קרני רא"ם מט

משי"ש כמש"ל ומה שכתב עוד שבכתב הרב כמוהריב"ץ נמצא כתוב שאירע בבחור שנשא בתולה וכו' ודאי ג"ך רומז למעשה שהביא מהרי"ט משם מר דוד זלה"ה] איך שיהיה מהמועתקים אלו עיניך תראינה דהרב מהרי"ט זלה"ה חשיב למי שאומר כך שיחת עמי הארץ ואפילו במקום שמת הבעל דאיכא עלבון לאחד מן הצדדין כמ"ש הרב משי"ש עכ"ז כתב עליו הרב דלא יזכר ולא יפקד ושיחת עמי הארץ היא זאת: ומדברי הרב כר"ח שבאו שם יתברר לך דאפילו בעלי התקנה האחרונה לא תקינו אלא במת הבעל דבזה הוא דתקינו מדלא הזכירו אם מתה האשה שהוא צד שאין בו עלבון ולמה לא הזכירו כי אם מת הבעל מזה נראה דלא דברו אלא במקום דיש עלבון ועכ"ז הרי כתבו עליו דלא נתקבלה ואותו חכם חלקו עליו כל בני דורו מכ"ש לנדו"ד אין זו צריכה לפנים: גם על מה שנסתפק כת"ר אם יכולים יורשי האשה לומר יטלו חלק ויפרעו חלקם בחובות לאט לאט לפי שראה הידיד להרב משי"ש תל"ד הכי ס"ל אלא הואל והרב תוש"י ח"א סי"ו לא סבר הכי לזה נפל הספק כיצד יעשה ישראל לקצוד"ן דאין בדברי יורשי האשה כלום הואל והבעל מוחזק יכול לומר קיי"ל: ומה גם הואל ואין אתריה דהרב תוש"י דודאי פסקינן כידוע דכוותיה דמור באתריה אזלינן ובפרט נראה דהרה"ג משי"ש עצמו דהן ולאו ורפיא בידיה ולא פסיקה ליה לגמרי שהרי אחר שכתב סברתו לבסוף כתב וז"ל אלא דיש חולקים ע"ך ומדכתב כן נראה דחש לסברת החולקים גם נראה לע"ד דלא כתב כן הרב אלא קודם ראותו אותו פסק של רבני סלא ומקנאס שממנו חזר בו הרב יואל זלה"ה שגם הוא היה דן מסברא כדעת הרב משי"ש ואח"ך חזר בו מכח הפסק הנז' וגם בודאי דדעת הרב משי"ש לא כתב כן אלא קודם ראותו אותו פסק ועיין בס' תוש"י ס' נ"ו ותרוה צמאונך: ובפרט יבוא השלשי ויכריע הרי הורה זקן רב ר אחרון חביב מוהריב"ו זלה"ה בס' וי"ץ ח"א סקע"ה משם יתברר לך דאין יורשי האשה יכולים לטעון כלל שהרי נשאל אם יורשי הבעל יכולים לטעון על הבעל שצריך לפנקיס העזבון לראות אם יש בו יתרון נגד החובות או לא ומכח הפסק של רבני סאלי ומקנאס הנז' פסק דאין צריך לעשות שום פנקס אלא הואל והבעל לדעתו שהעזבון נגד החובות אין צריך לפנקיס יע"ש ואם באמת שיורשי האשה יכולים לתבוע ליטול מחצה בעזבון והמה ישלמו נגדו בחובות א"ך כיצד יוצדק שלא יפנקיס הבעל העזבון הרי דעדיפא מזה הוא צריך לתת להם מחצה בעזבון ואם מוכרח לפנקסו כדי שידעו כמה נטלו וכמה ישלמו כדין השותפין אלא ודאי דהרב מוהריב"ו זלה"ה לא ס"ל הכי ובאמת כן עמא דבר כי מעולם לא ראינו יורשי האשה נטלו חלק בעזבון ושלמו לבע"ח כנגדו זהו הנלע"ד וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ט"ו תשובה לעי"ת רבאט יע"ה בענין מי שרצה לישא על אשתו הואל ועברו עשר שנים ולא ילדה ראיתי להר"ב מהריב"ו ז"ל בספרו ח"א קס"ב שכתב וז"ל ומצאתי פסק להריב"ם ז"ל שכתב שכל מי שירצה לישא אשה אחרת על אשתו לאיזה סבה המנהג והתקנה שתקנו רבותינו הקדמונים נ"ן הוא שחייב הבעל להודות לאשתו הראשונה שטר מתנה מכל מה שיש לו בביתו מטלטלים וחפצים ובגדים ותכשיטין שהיא לובשת בין בחול בין בשבת ויטו"ב וכו' אלה היו דבריו בקציר והנה הואל ופסק מוהריב"ם ז"ל לא זכינו לאורו לדעת דבר דבור על אופניו על זה נפל הספק ולא ידענו כיצד מהות המתנה שכתב הרב צריך להודות ליה אם ממש מתנה גמורה מעכשיו להיות שלה לעשות בה חפצה ורצונה מעתה או לא ואת"ל דלא יהיה לה לעשות חפצה ורצונה אלא יהיו הפירות לבעל כדין נמלו"ג עדיין יש להסתפק אם עמדו על פרק המגרש אם תטול המתנה זולת דמי כתובתה או תהיה לה מתנה זאת לפרעון כתובתה: ועל זה אמרתי בעוניי דודאי דמתנה זו לא נתכוונו רבותינו לומר להיות לה מתנה גמורה כנז"ל דדרכיה דרכי נועם כתיב דעל מי ועל מה. הואל ובדין יכול לישא אחרת להבנות ממנה על מה זה יחייבוהו לתת לה מתנה אלא ודאי לא היתה כוונתם אלא לכתוב לה בשם מתנה להיות מיוחדים לה לפירעון כתובתה דהיינו אם בא לגרש תטול אותם בכתובתה וישלים עליהם דמי כתובת' ואם מת אם הכתובה כתקנה שחולקת בנכסים אזי יכניס הכל לכלל חלוקה והראיה לזה דודאי לשם יחוד דוקא נתכוונו במתנה זו יען כי מצאתי ראיתי לתשובת ריב"ש הביאה מוהרי"ע ז"ל בס' בי"ת יאוד"א ס"ה וז"ל דריב"ש סכ"ח שאלת עוד מי שיש לו אשה ובנים והוא רוצה ליקח אשה אחרת על אשתו אם תוכל האשה היושבת תחתיו למונעו ולומר לו אם רצונך לישא עלי התפסני כתובתי או מטלטלים כדי שווי כתובתי כי יראה אני שמא תפסד ואם היום או מחר תמות או תגרשני לא אמצא במה לפרוע שבעוד שאני לבדי יושבת תחתיך איני חוששת וכן אם תבקש ממנו להתגרש ולפרוע לה כתובתה אחר שרוצה לישא אחרת עליה אם הדין עמה וכופין אותו על זה או לאו כי יש אנשים בקהל רוצים לישא על נשותיהם למען יוולדו להם בנים וישאר להם שם ונשותיהם צועקות ואומרות תנו לנו כתובתינו ואח"ך עשו מה שתרצו זו תורף שאלתך. תשובה מי שרוצה לקחת אשה על אשתו ויש בידו ספק לזון ולפרנס את שתיהן אין האשה יכולה למונעו מזה כל שלא התנית עמו כן בשעת הנשואין אבל אם הוא עני ואין ידו משגת לזון ולפרנס יכולה לעכב עליו מלישא עליה או יצא ויתן כתיבה וכו' והיכא דאפשר ליה למיקם בספוקייהו ורוצה לישא אחרת הדבר ברור שאינה יכולה לומר תן כתובתי או תיחד לי מטלטלים דאין כתובה נגבית מחיים וכן הדין היכא דלא אפשר ליה למיקם בספוקייהו והוא רוצה לגרשה כדי שישא אחרת והיא אינה רוצה להתגרש אינה יכולה לתבוע