשובת הרב משפט"י שמוא"ל סכ"ח משמע דאין הבעל חייב להבטיחה על כתובתה בכל ענין מדסתם. והא ליתא דלא מיירי התם אלא בדאפשר למיקם בספוקייהו כדמוכח ממקצת לשון הריב"ש וכו' והספוק הוא כולל מזון וכסות כמ"ש הרמב"ם פי"ד מהל' אשות ה"ג יעו"ש וכן כתב הטור סע"ו יעו"ש עכל"ה של הרב מוהרי"ע זלה"ה. ובדרך אגב באמת עמד לנגדי דברי הרב במה שדקדק מדברי הריב"ש וכתב בלשונו הטהור בזה"ל דמוכח מדברי הריב"ש דאם אין שניהם רוצים בגרושין דיכולה היא למונעו מלישא אחרת עד שיתפיסנה מטלטלי כדי כתובתה וכו' וכו' לא ידעתי מהיכן דייק זה מדברי הריב"ש הרי כוונת הריב"ש פשוטה לפניה ולאחריה דכוונתו לפסוק דאם אפשר למיקם דין הוא שיכול לקחת לו אשה אחרת על אשתו ואינה יכולה לעכב על ידו ואם תרצה לעכב על ידו אין שומעין לה ובודאי דדין מורדת יש לה אם לא תרצה לישב עמו והוסיף עוד ואמר דאם היא נתרצית לו להוסיף ולישב גם היא תחתיו אלא שטוענת שייחד לה מטלטלי וכו' נגד כתובת' אינה יכולה לטעון כן דאין כתובה נגבית מחיים זהו דברי הריב"ש ומטעמו זה ודאי דיש לנו לדון דגם במקום דלא יכול למיקם דדינא הוא לכופו לגרש ולתבוע כתובתה הוא הדין אם לא רצתה להתגרש אלא תהיה יושבת ודי לה בקב חרובין ודאי בין אם יהיה מרצון הבעל לגרשה או אם יהיה רצונו לקיימה הדין הוא שאינה יכולה לטעון יהיה מיחד לה דהואל ומרצונה הטוב רצתה להיות יושבת בצל קורתו מאיזה טעם וריח יהיה חייב ליחד לה הכתובה הואל ודין הוא דאינה נגבית מחיים והגם דהריב"ש לא כתב דין זה בפשיטות דבמקום דלא יכול למיקם ורצתה לישב דאין צריך יחוד ולא כתב זה אלא במקום דיכיל למיקם ורצתה לישב הוא דכתב אין צריך יחוד ודאי אין לומר דאם רצתה לישב במקום דלא יכול למיקם יהיה מיחד לה במקום שלא רצה הבעל לגרש כמ"ש מוהרי"ע ז"ל דזה אינו דהואל וטעם דאין כתובה נגבית מחיים זהו הטעם דמהני לן בשביל זה שלא תוכל לכופו במקום דרצתה לשבת עמו במקום דיכול למיקם אותו טעם גם אם רצתה לישב עמו והוא אינו יכול למיקם יוצדק לן ואדרבא יש לדון אם רצתה לישב במקום דלא יכול למיקם בקו"ח דהשתא ומה דאפילו במקום דיכול למיקם אם רצתה לישב עמו הגם דודאי אותה ישיבה על הרוב היא בע"ך דאם לא רצתה לישב דין מורדת יש לה ותפסיד כתובת' עכ"ז אינה יכולה לטעון ייחד לה מכ"ש במקום דלא יכיל למיקם שיש בידה רשות לצאת ולתבוע כתובתה ואם רצתה לישב ודאי דמרצונה הטוב הוא א"ך הרי חשבינן לה כאלו עתה באה להנשא לו ופשוט דאין צריך יחוד כתובה בשום אופן וכמ"ש באמת הרב משפט"י שמוא"ל שהביא הרב הנז' דמידן דיין מדברי הריב"ש דבכל אופן אינה יכולה להכריחו לשום יחוד: שוב ראיתי בס' אחד של בית יאודא הג"ה אחת בכתב יד מן הצד וז"ל המגי"ה ואני כתבתי בפסק אחד שאין הדבר כן ואין כן כוונת הריב"ש כלל אלא לעולם אין לה שום תביעה על הכתובה כלל עד שתקבל גטה ואח"ך תתבע כתובתה ורצון הבעל בזה לא מעלה ולא מוריד אלא אם רוצה לקבל גטה יכולה לכופו שלא ישא אחרת עד שיתן לה גטה ואז תתבע כתובתה ואם אינה רוצה להתגרש אין לה עליו כלום וזה ברור וחתום על זה הרה"ג כמוהר"ר יוסף ברדוגו ז"ל בחתימת ידי קודשו הניכר לעין כל וששתי: איך שיהיה מאי דאתן עלה הואל ומן הדין הגמור כל מי שרוצה לישא על אשתו בכל אופן אינו בדין שתתבענו אפילו ליחד לה היכי נאמר דפסק מוהריב"ם זלה"ה דכתב נהגו לכתוב לה מתנה וכו' היאך נאמר דמתנה גמורה קאמר ודאי דסתמו כפירושו דהיינו מתנה לשם יחוד דוקא קאמר והגם דמן הדין א"צ לשום יחוד אפשר דמתקני התקנה הקילו להפיס דעת האשה לפחות ייחד לה כלי הבית והכסות וכו' דוקא ולא שיהיה צריך לייחד נגד כל הכתובה ופשוט: שוב אנה ה' לידי ספר מוצ"ב וראיתי לו בס' רמ"ז שהרה"ג מוהריב"ע נשאל מהרב מוהר"י ן' חמו זלה"ה אם כופין הבעל ליחד או דוקא בתורת פיוס וזה תשובת הח' הש' מהר"י ן' חמו נר"ו כך הוא המנהג מימי קדם להפיס דעת האשה כי גדול הוא צער הצרה ופיוסין הוא לה דבלא"ה הכל משועבד לראשונה ואין כאן שום העברת דרך לבעל וגם לפי המנהג אם יצטרך הבעל למכור ולמשכן לצורכו ולצורכה רשאי וכן כותבים בשטר שמודה לה הבעל בפירוש וכן אם יהיה לו איזה חוב אפילו מאוחר לשטר זה יפרע מנכסים אלו כאן אין שטר ביד האשה וחתום הגאון מוהריב"ע זלה"ה הרי מכאן ברירה דלא נהגו אלא ליחוד וא"ך גם פסק מוהריב"ם זלה"ה שרמז לן הרב מוהריב"ו ז"ל כמש"ל ודאי דהמתנה דכתב היא לשם ייחוד דוקא וילמד סתימת דברי מוהריב"ם מדברי מוהריב"ע ז"ל ופשוט וצוי"ם וימ"ן הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט