קרני רא"ם תצח

עשר תיבות כתב שנים עשר חייב שמעון בנ"י חי"י סו"ס שפ"ו ועיין כרם חמר סקכ"ח יעו"ש: פועלים בעל הבית שעשה כלי למשרת שלו ויצא מאתו בתוך הזמן יכיל להסירם לו אבל בזמנו לא עיין בבאה"ג ס' של"ט בסופו ובזכול"א ס"א אות מי'ם בפסקת מחילה ועיין בס' פחד יצחק אות בגד שכן כתב הרב"י בחו"מ ס' של"ב ע"ש: מלמד שקצבו לו יותר מדאי אינו נוטל רק שכר טורחו ולא יותר דהוי דבר שבמצוה והו"ל כשדכן עיין זכול"א אות מי'ם: פקדון מי שנתן מעות ראובן עם מעותיו ונאבד קצת מהם עיין במור"ם סרצ"ב ס"ו ובפירות עיין שם במר"ן ובס' רנ"ג ובזכול"א אות ה"א ובש"ך רצ"ב סקכ"ח ובמשח"א דרבות"א ע"ש: מי שבא בטענה שהדבר שתחת ידו פקדון הוא צריך להראות המפקיד עיין ש"ך ספ"ח סק"ג והש"ך ס"ץ סק"ט יע"ש: פרו ורבו אסור לאשת איש לשתות כוס עקרין ואם שתתה צריך הבעל להוציאה וכן האיש שנסתרס ג"ך צריך להוציא עיין צו"פ דב"ש דף ז"ך ע"ב יעו"ש: אם מותר ליקח אחות אבי אמו עיין בזה מחלוקת ועיין סי' צ"ט יע"ש: מי שבא על אשת איש ולא נתפרסם הדבר ואח"ך מת בעל האשה אם מותר לו ליקח אותה או אסור עיין מהריט"ץ שהעלה לאסור ע"ש: אות ץ' צוואת שכ"מ שהיה כתוב בה מעכשיו או מעתה ולא קנו מידו דאינה מתנה כמ"ש בס' ר"ן אפילו אם יאמרו העדים שהמצוה לא אמר מעכשיו אלא שהם ליפוי כח כתבו כן אינם נאמנים דלא דמי לנאמנות דסי' ע"א סי"ד דנאמנים דהתם כיון שרגילים הסופרים וכו' דין הוא שנאמין ללוה הטוען כך שהעדים אמרו כך לסופרי דשטרי ונכון הדבר להחזיק הממון ביד הלוה משא"ך דהוא להוציא הממון מחזקת היורשים ואין רגילות כמו הנאמנות מהרש"ך ח"ב ס"ה יעו"ש: צדקה מי שנדר שמן זית לבה"ך ועד שלא שלם נדרו נזדמן לו ענייה קרובתו להנשא יכול לתת נדריו לצורך נשואי קרובתו בית יהודה ח"ב ס"ד: עני שבא מעיר אחרת לקבץ צדקה והגבאים הגבו לו צדקה והביאו ליד הגזבר אין הגזבר יכול לנכות לו מהם לצורך עניים אחרים בית יהודה ח"ב ס"ט: אות ק' קנין סודר יכול אדם לעשות ק"ס בכלי שהוא ממושכן בידו כן כתבו התוספות במציעא פ"ב ע"ב ד"ה אמור דאמר יע"ש: על מ"ש מר"ן דמי שקבל ק"ס אינו יכול לחזור בו אלא אם עדיין עסוקים באותו ענין ראיתי בספר בה"ח קי"ט שהביא מחכמי פאס דתקינו לו הראשונים שעה אחת להתבונן ובתוך השעה יכול לחזור יעו"ש ולא ראיתי במקומינו מנהג זה אני המלקט: קטן קטן שיודע בטיב משא ומתן לא בעינן שיהיה בקי לגמרי בסחורות אלא כל שיודע להבין קצת במו"מ דהיינו יודע הפרש בין דבר גדול לדבר קטן אפילו אינו יודע מעצמו אלא מסברי ליה ומסבר כ"ך משחד"ר רל"ה ועיין גם במהריט"ץ ס"ח: קנס כתב בתשובת שער אפרים ראובן שעשה מקח עם שמעין להעמיד לו סחורה לזמן פלוני ונתקשר עמו בקנס גדול ונתן משכון על הקנס וקודם שעבר הזמן בא לוי ואמר אני שמעתי בברור שלא יבוא שמעון לזמנו ונתרצה ליטול ממנו הקנס בכן אני מוכן להעמיד לך סחורה כפי המקח שלך כדי שלא יהיו דו"ד על שמעון וראובן אמר לאו בע"ד דידי את ופסק הדין עם שמעון שפטור מקנס דזכין לאדם שלא בפניו אע"ג שמחויב לזה מאמר קדשין סר"ז סקכ"ד יע"ש: אות ריש רבית ראיתי למהר"ם בחדושיו למציעא דס"ג ד"ה כשמשך וכו' דאסור סאה בסאה הוא דוקא אם אכלן הלוה אבל עדיין מונחים בעינם אין כאן איסור ואפילו יוקרו מותר להחזירם בעינם: ראובן שלקח מעות מגוי ברבית ובא שמעון ואמר לראובן תן לי אותם מעות ואני אעלה הרבית לכותי וכן היה והיה מעלה שמעון רבית לכותי ואחר ימים רצה שמעון לנכות לראובן הרבית שהיה מעלה לו מהקרן הדין עמו עיין ש"ך סע"ב ס"ק קס"ג שכתב כן משם מהר"ם אלשיך זלה"ה: זה לשון מהרש"ל בח"ג ס' ס"ד מי שנתן מעות לאוהבו ואותו האהוב נתחייב לתת לו כל מה שירויח באותו ממון ולא יהנה מן הריוח אפילו פש"ן וקבל כל האחריות עליו ועוד נתחייב שאם לא ירויח באותו הממון שבעה למאה שהוא ישלם מממוני עד הסך הנז' מותר גמיר הוא יע"ש ועיין בס' צו"ף דב"ש למוהר"ד מועטי ז"ל סז"ן: מי שמשכן שום דבר אצל חבירו ובהגיע הזמן בא המלוה והתרה בי שאם לא יפרע אותו ימשכנו ברבית והלך ומשכנו עיין בס' ע"ג דנראה ממנו דיכול להלוות עליו וחייב לפרוע הואל והתרה בי ועיין ויאמר יצחק ח"א יור"ד ס' ס"ח: שנים שלוו מגוי ברבית ובהגיע זמן הפירעון אחד הזמין חלקו ואמר לחבירו להזמין גם הוא חלקו ואם לאו הוא יפרע כל הרבית לגוי אסור כן כתב הרב צרו"ר החייים דף צ"ח אך ראיתי בספר כת"י מועתק מרבני פאס הקדמונים שחייבו השותף ודמו אותה לפסק הש"ע ומור"ם בסקל"א ס"ח שכתב בסוף דאם הוא עני פטור ולא דבר מר"ן בעני ע"כ: